אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מג.

דף מב:

ורבה מ"ט לא אמר כרבי זירא במהלכת כ"ע לא פליגי. מדברי מהרש"א בתוס' ד"ה כי פליגי משמע דפלוגתא דרבה ורבי זירא הוא דוקא לשמואל דלרבה הוה הלכתא כר"ג אפי' בעמדה ומטעם דשבת באויר מחיצות אבל לרבי זירא דמחיצות להבריח מים עשויה אין הלכה כר"ג אלא במהלכת ומשמע דאלו לדברי רב אין נפקותא דלדידיה אפי' בעמדה מותר לר"ג דלא גרע מדיר וסהר דבהם הלכה נמי כר"ג וכן כתב בעל המאור והשיג על הרי"ף שהביא לפלוגתא דרבה ורבי זירא כיון דהוא פסק כרב דהלכה כר"ג בדיר וסהר אבל הרמב"ן במלחמות כתב דגם אליבא דרב נ"מ בטעמא דרבה בקופץ מספינה לספינה דגם לרבה כיון דלא שבת באויר מחיצות אסור לילך חוץ לארבע אמות בעמדה כיון שנכנס לדעת ונ"ל כי בעל המאור לא ניחא ליה בהכי כי הוא סבר כדעת הרשב"א והריטב"א דביצא לדעת אפילו יש לו כל העיר לר"ג ואם כן לא נפקא לן כלל בטעמא לרבה בשבת באויר מחיצות דהא אפילו לא שבת מותר לילך בספינה האחרת אפילו בעמדה. אמנם הרמב"ן סבר כדעת הרמב"ם דביצא לדעת אין לו אלא ארבע אמות כמו שכתב כאן להדיא הרב המגיד בשמו א"כ שפיר נ"מ בטעמא דרבה בקופץ מספינה לספינה. והש"ע כתב בסימן ת"ה טעמא דספינה הואיל ושבת באויר מחיצו' והקשה בעולת שבת למה לי טעמא הואיל ושבת באויר מחיצות הא קיי"ל הלכה כרב ואפילו בדיר וסהר מותר דלא שבת באויר מחיצות. והמג"א תירץ דנ"מ דיצא מספינה לעיר ועדיפא מניה ה"ל לומר בקופץ מספינה לספינה המוזכר בגמרא. ויש לי לדקדק לדעת הרמב"ם דביצא לדעת אין לו כל העיר רק ארבע אמות א"כ לפי ה"א דסבר דרבה לא סבר טעמא הואיל וספינה נוטלתו וקאמר איכא בינייהו בקופץ מספינה לספינה דמשמע מזה דבהא לרבה אין הלכה כר"ג כיון דלא שבת באויר מחיצות והלא בזה אף לר"ג אסור דהא קופץ משמע ביצא לדעת ואין לומר דהכי קאמר איכא בינייהו בקופץ דלרבה לכ"ע אסור ולרבי זירא לכ"ע שרי דזה אין במשמע כלל מהגמרא אלא דקאי על מה שאמרו הלכה כר"ג בספינה ובעי מאי נ"מ בין שני הטעמים לענין הלכתא כר"ג אלא דזו לא קשה דהא לאיכא בינייהו ראשון שנפחתו דופני הספינה דהתם בוודאי אליבא דר"ג נמי אסו' דליכא מחיצות כלל ובע"כ צריך לפרש הכי איכא בינייהו דלרבה אסור לכ"ע ולרבי זירא אליבא דר"ג שרי. שוב מצאתי להריטב"א שכתב דכיון דקופץ פירושו לדעת אם כן מכאן ראיה דאפילו יצא לדעת יש לו כל העיר לר"ג ולא פירש ראייתו ובוודאי כוונתו למ"ש. אמנם באמת לא ידעתי איך יפרש הריטב"א איכא בינייהו שנפחתו דהתם בוודאי צ"ל דאף לר"ג אסור ואם כן הכי נמי נפרש באיכא בינייהו בקופץ מספינה לספינה דאף לר"ג אסור כמ"ש:

ודע דהריטב"א כתב דנפחתו דופני הספינה מבעוד יום דלא שבת באויר מחיצות ומשמע מזה דאלו נפחת בשבת כיון שעל כל פנים שבת באויר מחיצות אף על פי שנפלו מותר דשבת הואיל והותרה הותרה אף על פי שלכאורה לא משמע כן לעיל בס"פ ראשון אלא כל היכא דליתנינהו למחיצות אסור ויש לחלק אמנם בהגהת הרא"ש כתב והביאו הב"י אם נפחתו דופני הספינה למחר אע"פ ששבת באויר מחיצות אסר אם עמדה ונמצא דהריטב"א והג"א חלוקים בזה:

ולענין פלוגתא דרבה ור' זירא מדברי הרי"ף נראה דפסק הלכתא כרבה כמ"ש ואף בש"ע סימן ת"ה פסק כן ולא ראיתי לשום פוסק שפסק כר' זירא ולכן אני תמה על מהרש"א שכתב בד"ה כי פליגי דהלכה כר' זירא כדמוכח ב"פ כל גגות ואיך יחלוק רש"י על כל הפוסקים שפסקו כרבה וההיא דכל גגות כבר תירצו התוספות ובלא"ה דברי מהרש"א מגומגמים דמה הוצרך להוכיח מהך דיקא נמי דספינה דומי' דדיר דלר"ז בעמדה נמי פליגי דהא פשיטא ואין צריך לפנים דאטו עמדה מי גרע לר"ג מדיר וסהר והדיקא נמי הוא להוכיח דבעמדה לבד פליגי וזו לא סבירא ליה לרבי זירא:

ודע דלכאורה נראה דהירושלמי והבבלי פליגי בפלוגתא דהריטב"א והגהת אשירי דבירושלמי קאמר דאיכא בינייהו ספינה שהוא עשוי' כאכסדרה והוא פרוצה בלא מחיצות דלר"ז שרי ולחבריא הסוברים כרבה אסור ומדנקט הירושלמי אכסדרה ולא נקט שנפלו דופני הספינה ש"מ דכריטב"א ס"ל ובנפלה בשבת שרי אף לרבה וצ"ל בנפלה בע"ש להכי נקט אכסדרה שוודאי הוא מע"ש. אמנם הבבלי ס"ל כהגהת הרא"ש ולהכי נקט שנפחתו דופני הספינ' ולא נקט אכסדרה לאשמעינן כי הא דאפילו בנפלו בשבת אסור לרבה. ובירושלמי קאמר עוד נפקותא אם הי' גלני ולחבריא אסור ולר"ז שרי ובקרבן העדה נדחק בפרושו וגם הגיה לחבריא שרי (ובמוסיף) [נדצ"ל ובמוסף] ערוך פי' גלני שהים שקט ושאנן מבלי גלים. ולפ"ז אפשר כוונת הירושלמי לקופץ מספינה לספינה דכשיש גלים אי אפשר לילך מספינה לספינה אלא דוקא כשהים שקט וא"כ הגירסא שפיר דלרבה אסור ולר"ז שרי:

הלכה כר"ג בספינה. עיין ראב"ן סימן ס':

יש תחומין למעלה מעשרה. מלכי בקדש קי"ט רדב"ז ח"ג ד"פ סימן תק"מ בסופו ע"ש דכתב דרוב פוסקים סוברים דיש תחומין למעלה מעשרה. ומדברי מהר"ל בן חביב סי' כ"ח לא נראה כן ועיין מהריב"ל ח"ג סימן ע"ג ועיין במחזיק ברכה חא"ח דף פ"ג ע"א:

כי לא הי' בתוך התחום מאי הוה. מדברי רשי' נראה דהכי פרושו כי עיקר שאלתם לר"ג מה אנו לירד הוא אם הי' בתוך התחום מותרין אפילו לפי שיטתם. אבל אם הי' חוץ לתחום אסורים לפי שיטתם (דשמא עמד הספינה ואפילו בתוך הספינה אין להם אלא ד' אחות) וזה ניכר מתשובת ר"ג שאמר מסתכל הייתי והיינו בתוך התחום ולזה מקשה דאם אין תחומין למעלה מעשרה אעפ"כ מותרין לירד אף על פי שהי' חוץ לתחום וכן במעשה שהפליגו ספינתם אע"פ שעמד כיון דספינה למעלה מעשרה הי' לא קנה שביתה כלל בארבע אמות שלהן וא"כ לא יצא חוץ לתחום. ועיין בליקוטי הרמב"ן מה שהאריך בזה אם פרושו דמותרין לכנוס לעיר או לא והסכמתו דנראה דמותרין:

במהלכת ברקק. עיין בשבת ק' ד"ה גמירי אין ספינה דשם תירצו התוס' דדוקא ספינה גדולה אין מהלכת בפחות מעשרה וכאן בספינה קטנה קא מיירי והוא דוחק דוודאי אין דרך להלך בים הגדול בספינה קטנה ועיין ברמב"ן בליקוטיו שתירץ דהכא סמוך לנמל הוה ועיין מה שכתב בשם הראב"ד והביאו גם כן הריטב"א. ועיין סי' רמ"ח בא"ח:

הריני נזיר ביום שבן דוד בא. עיין על כל הסוגי' ורשי' ותוס' ורמב"ם בספר אהבת עולם. ועיין מקרא קודש דף נ"ה ע"ב:

תוספות ד"ה הלכה כר"ג כו' אך אין לו אלא ד' אמות. כתב בקהלת יעקב דף ל"ט דטעם הרשב"ם דדוקא בד' אמות משום דסבר כדעת הרמב"ם ביצא לדעת אפילו בעיר ודיר וסהר אין לו אלא ד' אמות ע"ש. ואין נראה כן מדברי התוספות אלא טעמא דרשב"ם משום שפסק כשמואל דדוקא בספינה הלכה כר"ג משום ששבת באויר מחיצות הא כל שנכנס בשבת דלא שבת אסור ולכן השיגו התו' עליו בסוף הדיבור וכתבו דהלכה כרב. ואי כדעת הרב קהלת יעקב אינו ענין להשגת התוס' שהרי גם הרשב"ם אפשר שפסק כרב והכא שאני כיון שיצא לדעת אף ר"ג מודה בדיר וסהר כמו שפסק גם הרמב"ם. איברא דהב"י בסימן ת"ה גם הוא כתב מהך דרשב"ם דס"ל כהרמב"ם וצ"ע:

אמנם בהגהות מרדכי ספ"ק דעירובין כתב כי רצה רשב"ם להתיר לכנוס בקרון דהלכה כרב דכל הדיר והסהר וספינה כד' אמות והוא סובר כנראה מדברי התו' דכתבו דס"ל דהלכה כשמואל וצ"ל דמתחלה כשרצה להקל לכנוס בקרון הי' סובר דהלכה כרב. אמנם אח"כ כשחזר בו מלהתיר לילך בקרון מטעם שכתבו התו' חזר נמי מזה ולא התיר בנכנס בספינה בשבת אלא בד' אמות כמ"ש התו' והקשה בספר קהלת יעקב לדעת רשב"ם שהביא המרדכי איך אמר הגמרא לעיל א"ב בקופץ מספינה לספינה דלרבה אינו יכול להלוך הא לדעת רשב"ם כשהתיר ר"ג דיר וסהר וספינה הוי אפילו בנכנס מדעת דמהלך את כולה ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים דהא פלוגתא דרבה ור' זירא אליבא דשמואל הוא וכפי מה שכתב הרז"ה כמ"ש לעיל. ולרב לא נפקא לן מידי ואף לפי דעת הרמב"ן אף דנ"מ לסברת רבה אליבא דידן מ"מ פלוגתייהו לא הוי אלא אליבא דשמואל וא"כ שפיר קופץ מספינה לספינה אסור למאי דקי"ל אליבא דשמואל רק בספינה כר"ג היכא ששבת באויר מחיצות ולא בדיר וסהר אבל לרב דפסק הלכה כר"ג אף בדיר וסהר פשיטא דקופץ מספינה לספינה מותר. וא"כ שפיר פסק הרשב"ם אליבא דרב דכל הספינה מותר אף שלא שבת באויר מחיצות כמו קופץ ויותר תימה מבעל קהלת יעקב למה לא הקשו קושיותו גם לתוס' דמתירין כל הספינה ועוד הקשה איך שייך לומר הלכה כר"ג הואיל ושבת באויר מחיצות הא ר"ג גופיה מתיר אפילו בלא שבת באויר מחיצות יע"ש שהניח בצ"ע. והם דברי תימא דפשיטא דשמואל סובר דר"ג מתיר אפילו בלא שבת באויר מחיצות כמו דיר וסהר ביצא באונס וספינה בלא קופץ הוי אונס רק אנן לא פסקינן הילכתא כר"ג אלא בספינה ולא מטעמי' דאלו מטעמיה דידיה אף בדיר וסהר מותר. ולהכי מקשה הגמרא לשמואל דהלכה בספינה דוקא מ"ט ואמר מטעם דשבת באויר מחיצות (ולרב סברא זו מועלת ג"כ) אבל לא מטעם זה התיר ר"ג. ומ"ש עוד דלדעת רשב"ם דמתיר לכנס לספינה הוה כאונס וודאי לא נהירא והיותר נכון דהתוספות סבירא להו כדעת הרשב"א והריטב"א וכן כתב הר"ן להדיא בפ"ק דשבת דכשנכנס בשבת אין לו אלא ארבע אמות הרי דס"ל דלאו אונס הוא רק ביצא מדעת:

באותו הדיבור דבפרק חולין משמע דאסור גבי ההיא צורבא מרבנן. עיין שב יעקב סימן ט"ז שתירץ הקושיא דהך סוגיא דשבת אתיא כאביי ס"פ כל כתבי דלא אמרינן נר לאחד נר למאה והוא דוחק. עיין בזבח השלמים שציינתי שם בשבת. ועיין פרי האדמה ח"א פ"ל מהלכות שבת דין י"ג. ועיין בספר בריכות המים שנדפס מחדש בא"ח סי' רמ"ח:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה