אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לז.

דף לו:

שתי נשים שלקחו קיניהם. עיין סוטה י"ח ד"ה חזר וחלקן:

או שנתנו קיניהן. צ"ל דמי קיניהן וכן הוא במשניות דמסכת קינין. וכן מוכח מהסוגיא דהכא ומהתוס':

תוס' ד"ה שתי לוגין כו' תדע דעם הארץ לא נחשדו על הגזל. עיין מכות דף י"ז ומה שכתבתי שם:

תוס' ד"ה מיחל כו'. בע"ש בין השמשות איירי כו'. כלומר דילמא הכי נמי מיירי בקבע מקום אף על גב דלא תני במתניתן. ולפיכך כתבו דאי אפשר לומר כן דהא כאן בע"ש בין השמשות מיירי ואז אסור לקבוע מקום אבל קריאת שם שרי אלא דקריאת שם לא מהני לענין שיוכל לחלל ובוודאי צ"ל דלפיכך לא תני במתניתן קביעות מקום דכיון דע"ש הוא אסור לקבוע מקום:

בא"ד ואחר השבת מפריש כלומר דאפילו לאחר השבת אינו יכול לחלל עד שיפריש והוכיחו זה מהתוספתא ונתנו טעם לדבר דאפילו לאחר השבת צריך להפריש [לוח הטעות: דזה שאמר שאני כו'] דוקא ולא סגי בקביעות מקום כיון שעכשיו אין יכול לקבוע מקום משום שבת והיה צריך לומר שאני עתיד להפריש דזה אסור שאני עתיד להפריש אמעשר שני נמי קאי ואם כן אם לא יפריש שותה טבלים למפרע כמו אם יבקע הנוד דשותה טבלים למפרע כיון דלא הגיע כלל לכלל הפרשה הכי נמי באם יחלל בלא הפרשה נמי לא מהני דהפרשה דוקא בעינן וכמו שכתבתי מבואר בפירוש הר"ש בדמאי:

תוספות ד"ה דברי ר"מ וכו' ועוד דרבי יוחנן לא מצי לחלק בהכי. בבבא קמא דף ס"ט נקטו לעיקר תירוצם הראשון דגם ר' יוחנן מחלק בהכי וההיא דכל הגט הטעם משום דוכתב לה מיהו בחגיגה דף כ"ה סתרו תירוצם שבמסכת ב"ק ד"ה סתם מתניתן דגר ועכו"ם אף על פי שאינו מפרש אף על פי כן יש ברירה איברא מה שכתבו שם בחגיגה דבפרק בכל מערבין איכא מאן דאית ליה הך סברא (לחלק בין מפרש דבריו או ממילא לא ידעתי כוונתם דהא לא מנינו בסוגיין להגמרא שמחלק בכך ואם כוונתם דבע"כ מכח הכרח קושיא זו דקשיא דר"מ אדר"מ לדעת רבא מוכרחין לומר חילוק זה הא וודאי דוחק טובא לומר שנתכוונו לזה. ותו קשה לי מה שכתבו שם ומיהו כמה סתמי משניות דמצינו דאין ברירה ובוודאי כוונתם דאפילו מדרבנן אין ברירה דהא מסתם זו מוכח דיש ברירה בדרבנן (ותו דכמה סתמי דאפילו בדאורייתא יש ברירה) ואני לא מצאתי לשום סתם דבדרבנן אין ברירה ואדרבה הרבה סתמי במסכת דמאי דיש ברירה לבד בפ"ו דדמאי שנינו שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאין מעשר דמוכח דאין ברירה אמנם לפירש הרמב"ם שם אינו ענין כלל לברירה. וגם לפי מה שכתבו בסמוך מוכח מדבריהם דדמאי לא מקרי מדרבנן. ומה שכתבו התוספות עוד שם בחגיגה ובפ' בכל מערבין דדחיק לאתוי [אולי צ"ל לאתויי] תנא דבדרבנן אין ברירה ולא מייתי הך אין כוונתם במה שכתבו הך להאי סתמא דגר ועכו"ם דהא אדרבה הך סתמא ס"ל יש ברירה אלא כוונתם כלפי מה שכתבו דכמה סתמי משניות מצינו דאין ברירה אם כן הוה ליה לאתויי כאן מהך סתמי שכתבו דכמה מהם דס"ל דאין ברירה זה פשוט בכוונתם אלא שראיתי להרב המופלג בעל שער המלך שהבין דעל האי סתמא דגר ועכו"ם כוונתם ונתקשה בזה והניח בצ"ע ואחר המחילה הדברים פשוטים כאשר כתבתי:

תוספות ד"ה רבי יוסי ורבי שמעון כו' והא דאמרי' בשמעתין כו' היינו למאן דאית ליה ברירה וביומא כתבו דאפילו למאן דלית ליה ברירה כיון דמתנה בין ירדו בין לא ירדו חשיב טפי. ונראה שכוונתם למה שכתבו בסמוך בד"ה אלא מעתה בתירץ מהר"י כיון דעל כל פנים אחד תרומה ומותר הכהן לאכול שניהם אמנם בסוכה דף כ"ג כתבו התם חשיב טפי כיון דמתנה בין ירדו ללא ירדו ונ"ל דכוונתם כיון דמפרש כל צדדי התנאים לא הוי בכלל ברירה והוקשה להם מההיא דאם בא חכם דמפרש נמי לצדדי התנאי ואפ"ה חשיב ברירה ועיין בר"ן בגיטין ובחידושי הרמב"ן שם ובחידושי הריטב"א שם:

בא"ד וי"ל דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בוודאי כו'. עיין מה שהקשה מהרש"א דאם כן לרב נמי נחלק בהכי ולא צריכין לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים. ועיין בגיטין מה שכתב מהרש"ל שם ומה שהקשה עליו מהרש"א ולדעתי הקלושה ל"ק מידי דהא בוודאי איו על סיפא דידן קאי דקאמר אם בא חכם למזרח אם בא למערב בא לכאן ולכאן לא בא לא לכאן ולא לכאן ועל זה תני איו דאינו יוכל להתנות והרי הדבר (הדבר) [מיותר, וכנראה ט"ס] עתיד להתברר בוודאי אם זה העירוב יהיה עירוב או לא דבשלמא גבי שני לוגין דילמא לעולם לא יפריש וכן גבי סלע מן הכיס דילמא לעולם לא יכניס ידו לכיס לחלל אבל כאן בוודאי אנו רואין אם זה העירוב הוה עירוב או לאו דהא בע"כ צריך להיות ביאתו באחד מן האופנים שאמר או לא יבא כלל. ואין להקשות דא"כ מה קאמר הגמרא מההיא דלוקח דילמא התם כיון דאין עתיד להתברר לית ליה ברירה. אבל במתניתין דעתיד להתברר יש ברירה זה אינו דהא אליבא דרב קיימינן ורב אינו מחלק בין יכול להתברר לאינו יכול להתברר רק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרי' וכמ"ש מהרש"ל. ותו דניהי דמוכח מאיו דאפילו ביוכל להתברר לית ליה ברירה מ"מ ממתני' מוכח דאפילו באינו יכול להתברר אית ליה ברירה דהא וודאי במתניתן לאו דוקא קתני לא בא לא לכאן ולא לכאן אלא רבותא אשמעי' דאף על זה יכול להתנות (ואיו חולק על זה). מיהו אם לא מתנה רק אם בא לכאן ואם בא לכאן דאז לא יכול להתברר דהא אפשר דלא יבא כלל ואפ"ה סבירא ליה למתניתן דהוי עירוב ורבי יהודא אינו חולק על זה במתניתין וש"מ דאית ליה ברירה אפילו בדבר שאינו עתיד להתברר ושפיר מקשה מההיא דלוקח יין. כללא דמילתא מתניתן מיירי בין בדבר שיכול להתברר בין בדבר שאין יכול להתברר ומדלא פליג ר' יהודא במתני' ש"מ דאפילו בדבר שאינו יכול להתברר אמרינן ברירה ומדאיו דחולק על מתניתין וסובר דבכל ענין אינו יכול להתנות רק אם כבר בא חכם מוכח דס"ל דאפילו בדבר שיכול להתברר לא אמרינן ברירה. ושוב מצאתי בשער המלך שגם הוא כתב דעירוב הוה דבר שיכול להתברר. וע"ש מה שהשיג על מהרש"ל ומהרש"א בגיטין ששני המלכים האלה סוברים דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא לא חשיב עומד להתברר והר"ן כתב דהוי עומד להתברר. ומיהו התוספות ישנים ביומא כתבו כמהרש"ל דהוי אין עומד להתברר. ובאמת תמוה לי איך מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש דהא הך דע"מ שירצה אבא הלכה היא סתם מתני' בקדושין דף ס"ג ופסקה בש"ע א"ע סימן ל"ח והא קי"ל דאין ברירה בדאורייחא ובשלמא אי הוי יכול להתברר ניחא כמ"ש מהרש"ל דביכול להתברר גם הרמב"ם ס"ל דיש ברירה אבל אם נאמר דאין יכול להתברר קשה. מיהו לדעת הסוברים ע"מ שלא ימחה אבא כתב הרמב"ן בחדושיו לגיטין דהא ניחא. ואפשר דמשום הכי רב יוסף קאמר לה כיון דהוא אינו מחלק בין יכול להתברר או לאו כיון דהוא מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כמ"ש התוס' בסמוך. וראיתי להרב שאגת אריה דף פ"ח דכתב דהך דע"מ שירצה אבא מיירי בקדושי כסף ושטר דוקא ולא חלין הקדושין למפרע לדעת הרמב"ם וליתא דהא הש"ע אבן העזר פסק דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו היא והרי הכ' בעל מנת הוא ובע"כ צ"ל כמ"ש מהרש"ל לדעת הרמב"ם משום דהוי יכול להתברר. ועוד כתב שם בשאגת ארי' כמה דברים שיש להשיג עליהם ואין כאן מקום להאריך בזה:

תוס' ד"ה והתני' רבי יוסי אומר כו'. עיין מה שכתב מהרש"א קצת קשה דילמא אליבא דר' יוחנן ורבא קפריך דלא מחלקי בהכי ולדעתי הקלושה אפילו קצת קושי' אין כאן דהא בע"כ קושיות הגמרא דוקא לרב הוא דאית ליה החילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים והך לא ס"ד דתניא אליבא דרב דוקא הוא דאלו לרבי יוחנן דליתא לדאיו וכן לרבא בגיטין. (וכן אם הנוסחא לקמן רבא) בע"כ הם סבירא להו טעמא דרבי יוסי משום בקיעת הנוד וכדאמר רבא בגיטין להדי' וא"כ שפיר הקשו התוס' דהא בע"כ הך וסבר אליבא דרב הוא והוא מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה