יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לד:
לא צריכה דקאי בכרמלית. מרכבת המשנה ח"א פי"ד דשבת ה"ו:
תלוש ונעיץ אין. קהלות יעקב ל"ו ע"א:
התם בעוזרדין. מגן שאול דף ס"ח:
הקידן והקנים והאורבנין. מלך שלם ח"א דף ג' סוף ע"ב:
נתנו במגדול. דברי הרע"ב. שער אפרים סימן כ"ו ועיין בסמוך מ"ש ושער המלך כ"ד ע"א:
ואמאי הוא במקום אחד וערובו במקום אחר. עיין שער המלך:
תוס' ד"ה והאמר רבי זירא. יש לדקדק אמאי לא הקשו קושיתם לעיל דאמר רבי מאיר היא לוקמיה אפילו כרבנן אלא דסברי כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. וכן הקשה הריטב"א ותירץ דבשבות כזה דמחזי כבנין אף לרבי אסור ואפשר דזה נמי דעת התוספות ולכן לא הקשו לעיל אבל השתא דמקשי והא ביו"ט אמרו קשה להו דהא וודאי לרבנן דאסרי בין השמשות בין בשבת בין בי"ט צריך לומר הטעם משום סתירה. ולענין זה אין חילוק בין שבת לי"ט אבל ר"מ דמתיר בי"ט ע"כ צריך לומר דלית ליה טעם דסתירה ורק משום מוקצה אסור בשבת אבל ביו"ט לא שייך מוקצה ולפיכך שרי מעתה קשיא להו שפיר אליבא דר"מ דאסור משום מוקצה ובשבות מוקצה וודאי מותר בין השמשות אליבא דרבי כדמוכח בסמוך גבי נתגלגל חוץ לתחום דאם לא בעי מרא וחצינא אף על פי שצריך לטלטל האבנים שרי כמו שפרש"י שם אלא דלפי זה לא יתיישב מה שכתבו ועי"ל דא"כ ר"א סבר כרבנן ולא ניחא ליה לאוקמיה בפלוגתא דרבי ורבנן דמאי דותקיה לאוקמיה ר"א כרבנן דרבי נימא דגם ר"א סבר כר' אלא דסבר כרבנן דר"מ דאסור משום סתירה ולפיכך אף לרבי אסור (אלא דאין) [לוח הטעות: אלא וודאי] צריך לומר דתוספות לא סבירא להו כסברת הריטב"א. ואף שבות דסתירה מותר בין השמשות לרבי. או שצריך לומר (דאסור להו) [לוח הטעות: דסבירא להוא] להתוספות דאפי' רבנן דר"מ אין אסור משום סתירה אלא משום מוקצה ואפילו הכי אסור בי"ט וכן נראה שהבין המג"א בסימן שצ"ד: איברא שדבריו תמוהים דהא וודאי משמע שם בסוגיא דלרבנן אסור משום סתירה וכך כתב מהרש"א שם בביצה וגם לכאורה הכי מוכח שם דמקשי והא קסתר אהלא ותירץ באוירא דליבנא ולא הקשה מ"ט דרבנן ש"מ דלרבנן ניחא דאף על פי כן אסור משום סתירה ואם כן שפיר אסיר דאף על פי כן הוה סתירה ויש ליישב דניחא ליה לתלמודא לסיומא מלתא דר"מ וכדמסיים למילתא דר"מ ממיל' שמעינן דטעמא דר' מאיר משום מוקצה ואם כן ה"ה לרבנן ומעתה שפיר יש לפרש כוונתם כמ"ש בתחלה דודאי בה"א קודם דמוקי כאן בשרגי דליבני בע"כ הוה צריכין לומר טעמא דסתירה ולכן לא הקשו לעיל דאמרינן כתירץ הריטב"א. אבל השתא דמוקי בשרגי דליבני אמרינן בין לר"מ בין לרבנן טעמא משום מוקצה ולכן שפיר הקשה וגם הטור י"ל נמי ניחא לפי האמת. ועוד יש לומר דוודאי הקושיא והתירץ ראשון הולך על דרך הריטב"א אמנם בועוד יש לומר חולקין על הריטב"א ובא לתרץ גם הקושיא אדלעיל:
והרא"ש כתב ומוקי לה באווירא דליבני ובי"ט ע"ש וכן פסק הטור והקושיא מפורסמת דלדידן דקיימי לן כר' א"כ אפילו שבת נמי לשתרו דהא לא הוה אלא שבות ואין לומר דהרא"ש והטור סברי כהריט"בא דשבות דסתירה לא שרי לרבי כיון דהוא חמור אם כן אפילו י"ט נמי לאסור. וראיתי להרב עצי אלמוגים שכתב דהטור סבירא ליה כסברת התוספות בשבת פרק המצניע דכל בנין וסתירה ביו"ט אינו אלא מדרבנן וקשה שהרי הטור בריש הלכות י"ט כתב שכל מה שאסור בשבת אסור ביו"ט מדאורייתא חוץ מאוכל נפש וקצירה וטחינה אסרו חכמים משמע להדיא דבנין וסתירה מדאורייתא ביו"ט אסור ועוד דאם כן למה דוקא אוירא דליבני אפילו בנין גמור לשתרי ביו"ט. והנראה לי בישוב דברי הרא"ש והטור דהרא"ש כתב בסוגיא דאילן דשבות כי האי דבקל יכול לבוא לידי חיוב חטאת לא שרי רבי ע"ש. והתוספות כתבו שם הואיל ובקל יכול לבוא ליד איסור דאורייתא ומדשינה הרא"ש בלשונו מלשון התוספות אפשר דסבירא ליה דוקא על חיוב חטאת קפדינן ואף על גב דביבמות אמרינן מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו היינו מן הסתם לא מחלקים בהכי אבל לפעמים מצינו כן כמו שהאריך המשנה למלך וגם אני הארכתי בזה במקום אחר ואולי אכתוב בזה בארוכה אי"ה במסכת פסחים ולפיכך שפיר פסקו דביו"ט דלא יכול לבוא לידי חיוב חטאת לא גזרו אבל שבת דיכול לבוא לידי חיוב חטאת גזרו על שבות כזה בין השמשות והכריחם לזה משום דאם נאמר דאף ביו"ט גזרו על שבות כזה בין השמשות קשה דאם כן צריך לומר דמתניתין דהכא כר"מ אתיא והרי שמואל דהוא מתרץ כאן הכי אמר להדיא בביצה אנא דאמרי כרבנן אלא וודאי צריך לומר דהא דקאמר ומני ר"מ לאו מדברי שמואל הם אלא סתם גמרא בעי לפרושי הכי מעיקרא וכיון דמוקמינן בשבת בע"כ צריך לומר דמוקמי ליה כר"מ דאי כרבנן דר"מ אפילו לרבי אינו עירוב בשבת כיון שגזר על שבות כזה דיוכל לבוא לידי חיוב חטאת אבל השתא דמוקמינן לה ביו"ט לא צריכין תו לאדחוקי ולומר דרבי מאיר היא אלא אפילו כרבנן אתיא וכרבי כיון דבי"ט אינו יכול לבוא לידי חיוב חטאת לא גזרו בין השמשות ובהכי ניחא נמי הא דפסק הטור דדוקא במגדל של כלי מותר לפסקו אבל לא במגדל של בנין. והקשה בספר שער המלך דלמה בשל בנין לא. ולפמ"ש ניחא כיון דבשבת הוא בשל בנין יכול לבוא לידי חיוב חטאת מה שאין כן לפסוק במגדל של כלי אינו יכול לבוא לידי חטאת. ועיין בארוכה בשער המלך בהלכות עירובין ובהלכות י"ט: