יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ס.
איבעי' להו חדשה מהו. מדברי הריטב"א נראה דהי' לו גירסא אחרת ונראה שכך הי' גירסתו חדשה מהו כי היכא דחדשה שיור לגדולה גדולה נמי שיור לחדשה או דילמא כעין חדשה ופירושו הא דקאמר כעיר (חדושה) [חדשה] פירושו שחדשה היתה סמוכה לגדולה ולא הי' בה שיור משום דגדולה נעשית לה שיור ולהכי נקט חדשה או דילמא קטנה הסמוכה לגדולה בעי שיור בפני עצמו אמנם חדשה לא הי' סמוכה כלל לגדולה ולפיכך לא בעי שיור כיון דקטנה היתה ובפני עצמה ולא נקט חדשה אלא לסימנא כמה דיורין יהי' בשיור וכן נראה שהי' גורס בעל המאור שהרי כתב אם גדולה נעשית שיור לקטנה פלוגתא דאמוראי וזה עולה לגירסת הריטב"א דאל"כ איך מצינו מחלוקת זה בגמרא ועכ"פ אנו למדין מדין הריטב"א דעיר שיש בה רק נון דיורין א"צ שיעור שהרי כתב להדיא דאי חדשה לא הי' סמוכה לגדולה לא בעי שיור כיון דקטנה היתה ואין לומר דזה נמי בכלל האיבע' דוודאי אם נאמר דגדולה לא נעשית שיור לקטנה צ"ל דלא עירבו בחדשה משום (דקנה) [נדצ"ל דקטנה] היתה ולא היתה סמוכה אמנם אם נאמר דנדולה הוה שיור י"ל דלעולם עיר קטנה שאינה סמוכה בעי שיור ומה שלא הי' שיור בחדשה משום דהי' סמוכה לגדולה דא"כ כי זה בכלל האיבעי' וא"כ גם פלוגתא דאמוראי הוא בזה ולמ"ד גדולה נעשית שיור סבר דקטנה בפני עצמה בעי שיור ולמה זה כתב הריטב"א והלכה כמ"ד דהוה שיור בגדולה לקטנה דהלכה כדברי המיקל ומה קולא הא יש ג"כ חומרא דלדידי' קטנה בעי שיור אם היא בפני עצמה. ותו דהא גמרא סתם אמר חד אמר בעי שיור וחד אמר לא בעי שיור ומנ"לן דקאי על קטנה הסמוכה דילמא על קטנה שאינה סמוכה אלא וודאי אף לגירסת הריטב"א מוכח דבזה לא הוי האיבעי' כלל דקטנה שאינה סמוכה לא בעי שיור כלל. והריטב"א כתב דכן פירשי' והרי רשי' פירש עיר של רבים שנכנסים בו ס' רבוא ואיך אפשר שלא יהי' בה דיורים ובע"כ עיר של רבים שנתמעטה הוה דהא משמע דאלו לא היתה קטנה הי' צריך שיור ובע"כ של רבים הי' דאל"כ אף גדולה א"צ שיור והרב עצי אלמוגים כתב דלגירסת הריטב"א לא מוכח האי דינא דעיר של רבים שנתמעטה ואין נראה כן. והרמב"ם לא הביא הך דינא דעיר קטנה שאין בה חמשים דיורים לא בעי שיעור ונרא' שהי' גורס כגי' הריטב"א וא"כ הך דינא לא נזכר בגמרא ולפיכך לא הביאו כדרכו שלא להביא מה שלא נזכר בגמרא והרשב"א בעבודת הקודש ג"כ לא הביא זה הדין:
בית אחד (בחצר) [וחצר] אחד. הרי"ף פסק כן כרבי יצחק ועיין בבעל המאור. והקשה בעצי אלמוגים כפי מה שהבין בעל המאור בדברי הרי"ף דהשיור אסור אפי' בפני עצמו לערב כדי שעי"ז יהי' מוכיח על העירוב א"כ קשה בית בחצר אחד הא וודאי שרי ומאי שיור איכא ולא ידעתי איך פשיטא לו להרב דבית אחד שרי ניהי אי לא הוה שיור הוה שרי מ"מ כי (כי) [נראה דט"ס] הוה שיור אסור משום היכר ומה עדיפא לבית אחד מכמה בתים עם עירוב הא עם עירוב בפני עצמו מותר ואפ"ה כי הוה שיור אסור ה"ה בית אחד נמי וזה פשוט:
רשי' ד"ה פרי דבי תורא כו'. עיין מהרש"א שכתב דכוונת רשי' דמבוי שעושים לשיור הוי בעי לחי. וזו וודאי אינו כי מנל"ן דהמבוי של שיור צריך לחי דוקא כי אם ירצה יאסור השיור. אמנם כוונת רשי' נראה כפשוטו שלא הי' יכולין כלל לערב ביחד בלי שיור אלא כל מבוי צריך לחי וקורה בפני עצמו וכן כתב הריטב"א להדיא:
רש"י מותר לביתו כו'. דמסתמא בביתו ניחא ליה דלקני וכך כתב התוספות לעיל דף מ"ט ד"ה ואפילו לתחתיו. אמנם רבינו יונתן כתב דדוקא לעיל הוא עצמו שפשע אמרינן לא יזוז ממקומו אבל היכא דהוה ע"י שליח יכול לומר לתקוני שדרתיך ומשמע דאלו הניחו עצמו חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות אע"פ שהוא בעירו. וזה ג"כ דעת הרשב"א בנותן חוץ לתחום כמו שכתב ה"ה בפ"ו מה"ע: