יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מ.
ההיא ליפתא כו' מאי אמרת כו' והקשה הר"ן בביצה כיון דאמר מאי אמרת משמע דספק הוה אם בא מחוץ לתחום וא"כ יהי' מוכח מזה דספק תחומין אסור דהא רבא לא שרי אלא מטעם דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. ותירץ דרבא לרווחא דמילתא אמר כן אפילו אם נאמר כרב שרי מטעם דהבא בשביל ישראל זה. אבל הוא באמת סבר כשמואל דספק תחומין מותיר והקשה בשער המלך דף מ"ב ע"א דאם כן למה באמת אסר רבא כאשר ראה כי מפשי ומייתי וזה קושיא דא"כ למה האוסרים ספק תחומין לא הביאו הך ראי' מדאמר רבא באמת ולא הביאו ראי' רק מדיוקא שלמה הוצרך לומר טעם הבא בשביל ישראל זה. ועיין ברמב"ן במלחמות פרק שואל בשבת אלא וודאי צריך לומר כיון דמפשי כל כך אי אפשר לעיין שנכמשו ויש לחוש שנלקט בו ביום וא"כ שפיר אסור משום ספק מחובר ועוד כיון דהי' צריכים הרבה בוודאי ילקטו גם באותו יום עצמו וע"ש מה שתירץ הוא:
הני בני גנא. עיין תמים דעים כ"ה ע"ג:
תוס' ד"ה זכרון כו' דלא ליתי לזלזולי במועדות וי"ט ראשון של ר"ה. ועיין מהרש"א ובלשון לימודים תירץ לפי נוסחא הישנה וי"ט של ר"ה דכוונתם על יום שני דיתירו מה שניצוד ונתלוש ביום ראשון בשני וכן ביצה שנולדה בראשון יתירו בשני כי יאמרו שראשון חול ע"ש. ולעניות דעתי אין זה זלזולי לשני אעפ"י שעושין האיסור בשני מכל מקום עיקר זלזולי הוא לראשון שיאמרו חול הוא:
מהו לומר זמן. עיין מגילת ספר עשין דף י"ח:
רשי' ד"ה מי בדלת פעם אחת נתקשרו שמים בעבים. דברי מאור עינינו רשי' ז"ל תמוהין טובא דלא כך איתא התם בברכות אלא שרב התפלל של שבת בערב שבת שהמעשה שנתקשרו שמים בעבים הוא מעשה אחר שאירע בימי אבידן ואדרבה משמע שם לפי משמעות הגמרא דבטעות כזה שנתקשרו שמים בעבים א"צ לבדל ממלאכה. וכן פסק בש"ע ואע"ג דבשבולי לקט כתב בשם רשי' דבצבור אם התפללו בטעות לא הדרה מ"מ קשה מי דחקו להו לרשי' לומר כן דמעשה דרב בצבור הוי וגם נתקשרו שמים בעבים ולא מרצונו התפלל ושניהם לא משמע בגמר' דהתם רק דביחיד הוה ומרצונו התפלל רב של שבת בערב שבת ובע"כ צריך לומר כן דרב מעצמו הי' מתפלל שהרי אמר עליה שם בגמרא ש"מ תלת וחד מנייהו של שבת בערב שבת ואי ס"ד דנתקשרו שמים בעבים היה מאי ראי' הא אונס הוה אלא וודאי כמ"ש ודברי מאור עינינו נפלאו ממני: