אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לח.

דף לז:

י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה וכו'. שער אפרים סימז ל"ג:

נאכל עירובו בראשון. שער המלך ח"א כ"ז ע"ד:

רשי' ד"ה או אינו מערב כל עיקר וכו' להיות באחד מן הימים וכו'. כלומר אם רוצה להיות באחד הימים כבני עירו אין לו תקנה אלא שלא לערב ביום שני:

מוליכו בראשון השליח. עיין מ"ש לקמן דף נ"א עמוד ב':

תוס' ד"ה ור"א וכו' דאסור למקני שביתה בשבת פירש בי"ט. צ"ל ואפי' בי"ט וכתבו עוד ואע"ג דלא שייך הכנה כלומר דלא נימא הא דקאמר התם הגמרא דאסור למקני שביתה היינו הכנה וכמו שפרשו התוס' שם לזה הוכיחו דאי אפשר לומר כן דהא התם מי"ט לחבירו איירי ובזה לא שייך הכנה כדמוכח מההיא דנולדה בזה מותרת בזה מיהו התוספות בביצה סברו דלעולם טעמא סתם משום הכנה ומי"ט לחבירו נמי שייך הכנה והא דנולדה בזה מותרת בזה משום דהכנה בידי שמים היא והכנה בידי שמים גריעי טפי ולר"י אפילו מי"ט לשבת מותר מיהו התוספות דהכא לא נראה להם לחלק בהכי והכי מוכח דאם לא כן איך הוכיחו דלא שייך הכנה מי"ט לחבירו מהך דנולדה בזה מותרת בזה. וראיתי בספר שער המלך שהקשה על מהרש"א על מה שהקשה בתוספות בסמוך דלמאי דמסיק דר"א אית ליה הכנה א"כ למה קאמר ר"א תאכל היא ואמה ונדחק לתרץ וכתב הרב שער המלך דאשתמיטתי' למהרש"א ז"ל דברי התוס' בביצה דבידי שמים אפשר לומר דלא ס"ל הכנה וכן תירץ בזה קושיות מהרש"א לקמן בגמרא גבי ורמי דרב אדרב ע"ש ואני אומר אחר המחילה שבוודאי ראה מהרש"א ז"ל דברי התוספות בביצה ואעפ"כ שפיר הקשה דהא התוס' כאן לא סבירא להו הך סברא כמ"ש. מיהו הא קשה לי על הרב מהרש"א שהקשה לרבי דניהי דסבר דלא שייך הכנה בעירובי חצירות מכל מקום לתסר משום קדושה אחת דהא קושי' זו בעצמה הקשו התו' בביצה ותירצו כמו שתירץ מהרש"א. ותו דבהך תירוצא לא יתיישבו דברי התוספות דהכא דהא משמע בקושייתם אי הוה נוכל לומר דרבי לית ליה הכנה כלל הוה ניחא להו ורק מעירובי תחומין קשיא להו וא"כ למה להו למימר דפליגי ר' ורבנן בהך סברא אי שייך הכנה בעירובי חצירות נימא דר' לית ליה הכנה כלל ובעירובי תחומין אסור משום דקדושה אחת היא ובעירובי חצרות לא שייך למיסר משום קדושה אחת דהא בע"כ השתא נמי צריכין לומר סברא זו דמשום קדושה אחת לא אסר בעירובי חצירות ותו קשה לי על מהרש"א שכתב דפליגי רבי ורבנן בקדושה אחת ומשמע דרוצה לומר דגם לרבנן סברי קדושה אחת היא והא ליתא דא"כ איך קאמר רב הלכה כת"ק וה"ל למימר הלכה כת"ק ולא מטעמיה. והנראה לי בזה משום דהא דקאמר הגמרא ור"א התם משום הכנה סתם גמרא קאמר ליה ולאו ברייתא היא כמ"ש מהרש"א בסמוך אבל הך דאי מודה וודאי ברייתא היא כמ"ש בתורת חיים שהוא בהתוספתא. ומעתה התוס' ס"ל דהך דקאמר טעמא דר"מ משום הכנה בוודאי היה מפרש דרבנן הקשו מעירובי חצירות אלא דלפי זה צריכין לומר דלמאן דסבר קדושה אחת אף עירובי חצירות אין מערבין. ולפי זה קשה מרבי דהוא גם כן סובר קדושה אחת ואפילו הכי מתיר בעירובי חצירות ולפיכך צריך לומר דהך דמתרץ ור"א התם משום הכנה לא ידע הא דקאמר רב לקמן דתני ולא סבר ליה אלא הוה סבר דלר' ב' קדושות הן אבל אי הוה סבר קדושה אחת גם לרבי אין מערבין עירובי חצירות כי לענין קדושה אחת אין חילוק בין עירובי חצרות לתחומין ולא כתירץ התוס' בביצה:

אמנם לפי האמת למה שאמר רב דרבי סבר שתי קדושות הן ואפילו הכי סבר דמערבין עירובי חצרות מכח הטעם שכתבו התוספות בביצה בע"כ צריך לומר דרבנן לא הקשו לר"א מעירובי חצרות רק מעירובי תחומין ור"א באמת השיב משום מקני ביתו אסור ולא משום הכנה איברא כיון דרב גופיה לית ליה הך סברא דמקני ובע"כ צריך לומר דטעמא דר"א משום הכנה ודוחק לומר דרבנן דר"א לית להו הכנה בעירובי תחומין ולפיכך בע"כ צריך לומר לרב אף לפי האמת דרבנן מעירובי חצרות קמקשי. ובאמת הך סוגיא דלא כרבי דהתם ולפי זה באמת לא סבר רבי הכנה כלל רק משום טעמא דקדושה אחת אסר בעירובי תחומין ושרי בעירובי חצרות ונמצא דעיקר כוונת מהרש"א לומר דקודם דידעינן טעמא דרבי משום קדושה אחת טפי ניחא לן למימר דפליגי רבי ורבנן אי שייך הכנה בעירובי חצרות כדי שתהיה הך ברייתא דאי אתה מודה ככ"ע אפילו כרבי ולהכי לא רצה התוספ' לאוקמיה טעמא דרבי משום קדושה אחת. אמנם למאן דאמר דרבי סבר קדושה אחת אם כן אי הוה סבר טעמא דמקני שביתה הוה אפשר לומר באמת דחכמים מעירובי תחומין הביאו ראיה אבל למאן דלא סבר טעמא דמקני בע"כ צריך לומר דהך ברייתא דאי אתה מודה אליבא דרבנן הוא (וקצת נראה מדברי מהרש"א שאינו ברייתא). כל זה כתבתי ליישב דברי מהרש"א ויותר נראה בכוונת התוספות למאן דסבר אליבא דרבי קדושה אחת יפרש דרבנן מעירובי תחומין לבד קמקשי ובאמת רבנן לא סברי הכנה ולא כדעת הריטב"א. ושוב מצאתי בפני יהושע בביצה שנתקשה בדברי התוס' דהכא ובדברי מהרש"א והניח בצ"ע. ולפי עניוח דעתי כמ"ש עוד ראיתי להרב פני יהושע שם שנתקשה בדברי התוספות דביצה דלא שייך הכנה מיו"ט לחברו. ולא ידעתי איך פשיטא לו כל כך דלא שייך הכנה מי"ט לחבירו דהא התוספות הוצרכו כאן לראיה מהא דנולדה בזה מותרת בזה וכיון דהתו' דהתם מחלקים בין הכנה בידי שמים להכנה דעירוב אם כן לא מוכח מידי ושפיר יש לומר דהכנה מי"ט לחברו נמי אסור וכמ"ש:

תוס' ד"ה משום הכנה. שער המלך ח"א ל"ו ע"ג. גופי הלכות נ"א ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה