אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לד.

דף לג:

גזירה י"ט שחל להיות אחר השבת. לתירוץ התוספות דלא גזרינן י"ט אטו שבת בעירוב א"כ יוה"כ נמי לא צריך להוליך העירוב דלא שייך משום יוה"כ שחל להיות אחר השבת דהרמב"ם בסוף הלכות עירובין פסק דיוה"כ שחל להיות אחר השבת קדושה אחת להם לענין עירוב:

תוס' ד"ה ואמאי נימא. ולא יוכל לתרץ כמו שמתרץ גזירה אטו י"ט שחל להיות אחר השבת. פירוש דהתם נמי אין צריך להוליך העירוב כיון דאיכא הואיל שהרי בבין השמשות שבין שבת לי"ט יכול להוליכו פחות פחות מד' אמות דמותר לר' בה"ש אלא וודאי צ"ל דמיירי דוקא כששביתתו ברשות היחיד דאז בכל שבתות אסור משום איסור הוצאה וכן פירש בספר שער המלך ח"א דף כ"ב והוכיח מזה דאפילו במוצאי שבת לא גזרו על השבות בין השמשות ודלא כמ"א בסימן שמ"ב שנסתפק בזה ועיין בשבת בפרק במה מדליקין בסוגיא דבין השמשות מה שכתבתי שם על דברי ספר בשמים ראש:

תוס' ד"ה גזירה. עיין שער המלך דף כ"ב דגם מזו מוכח דלא גזרו סוף שבת על שבת דהא משמע דאי בי"ט הי' מותר להשתמש באילן בי"ט שפיר דמי להניח העירוב באילן אפי' בי"ט שחל להיות אחר השבת:

באותו הדיבור אי אפשר להוליכו משום איסור הוצאה דאורייתא לפירשי' הוצאה כמשמעה דוקא מרשות היחיד לרשות הרבים דמיירי שהעירוב ברשות היחיד. אבל לפר"י דלעיל דאף דהעירוב ברשות הרבים דגבי העברת ד' אמות אפילו לר' גזרו צריך לומר דהכי העברה הוה:

תוס' ד"ה או בראש המגדל וצ"ע אי בכהאי גוונא הוי מושיט. עיין מהרש"א ותירוצו צ"ע דאיך אפשר לומר דלא הוי מוציא אלא כשעקר גופו הרי מתני' דריש שבת מוציא הוי ולא מושיט דאלו מושיט תולדה הוא דהוה ואלו במתני' דריש שבת אבות קחשיב כדאמר שם בגמרא. וכן בשבועות והתם לא הוי עקירת גופו דאף בלא עקירת גופו הוי מוציא ש"מ דאף בלא עקירת גופו הוה מוציא. וראיתי להרב פני יהושע בריש שבת שכתב דמתני' דריש שבת מושיט הוה ולא מוציא. ושכן כתב הרב המגיד וזה כדברי מהרש"א איברא אחר המחיצה לא מצאתי כן להרב המגיד כי מה שכתב בפי"ב מהלכות שבת ה"י שכתב שם הרמב"ם וכן המושיט ופירש הרמ"ך על המושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהוא תולדה. והרב המגיד כתב דמיירי במושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. ונמצא לפי זה דהוה תולדה והטעם כיון שלא עקר גופו. אמנם הא ליתא כי כוונת הרב המגיד על גרירה דגרירה קרי ליה הושטה וכן מבואר מסוף דבריו שכתב אינו חייב דרך גרירה שהוא הושטה וכן הביא הסוגיא דהמצניע דהמגרר אלמא דה"ה למגרר קרי מושיט אבל מושיט ממש באויר אף בלא עקירות הגוף אב הוה והוא הוצאה כי כל שאינו נגרר על הארץ אין חילוק בין שהוציא גופו עם החפץ בין שעומד במקומו ומוציא הכל הוצאה הוא והוא אב כמו שהוכחתי מריש שבת. ושוב ראיתי בספר מרכבת המשנה שגם הוא פירש דברי הרב המגיד כמו שכתבתי. אמנם מסברא דנפשיה כתב כדברי הרב פני יהושע ואינו נראה. ובעיקר דברי הרמב"ם הדעת מכרעת כדברי הרמ"ך שכוונת הרמב"ם על המושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ולא על המושיט מרשות לרשות אחר שהרי זה לשונו הזורק מרשות לרשות או המושיט הרי זה תולדת מוציא ע"כ מדלא כללינהו בחדא וכתב הזורק או המושיט מרשות לרשות ש"מ דמושיט לאו היינו מרשות לרשות אלא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ולפיכך לא כלל זורק עם מושיט. והמדקדק בדברי הרמב"ם ימצא שהרמב"ם בא ללמוד האב של הוצאה ותולדותיו בקצרה ואחר כך מפרש דיניהם בארוכה. והנה בהלכה ח' כתב תחלה הוצאה והכנסה ואח"כ באותו ההלכה מעביר ד' אמות ברשות הרבים ועכשיו משמיע לן זריקה והושטה ומעתה מתחיל לבארם כסדר דיני הוצאה והכנסה בפרק זה ובפ"יג ואח"כ דיני מעביר ובהלכה יוד מפרק י"ג דיני זורק ובהלכה י"ח מושיט מזה נראה בעליל שכוונת הרמב"ם כמ"ש. ובביאור דברי התוס' לחומר הנשוא נראה לי כי בוודאי אף שאין חילוק במוציא מרשות לרשות בין בהוצאות גופו בין ע"י הושטה שניהם אבות הם והכי מוכח נמי בפרק במה טומנין דף מ"ט הם הורידו הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו וכתבו התו' בריש שבת דבן לוי עומד הי' בקרקע הרי דעיקר הוצאה דממנו אנו למדין דהוה במשכן הי' על דרך הושטה בלי עקירות הגוף. מ"מ חלוקין הן בשמותן לזה נקרא הוצא' וזה נקרא הושטה והרי הגמרא אמר והם הושיטו (והכי מוכח נמי בשבת דף ה' גבי פלוגתא דבן עזאי ורבנן דקאמר אחד הזורק ואחד המושיט ובן עזאי מודה במושיט שהוא חייב ובוודאי דהך מושיט מרשות לרשות הוא דאלו מרשות יחיד לרשות יחיד דרך רשות הרבים לא נפקא לן מידי אם מהלך כעומד דמי דממ"נ חייב אי משום מוציא אי משום מושיט. ותו דהגמרא קאמר להדיא מחנות לפלטיא א"כ וודאי דמושיט מרשות לרשות הוא ושפיר נקרא מושיט אעפ"י שהוא אב דהיינו הוצאה) נמצא דכוונת התוס' למוציא אלא שקראו מושיט דאלו במוציא שהוא מוציא גופו אי אפשר לאשכוחי אם לא שיעבור דרך קרקע רשות הרבים משא"כ במושיט ששייך גם ממטה למעלה שפיר אפשר לאשכוחי מבלי שיעביר דרך רשות הרבים ועיקר ספיקם שהרי ממשכן אנו ילפינן דהתם ההוצאה היינו הושטת הקרשים בוודאי שהי' עובר דרך קרקע רשות הרבים שהרי הקרשים הי' בולטין לצד חוץ לעגלות על רשות הרבים כדאיתא בהזורק ובלאו הכי אי אפשר להושיט הקרשים מבלי שיעברו דרך אויר רשות הרבים זהו ספיקם אבל אין כוונת התוס' למושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהוא תולד' דכאן בהוצאה קא מיירי רק שהוא דרך הושטה. ואעפ"כ הוי אב מלאכה וזהו דקא מספקא להו כמ"ש:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה