יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לב.
חזקה שליח עושה שליחתו. מחנה אפרים נ"ד. קרבן אליצור י"ז ע"א. משנה למלך פ"ב דבכורות ה"א. עיין שער המלך ח"ג דף ע"ד ע"ה. ובמה שאכתוב בסמוך על לשון הטור:
והא חדש דאורייתא. מגילת ספר לאוין קכ"ז ע"ג:
האשה שיש עליה לידה או זיבה כו'. עיין זבחים צ"ח ד"ה טבול יום:
ואוכלת בקדשים לערב. עיין חגיגה כ"א ד"ה האונן:
לקוט לך תאנים. מרכבת המשנה ח"ג פ"י דמעשר ה"י:
נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. משנה למלך פ"ג דתרומות הי"ז:
ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר נחשדו. עיין בריטב"א שכתב דלאו דוקא נחשדו בכל מקום אלא במקום הזה כדאמרינן לקמן כי היכי דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה ולישנא קלילא נקט יע"ש ובאמת שדברים פשוטים הם אלא שראיתי בספר נודע ביהודה חלק אבן העזר סימן ב' שהבין דפירוש נחשדו חברים שאין מחזיקין לשום איסור לתרום שלא מן המוקף וח"ו לומר כן כמו שכתב הריטב"א וגם מה שתמה למה בסוף הסוגיא הוצרך לומר במאי קמפלגי הא כבר קאמר דפליגי אם נחשדו וגם זו ליתא דניהי דידע דפליגי בזה הרי הוצרך ליתן טעם למחלוקתן וקאמר הטעם דמר סבר ניחא ליה לחבר כו'. והנה הרב הנ"ל על פי הנחתו זאת הוציא מזה דדוקא לפי ה"א דאמרינן דנחשדו חברים ואין מחזיקין לשום איסור אז אמרינן לרב ששת חזקה שליח עושה שליחותו אבל לפי האמת דחבר יודע שיש איסור אם כן לא שייך חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לרב ששת צריכין לומר הטעם משום דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ולכן התוספות לא הביאו ראי' לפר"ת מהך דרב חנינא חוזאי כמו שהביא ראי' מרב שמעיה וכן הרמב"ם העתיק טעמא דר"ח יע"ש בארוכה וכבר הראיתי לדעת דכל זה ליתא וגם לפי ה"א חבר יודע שיש איסור ורק דלא ליעבד עם הארץ איסורא אמרינן לרב ששת חזקה שליח עושה שליחתו (ורק לרשב"ג לא אמרינן כן דחבר עביד איסור קל אף דע"ה יעשה איסור יותר גדול) ומה שדקדק הא דלא הביאו התוספות ראי' מרבי חנינא לפר"ת אחר המחילה בוודאי אגב שיטפא כתב כן דבשלמא מרב שמעי' שפיר הביאו תוספות ראיה דהרי רב שמעיה אמר דבריו על משנה זו ואפילו לפי תירץ התוספות דלאו משום דרב נחמן אמרו כן אלא כדי שלא תקשי לרב דאמר שוחטין וזורקין עכ"פ אמר על משנה זו. ושפיר איכא למימר מדאמר הך טעמא ש"מ דכר"נ ס"ל ועיין בריטב"א אבל רב חנינא חוזאה אטו על הך ברייתא אמר טעמא דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן דאיכא לאוכחי מיני' דכר"נ ס"ל והלא במקום אחר אמרו וכפי הנראה במקומות אחרים בש"ס אמרה על הך דחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות ואף שיהי' דעל הך ברייתא אמרה עכ"פ לא הי' התוס' יכולים להביא ראי' ממנו כיון שאין ידוע עיקרו של רבי חנינא אהיכן אמרה ודילמא לאו על הך ברייתא אמרה ושפיר הוכיח המשנה למלך מדכתב הרמב"ם טעמא דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן דכרב נחמן סבירא ליה. (ועיין במשנה למלך פ"י מהלכות מעשר שנסתפק אי הרמב"ם פסק כהך דר"ח חוזאה גבי חבר שמת או טעמא דר"א ושוב הכריע מדכתב סתמא משמע דאפילו וודאי ממורחים פטורים ע"ש ואני תמה למה הוצרך להוכיח מדיוקא דהא באותו פרק על הך דינא דילן כתב בהדי' הטעם דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ויש ליישב בדוחק:
והנה הרב משנה למלך כתב דאף על גב דהרמב"ם סבר דמזמן גלות בבל ליכא תרומה דאורייתא ואם כן מאי הקשה רב ששת יש לומר דהרמב"ם סבירא ליה כתירץ התוספות דתרומה עיקרה דאורייתא. והקשה הרב בספר נודע ביהודה אם כן תחומין להרמב"ם נמי עיקרו מדאורייתא כיון דסבר י"ב מיל דאורייתא. ונראה אף שהרב נודע ביהודה כתב בסוף דבריו שפקח עיניו לראות בדברי הראשונים מכל מקום אחר המחילה רבה נראה שלא ראה כל דברי הראשונים שהרי הריטב"א כתב בדף ל"ו דתחומין מקרי אין לו עיקר מן התורה אפילו אי שנים עשר מיל דאורייתא כי לא משום י"ב מיל גזרו אלפים אמה כי הם רחוקים זה מזה אלא דאסמכוהו אקרא ומקרי גזירה דרבנן גרידתא ע"ש:
ונמצא לא קשה מידי על הרמב"ם ומלבד כל זאת הרי הרב ראה בהגהת הדא"ש ספ"ק דעירובין שיישב גם כן דברי הרמב"ם אלא שהיה קשה לו מה שכתב הגהות הרא"ש שלא יחלוק תלמודא דידן על הירושלמי ונכנס בדרכים רחוקים וכבר סתרתי דבריו בפרק כלל גדול יע"ש. כללא דמילתא לענין דינא וודאי דברי הרמב"ם מוכרחים דפסק כרב נחמן וכן מוכח להדיא מדברי הטור בי"ד סימן של"א שהרי הביא על דברי הרמב"ם דברי הר"ש דאפילו בשל תורה אמרינן שליח עושה שליחותו ש"מ דהרמב"ם לס"ל כן. והרשב"א בספר עבודת הקודש פסק להדיא כרב נחמן שכתב הטעם גבי עירוב משום דבדרבנן שליח עושה שליחותו הרי דלאו מטין איתמר משם הרשב"א כמ"ש בנודע ביהודה אלא הלכה איתמר כר"נ גם הריטב"א בשם הגאונים כתב כן וגם דעתו לחוש לדברי הגאונים ומעתה הרי הגאונים ורמב"ם ור"ת ורשב"א וריטב"א להחמיר. והמקילים הם הרא"ש והר"ש והר"י ופשיטא אחרי רבים לחומרא אזלינן ודברי בעל נודע ביהודא בדין זה ליתא. ובעיקר נדון של הרב נודע ביהודה עיין בהמבי"ט סי' ר"י וגם הוא חשש לדעת המחמירין: וראיתי להרב מחנה אפרים בהלכות שלוחים סימן כ"א שתמה על הש"ע כיון דפסק תרומה בזמן הזה דרבנן ולמה פסק אין חזקתו תרום ודבריו תמוהים שהרי הרמב"ם פסק כן דס"ל תרומה דרבנן ובע"כ צריך לומר משום דעיקרה מדאורייתא כמו שכתבתי:
כתב הטו"ר י"ד סימן של"א דאם ידוע שכריו תרום לא חיישינן שאחר תרמו ותמה המג"א בסימן ת"ט דהא בגמרא דחולין דף י"ב מוכח דחיישינן דאחר תרמו וגם במשנה למלך תמה שלא הרגישו בזה רבני אשכנז ועיין בפרישה שנראה שהרגיש בזה ועייו במחנה אפרים דף נ"ד דהשיג גם כן עליו ועיין בק"ן כאן ודבריו לא נהירים. והנראה לי בזה דהטור הכריח דינו מהגמרא דהא בעל האיבעי' שם דשאל על מצאן שחוטין נראה דספקו שלו הי' אי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו או לאו וכשהשיב לו רב נחמן חזקתו שחוט הוה סבר הטעם משום דחזקת שליח עושה שליחותו כדמקשה בתר הכי ממ"נ אי חזקת שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי הרי להדיא שסבר הטעם דחזקת שליח עושה שליחותו רק ששאל אם אין שום סברא לחלק בין תרומה לשחיטה וכיון שכן למה שאל גבי תרומ' אם מצא תרום הרי לפי סברתו דחזקת שליח עושה שליחותו גבי תרומה אפילו לא מצא תרום נמי חזקתו תרום (אף על גב דאפשר לדחוק ונומר דבאמת הא נמי איבעי' ליה רק ששאל אי אפילו מצא תרום יש לחלק בין שחיטה לתרומה אמנם הא וודאי לא מסתבר דהא וודאי אם הי' מבעיא על לא מצא תרום דאין סומכין על החזקה נפשוט נמי מצא תרום כמו שהוא האמת לרב נחמן דאין חילוק. משא"כ אי הוי פשוט ליה במצא תרום דחזקתו תרום אכתי איכא למיבעי' בלא מצא תרום ולפיכך יותר הי' לו למבעי אפי' בלא מצא תרום) אלא וודאי פשיטא ליה לבעל האיבעיא דאפילו אם נאמר דחזקת שליח עושה שליחותו מ"מ בלא מצא תרום אין חזקתו תרומה וטעמא דמלתא נראה לי משום דבמרדכי בגיטין פרק התקבל כתב דגם בתרומה אם לא יעשה השליח שליחותו יבא המשלח לידי עבירה ולכאור' המרדכי פליג בזה על הרא"ש דכתב גבי תרומה לא יבא המשלח לידי עבירה. ונראה לי דלא פליגי משום דבוודאי מסתמא גבי תרומה יש לומר שליח עושה שליחותו לפי שהמשלח סומך על זה ואוכל ממנו ולפיכך כל שמצא בצד הכרי התרומה אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ולא אמרינן שאחר תרמו מה שאין כן באם לא מצא התרומה בצד הכרי אמרינן כיון דאיכא ריעותא לפנינו דלא מצא התרומה אמרינן דהשליח טעה וסבר דזה לא מקרי בא לידי עבירה שבוודאי לא יאכל אם לא ימצא תרום בצדו (אעפ"י שבאמת השליח לאו שפיר עביד מ"מ אנן אסרינן ליה מהאי טעמא דאמרינן השליח טעה כיון שנמצא ריעותא) ולפיכך בעל האיבעי' פשיטא ליה אי אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו בלא מצא תרום לא אמרינן חזקתו תרום. ומעתה אפשר להלום זה בכוונת הרא"ש דמדברי תוספות נראה שראיית ר"ת הוא מדאמרינן לעולם אין חזקתו תרום ואפילו מצא תרום אמרינן שמא אחר תרמו ומשמע דהראי' הוא מזה דגם לקושטא דמילתא אמרינן דאחר תרמו ובעל האיבעי' לא נחלק בזה ולכן גם בתירוצם לר"י הוכרחו לומר דזה לא אסיק אדעתיה שאחר יתרום. אמנם הרא"ש לא כתב ראיית ר"ת אלא מדאמרינן לעולם אין חזקתו תרום כתב אע"ג דרב נחמן בעצמו אמר כן בעל האיבעי' קבלם וכוונתו לומר בזה דעיקר ראיית ר"ת לא מדקאמר לעולם אין חזקת שליח עושה שליחותו דהא זה רב נחמן גופיה קאמר (וגם אין ראיית ר"ת מדקאמר שאחר תרום שזה גם כן רב נחמן אמרה) אלא דעיקר ראיות ר"ת דבע"כ בעל האיבעי' נמי סובר דאין חזקת שליח עושה שליחותו דלר"ת נמי הי' קשה קושיא שכתבתי לעיל אפילו לא מצא תרום נמי לבעי ליה ולפיכך הי' מפרש דלבעל האיבעי' פשיטא ליה דבשל תורה לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ורק אבעי' ליה בכה"ג דמצא שחוט ומצא תרום אי אמרי' חזקת שליח עושה שליחותו ועל זה קמקשי ממ"נ אם בכה"ג דמצא שחוט יצא מן הכלל ואמרינן גביה חזקה שליח עושה שליחותו. א"כ גבי תרומה נמי ואי אפילו בכה"ג לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו גבי תרומה א"כ גבי שחיטה נמי לא לימא. ותירץ לו דלעולם אין חזקת שליח עושה שליחותו אפי' בכה"ג והרי עכ"פ מוכח מזה דאם לא מצא תרום גם בעל האיבעי' סובר דאין חזקה שליח עושה שליחותו זה ראיות ר"ת ועל זה תירץ הרא"ש דזה דהוי פשיטא ליה לבעל האיבעיא לאו משום דאין חזקת שליח עושה שליחותו ולפיכך אם לא מצא תרום אין תרום אלא משום דתלינן בטעות השליח שחושב שלא יבא המשלח לידי עבירה כשלא ימצא תרום אבל כל דלא שייך זה מן הסתם לא תלינן בטעות השליח ואמרינן חזקתו תרום כל שמצא תרום בצדו וזהו נראה לי בכוונת דברי הטור לפי חומר הנושא. ועיין בשער המים בשיטתו לחולין:
רש"י ד"ה הרחוקים כו' אלמא סמכינן אכהנים שהן שלוחינו. והקשה בספר חקרי לב דף יוד ע"ב דהא קיימ"ל כהני שלוחי דרחמנא נינהו למה כתב רשי' שהם שלוחינו. ונראה לי דלא קשה דעל כל פנים כהנים שלוחים הם ומוכח מזה דחזקת שליח עושה שליחותו ורשי' לא דייק בהא דלא נפקא לן מידי בזה המקום שלוחים של מי הם רק דהם שלוחים. ועוד אפשר לומר דניהי דכהני' שלוחי דרחמנא היינו דוקא לענין הקרבת קרבן בעצמו הא שאר צרכי קרבן לאו שלוחי דרחמנא נינהו אלא שלוחי דידן והרי כמה דברים הי' נעשים בעומר לקצור ולהביאו לעזרה ולהבהבו וליתנו לאבוב ולטחנו ולנפות ומסתמא כל זאת כהנים עושים אותו ובזה הם שלוחינו ואעפ"י שרשי' כתב לקרב זה בכלל הקרבה: