יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לה.
מר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים. עיין שבה ק"ב ד"ה האי מאן:
במנעל קטיר במיתנא עסקינן. עיין שבת ל"ו ד"ה הא ר'נחמיא:
נתגלגל חוץ לתחום או נפל עליו גל. עיין ידי אליה למהר"א גאליפפה דף צ"ז שהקשה דמאי חזקה יש כאן ופשיטא דחזקת כשרות לא מהני ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים דהא כיון דספק לנו אם אירע זה הקלקול קודם קניית העירוב או לאחר קניית העירוב אוקמינן ליה אחזקה דשעת הנחה שאז בוודאי לא היה עדיין זה הקלקול ונאמר דגם בשעת קניית העירוב לא הי' עדיין זה הקלקול וכן כתב רבינו יונתן זה בהדיא ומה שרש"י ז"ל כתב בד"ה להודיעך כחו דר"מ ויש לומר העמידנו על חזקתו דמשמע לכאורא גבי נשרף אי אפשר לומר העמידנו על חזקתו הא ליתא שהרי בד"ה להודיעך כחו דר"י כתב ואף על גב דאינו בעולם לא מתסר ולא כתב וליכא חזקה ש"מ דאפילו נשרף הוי חזקה ומ"ש גבי נתגלגל ויש לומר העמידנו על חזקתו כוונתו דגבי נטמאת החזקה יותר טובה כיון דעירוב עדיין מונח במקום שהניחה ויישנו בעולם ה"א דר"מ נמי אזיל בתר חזקה טובא כזו קא משמע לן דלא:
ספק ה"ז חמר גמל. ע"ל מ"ט ד"ה ואפילו:
ספק עירוב כשר. עיין שבת ל"ד ד"ה שניהם:
רשי"י ד"ה ובעי סכינא למפסקא כו'. כדתניא חותמו' שבכלים. מדהביא רש"י ראי' מחותמות שבכלי' ולא מחותמות שבקרקע ש"מ דרש"י רוצה לאוקמיה פלוגתא דר"א ורבנן בין בגדול דהוה אוהל בין בקטן דהוי כלי דכיון דסבירא ליה לר"א כר' נחמיא אין חילוק ובשניהם אסור כדאיתא בשבת דף קמ"ו דלר"נ אין יכול להתיר חותמת שבכלים ואף על גב דהכא בין השמשות עסקינן סבירא ליה לרש"י דר"א כרבנן דרבי ס"ל ומה שכתב רש"י ואף על גב דהכא אוהל הוא לאו לר"א קמקשי אלא לרבנן קמקשה כיון דבגדול נמי מיידי איך שרי לחתוך בקרקע לזה כתב דרבנן סבירא להו כרבי ומעתה פליגי בין בגדול בין בקטן ר"א אוסר אף בקטן אף על גב דליכא איסור משום חתיכה כיון דהוה כלי מכל מקום אסור משום טלטול הסכין ולרבנו שרי אף בגדול אף דחתיכה אסורה בקרקע כיון דלא הוי אלא שבות שרי בין השמשות אליבא דרבי ולהכי מוקי ר"א כר"נ ולא כרבנן דרבי דא"כ הא ניחא דאוסר בגדולים משום חתיכה אבל בקטנים דהוה כלים ואין איסור בחתיכה אמאי אסור לכן צריך לומר דסבר כר"נ ואם כן קטנים אסורים משום טלטול הסכין. מיהו הוי מצי למימר דרבנן נמי סברי כר"נ ואפ"ה שרי אפילו גדולים משום דכר' ס"ל (ואע"ג דהוי ב' שבותים חתיכה וטלטול ובוודאי אין חילוק בין שבות אחד לב' שבותים ודברי הברטנורי שחילק בכך כבר תמה עליו בשער אפרים ועיין בשער המלך). מ"מ וודאי ניחא טפי לאוקמיה רבנן ר"א כרבנן דר"נ ולא כר"נ. ועיין בשבת דף קמ"ו בתוספות שם. גם אפשר לומר דהא דקאמר הגמרא ת"ק סבר לה כר' יוסי אין הכוונה דוקא כר' יוסי אלא אפילו כר' יוסי וה"ה דמצי סבר נמי כר"נ ולאפוקי מר"א דסבר דוקא כר"נ דאם לא כן קטנים אמאי אסור. ולפמ"ש מתורץ קושיות התוספות על רשי' ובפרט דהך קושי' דלוקמיה לת"ק ולר"א תרווייהו כר"נ קשה גם לפירוש התו'. וכפי מה שפרשתי לשון רשי' כן יש לפרש נמי לשון רבינו יונתן והרב עצי אלמוגים כ' כי רשי ורבינו יונתן חלוקים הם ושדעת ר"י דמוקצה דהוה (איסורא וקדום) [לוח הטעות: איסור חמור וקדום] אפילו לר' גזרו בין השמשות ואחר המחילה רבה לא פקח עיניו לראות מה שכתב ר"י בסמוך בעוד לחלוחית הדיו קיימת על משנת נתגלגל חוץ לתחום דאם לא בעי מרא וחצינא אע"ג שיש עליו אבנים וצריך לטלטלן שרי כיון דהוי רק איסור דרבנן שרי בין השמשות וכמו שכתב רשי' ג"כ הרי דר"י ס"ל דאף איסור מוקצה שרי בין השמשות:
וראיתי בספר ערוך השלחן על א"ח הנדפס מחדש כתב דטעמא דפסקינן כרבי משום דאביי ורבא מוקמיה לרבנן ור"א כרבי מדמוקי לר"א כר"נ ולא כרבנן דרבי ש"מ דכן הלכה יע"ש והם דברים תמוהים דהרי התוספו' כתבו להדיא דלא ניחא לאוקמיה ר"א ורבנן בפלוגתא דר' ורבנן וגם רשי' לפמ"ש ס"ל ר"א כרבנן דר'. וכך כתב הריטב"א להדיא דבין לפירש רשי' ובין לפירש התוס' ר"א כרבנן סבירא ליה ומה שהביא ראי' מהרמב"ם בפי' המשנ' אין שם גילוי דעת מזה דר"א כר' ס"ל אדרבה איפכא משמע שכתב והלכה כרבי כו' ואין הלכה כר' אליעזר משמע דמישך שייכי בהדי אהדדי דר"א לא סבר כר' והרע"ב באמת פי' דר"א סבר כרבי והוצרך לומר דב"ב שבותים גזרו והם דברים תמוהים באופן דהוא כמו שכתבתי לעיל דאין מכאן ראי' דהלכה כרבי:
תוס' ד"ה חסורי מחסרא פירש הקונטרס כו'. עיין בריטב"א. ונראה שהי' לו גירסא אחרת ברשי' שאי אפשר להלום מה שכתב בשם רשי' לפי נוסחת רשי' שלפנינו ועיין בחכמת מנוח ההכרח בדברי רשי' דאף בתירץ ס"ל דג' מחלוקות בדבר ופירש ה"ג מחלוקת נ"ל כי מתני' מיירי בי"ט ופליג ר"א וס"ל דבשום ענין אין עירובו עירוב אפילו נמצא ור"א דברייתא ס"ל דבכל ענין בי"ט עירובו עירוב משום דמשמע דלא פליג אלא אסיפא אבל ברישא מודה ובשבת בנמצא בעיר מתיר ות"ק מתיר בי"ט בכל ענין אפי' לא נמצא ואוסר בשבת אפילו בנמצא בעיר ועל זה כתבו התוס' ולא דק דמתניתן לא מיירי כלל מנמצא. ואפשר בנמצא מתיר ר"א דמתני' בי"ט וה"ה בשבת בעיר וכן ר"א דברייתא אוסר בלא נמצא אפי' בי"ט. והוקשה להם הא דתניא בתוספתא שמודים חכמים לר"א. וא"כ גם ר"א ס"ל דעירובו עירוב ובע"כ מיירי בלא נמצא ובי"ט וא"כ מוכח דר"א סבר בי"ט אפי' לא נמצא עירובו עירוב וא"כ בע"כ ר"א דברייתא הוא וחולק על ר"א דמתניתן. ותירצו דהיינו בעירובי חצרות. [לוח הטעות: ומיהו נראה שתו' מיירי אפי' בשבת ובנמצא המפתח ואע"ג דמוקמינן לה כרבי] בע"כ צריך לאוקמיה הכי בשבת. ובנמצא דאל"כ אלא בי"ט ולא נמצא ניהי דיש לומר דר"א מתיר בעירובי חצירות עכ"פ לא יצדק לשון ומודה חכמים דהא חכמים מקילין טפי ומתירין אפילו בעירובי תחומין ור"א אוסר בעירובי תחומין אפילו בי"ט כי לא נמצא כדמוכח מר"א דמתניתן אלא וודאי צריך לומר דאף דהתוספתא מיירי בעירובי חצירות ור"א דשרי אפשר דשרי אפי' בלא נמצא בי"ט מכל מקום התוספתא בע"כ בנמצא מיירי ואפי' בשבת ובעירובי חצירות דשפיר יצדק מודים חכמים דהא בנמצא ר"א מיקל טפי דמתיר אפילו בעירובי תחומין ורבנן אסרו בעירובי תחומין. זהו הנראה לי נכון בכוונתם. ומהר"ם נדחק מאוד: