אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מח.

דף מז:

איכא בינייהו ארבע אמות מצומצמת. מרכבת המשנה חלק א' פי"ב דשבת הט"ו:

הני ד' אמות היכן כתיבן כדתניא. לפי פשטות הסוגיא על ארבע אמות של שביתה קאי ליוצא חוץ לתחום וזה תימא דא"כ זה דוקא לר"ע דאמר תחומין דאורייתא או לשיטת הירושלמי די"ב מיל דאורייתא. אמנם לדידן דקי"ל דאל יצא אל יוציא הוא איך אפשר ללמוד מכאן ד' אמות לתחומין. וראיתי בספר חקרי לב שהשיג על הרב חוות יאיר דנראה דהבין דקאי על ד' אמות ברה"ר דא"כ מעביר אב הוה כיון שנזכר בתורה ולא תולדה. ואין זה קשה דאעפ"כ כיון דלא הוה במשכן ואינו מפורש בכתוב דפשטות הכתוב לפי מה דדרשינן אל יוציא הוא שבו איש תחתיו שישארו בביתם ולא יוציאו מרה"י לרשות הרבים וא"כ כיון שלא נכתב מפורש הוה תולדה ואם נאמר דהגמ' כאן קאי על תחומין בע"כ צ"ל דאסמכתא בעלמא היא וכן נראה מדברי הרמב"ן בליקוטיו ספ"ק דמאן דדריש תחומין דאורייתא דריש שבו איש תחתיו לד' אמות. וכן הא לקמן דף נ"א שבו איש תחתיו אלו ד' אמות. אבל הרמב"ם בפי"ב מה"ש כתב מפי הקבלה אמרו שזה שנאמר שבו איש תחתיו שלא יטלטל חוץ למרובע זה נראה מפרשו על העברה וכדעת הח"י. ונראה דאשתמיטתיה ליה דברי הרמב"ם לבעל חקרי לב:

כתחתיו גופו שלש אמות ראשו אמה. עיין שבת צ"ב ד"ה אשתכח:

תוס' ד"ה ר' יהודה כו' לא הי' להם להזכיר ד' אמות אלא אין להם אלפים ומסתמא דיש להם ד' אמות לכל רוח. מהרש"א כתב דרך רחוק ודחוק בדברי התוספו' והנ"ל פשוט בדבריהם משום דוודאי ר"ח מודה למה שכתבו בפירוש רשי' דר"א חולק באמת על ת"ק ולא סבר והוא באמצען ונמצא לפי זה מאי מקשה דלא יאמרו אלא אין להם אלפים דא"כ ניהי דידעינן דיש לו רק ד' אמות דילמא באמצען כר"א לזה כתבו דממילא ידעינן לכל רוח שירצה כרבי יהודה:

ומ"ש בתוספות יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא הוי באמצעיתן הוא ט"ס וצ"ל והוא הוה באמצען:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה