יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לט.
ד"ה שהוא ירא שמא תתעבר ע' בארוכ' בשער המלך ח"א דף כ"ז כ"ח ובספר ידי אלי' דף יוד:
מודים חכמים לר"א בר"ה. הרמב"ם נראה דפסק דשני י"ט של ר"ה קדושה אחת ומערבין לשתי הרוחות ואם נאכל בראשון עירוב לשני והראב"ד השיג עליו דדוקא לחומרא אמרינן קדושה אחת אבל לא לקולא וכתב הרב המגיד דמוכח כדברי הרמב"ם מדאמר ר"א לחכמים אי אתם מודים שאם נאכל בראשון אינו עירוב לשני לימרו ליה אינהו ולטעמך שני ימים טובים של ר"ה מאי איכא למימר אלא וודאי כל שהן בקדושה אחת לכל דבריהם הוא ואפילו לרבנן יע"ש ודבריו תמוהין חדא דהא רבנן סברו ב' קדושות הן כדאמר כאן להדיא מודים חכמים לר"א ותו דהתם גבי שבת וי"ט הספק לענין דינא אם קיימי לן קדושה אחת בין לחומרא ובין לקולא או שתי קדושות אבל בר"ה למאן דסבר קדושה אחת לחומרא לאו משום דמספקא ליה לענין דינא אלא כדאמר ר' יוסי אי אתה מודה שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קודש ואם כן לאו מחמת ספיקא דדינא הוא אלא מעיקרא הכי קבילו עלייהו לחומרא לענין קדושה וכן לחומרא לענין שתי קדושות ושוב בא לידי שער המלך וראיתי שהקשה כן ועל קושיא השני לא תירץ כלום ועל קושיא הראשונה תירץ וכתב בעצמו שהוא דוחק. ואפשר לומר דרב המגיד הוה סבר דודאי ר' יוסי לא יחלוק על ר"א ורבנן שהודו לו ושאר התנאים נמי כוותיהו ס"ל לכן מפרש הרב המגיד דמה דאמר ורבי יוסי אוסר היינו שרבי יוסי חולק על מה שאמר מודים חכמים לר"א אלא חכמים אוסרים בשני י"ט של ר"ה נמי ולקושיא הראשונה יש לומר דנהי דרבי יוסי אמר אי אתם מודים זהו להקשות לרבנן דאפילו רבנן בע"כ יודו לסברתו אבל עיקר טעמא דרבי יוסי כדאמר בירושלמי דתקשה מחלפות שיטתי' דרבנן דלעיל גבי י"ט ושבת אמרי ב' קדושות. (היינו בברייתא דלעיל רבנן דרבי יהודה) וכאן גבי ר"ה אמרו קדושה אחת ומשני תמן י"ט אצל שבת כחול אצל שבת ברם הכא בר"ה שניהם שווין נמצא מן הירושלמי הזה מוכח דרבנן סברי קדושה אחת היא וגם הטעם משום דשניהם שווים ולא מטעם דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה וא"כ שפיר כתב הרב המגיד דרבנן דמתני' שהקשו להו ר"א אי אתם מודים שאם נאכל כו' (ואם כן אינם סוברים שי"ט אצל שבת כחול אלא ששניהם שוים כמו ר"ה אם כן ישיבו לו ולטעמיך ר"ה שקדושה אחת (משום דשניהם שווים) אם כן אי גם בר"ה נאכל בראשון אינו עירוב לשני) יוכיח וכשם דהתם נאכל בראשון אינו עירוב לשני ה"ה שבת וי"ט ואי אמרינן דשווים הם אלא וודאי דגם בר"ה נאכל בראשון עירובו בשני ואם כן שפיר הקשה לרבנן משני י"ט של גלויות ולפיכך הוצרכו לומר דספוקי מספקא להו:
תוס' ד"ה וכן ביצה וכו'. עיין מהרש"א שכתב ולמה לא נימא דולא הודו דאפילו הראשון מותר מטעם דאוכלא דאפרת הוא כמ"ש התוספות בפרק חביות ואם כן שפיר יש לומר אפיך הך דהכא יע"ש ומ"ש שכן כתבו התוספות בריש פ' חביות לא מצאתי שכתבו התוספות כן גבי ביצה רק גבי חלב יע"ש אמנם הדבר פשוט למאן דסבר טעמא דביצה משום משקין שזבו מאן דמתיר במשקין ביצה שרי דאוכלא דאפרת הוא ותירוצו של מהרש"א נכון ובלאו הכי הרי הוצרכו התוספות לפרש ולא הודו לו דאפילו בשני אסור משום שאר האמוראים דלא אמרו טעמא דביצה משום משקין שזבו ואם כן וודאי ביצה בראשון אסור לכ"ע ואם כן דוחק הוא שיחלקו ר' יוחנן ושאר האמוראים בפירוש ולא הודו מהיפך להיפך דלר' יוחנן אפי' בראשון שרי ולשאר אמוראים אפילו בשני אסור לכן ניחא לה להתוספות לפרש לרבי יוחנן כמו לשאר האמוראים:
תוס' ד"ה מודים חכמים לר"א. תימא כו'. עיין מהרש"א ומ"ש דבב' י"ט של ר"ה ליכא לאסור משום הכנה לפי מה שכתבו התוס' בביצה דגם מי"ט לחבירו שייך הכנה רק הך הכנה דביצה הוה בידי שמים א"כ בוודאי יש לאסור הכנה אי לא נחלק בין בידי שמים לידי אדם מיהו התו' לעיל לא ס"ל הכנה מי"ט לתבירו. ועיין מה שכתבתי שם בארוכה ולעיקר קושיוח התוס' יש לתרץ למה שכתבו התוס' בסמוך דנהרדעי אינם סוברים כר' יהודא רק כר' יוסי אבל בהא לא סברי כוותיה דאסר אפילו בבבל. ולכאורה קשה אטו נהרדעי תנאי היא דסברו דלא כשום תנא אלא וודאי דסברו דהא דאמרו רבנן ב' קדושות היינו דוקא שלא במקום ב"ד אבל במקום ב"ד מודו דקדושה אחת היא. ובזה היה מקום לתרץ דברי הרב המגיד שכתבתי לעיל אלא דאכתי קשה דלמה יגרע שני י"ט של ר"ה בבבל משבת וי"ט לרבנן. איברא מצאתי בירושלמי שהקש' כעין קושייתי לרבי יהודה (כפי מה שהגיה בספר קרבן העדה) וז"ל מחלפיה שיטתיה דרבי יהודא תמן הא עביד ליה קדושה אחת (לעיל אמר דהוה חמר גמל) וכאן שתי קדושות תמן קדושה אחת אריכתא וכאן אחד קודש ואחד חול כלומר דשבת וי"ט כל אחד קודש בוודאי אם כן י"ל שבת וי"ט הוה כקדושה אריכתא אבל גבי ר"ה וודאי אחד קודש ואחד חול לפיכך הוי שתי קדושות אבל לא פסקינן בהא כר' יהודא דאחד קודש ואחד חול אלא שניהם קודש מטעמא דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה וגבי שבת וי"ט נקטינן ניהי דשניהם קדושים בוודאי מכל מקום לא כקדושה אריכתא היא:
תוס' ד"ה אי אתם מודים. עיין שער המלך ח"א כ"ז כ"ח. ידי אלי' דף יוד: