אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לא.

דף ל:

אסור לקנות בית באיסורי הנאה. שער המלך ש"א צ"ד ע"א. נאות יעקב ל"א ע"ד. קרבן אליצור ס"א. עיין לקמן ע"ו ד"ה אשרה:

ואלא הא דאמר רבא מצות לאו להנות נתנו. שער אפרים סימן ל"ח:

אין מערבין אלא לדבר מצוה. כתב בתוספות שבת סימן תט"ו דבמערב לילך לבית המשתה כיון דאיכא גם כן הנאות הגוף לא אמרינן בכהאי גוונא מצות לאו להנות נתנו ואסור וכמ"ש הר"ן בר"ה והביא ראי' מן הנודר מן המעיין ע"ש ולעניות דעתי ליתא דהא סתמא קאמרינן מערבין לדבר מצוה משמע דלכל מילי דמצוה אמרינן דמערבין וכן מוכח בתוספות פסחים דף כ"ג דא"כ למה להו לאדחוקי ולמימר דהמקשה הוה סבר מצות להנות נתנו לימא דקושיתו מדקאמר סתמא מערבין משמע אפילו בהולך לבית המשתה ולראי' שהביא הרב תוספות שבת מהר"ן כבר יישב הרב שער המלך ח"א דף צ"ד דע"כ לא קאמר הר"ן אלא בשופר שגופו נהנה מתקיעת שופר עצמו ואם כן הרי גופו נהנה מהדבר עצמו שאסור בהנאה עליו אבל כאן הרי גופו לא נהנה מבית הקברות עצמו רק הבית הקברות גרמא שיוכל לילך לבית המשתה והרי המשתה אינו אסור עליו בהנאה כגון זה לא אמר הר"ן ויישב בזה מה שהקשה בשער אפרים על הרז"ה שהביא שם הר"ן דבדרבנן לא אמרינ' מצות לאו ליהנות נתנו. והרי הכא בדרבנן הוא ואעפ"כ אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו. אמנם בסברא זאת ניחא דבדבר שאין גופו נהנה מן האיסור עצמו רק גרמא הוא אף בדרבנן סבר הרז"ה דמצות לאו ליהנות נתנו. ועיין מה שכתב במחנה אפרים הלכות נדרים סימן כ"ד על דברי הרז"ה ועיין בבית ישחק שנדפס מחדש הלכות ר"ה. ועיין מה שכתבתי במסכת ר"ה דף כ"ח על דבריהן:

עיין בתשובות פנים מאירות חלק שני דף ס"ג שהקשה על הרמב"ם שכתב הטעם דאין מניחין העירוב בבה"ק מפני שאסור בהנאה והרי קרקע עולם אינה נאסרת ותירץ דמיירי שהניחו ע"ג קבר בנין והוא דוחק גדול לדעתי דהרמב"ם סתמא נקט בבית הקברות משמע אפילו שלא במקום קבר. לכן נראה לומר דהרמב"ם ס"ל רהא דמחלקין בין קרקע עולם לבנין היינו להשתמש בקבר עצמו. אבל אויר הקברות אסור בהנאה וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם פי"ד מהלכות אבל שכתב בתי הקברות אסורין בהנאה אין אוכלין בהן כו' ואם כן שפיר פירש הרמב"ם כאן הטעם דאסור בהנאה וכן כתב הב"ח בי"ד סימן שס"ח דכוונת הרמב"ם אפילו שלא במקום קבר ומשום כבוד מתים. ולפי זה לרשי' שכתב הטעם דגמרינן שם שם מעגלה ערופה. וזה לא שייך אלא בקבר עצמו ומשמע לרשי' שלא במקום הקבר ליכא איסור כלל איברא דוודאי דוחק הוא לומר דמתניתן דנקט בית הקברות מיירי דוקא במקום הקבר וכמ"ש צריך לומר דס"ל לרשי' כהרא"ש דמוקי פלוגתייהו באוהל זרוק ולפי זה באמת מיירי שלא במקום הקבר. איברא דהרב מהרש"א כייל לרשי' ולהרמב"ם בחדא שיטתא. ולפי מ"ש אי אפשר לומר כן. שוב ראיתי בשלטי הגבורים פרק נגמר הדין דאף הוא סובר דכל בית הקברות של רבים אסור אף שלא במקום הקבר. ועיין להרשד"ם חי"ד סימן ר' שנראה גם כן מדבריו דסבר לרמב"ם דבית הקברות אסור אף שלא במקום קבר. ועיין בארוכה מזה בספר שונה הלכות חלק ב':

והכהנים בחלה ובתרומה. כן הוא הנוסחא כמו שכתב התוי"ט. והקשה הרא"ש אם כן סתמא כסומכוס ודלא כרבנן ואם כן למה פסקינן כרבנן ולא כסומכוס ותירן התוי"ט משום דהך סתמא דאילן כרבי אתיא ודלא כסומכוס. וכוונתו כיון דהך סתמא כסומכוס והך סתמא דבתראי דלא כסומכוס דהא לרבי אי אפשר לומר כסומכוס וכיון דאיכא סתמא דסתרי חזינן לתרי סתמא כמאן דליתא והדרינן לכללין לפלוגתא שבין ת"ק וסומכוס יחיד ורבים הלכה כרבים. ובשושנים לדוד האריך בזה והדברים פשוטים כאשר כתבתי. איברא דאף על גב דת"ק דסומכוס ורבי לאו מחד טעמא מתירים דטעמא דת"ק אע"ג דלא חזי להאי. ואפשר דסבר בפלוגתא דר' ורבנן כרבנן ורבי אפשר דסבר כסומכוס דמידי דחזי ליה בעינן ואפילו הכי מותר משום דלא גזרו בין השמשות ויכול להפריש מ"מ כיון דעכ"פ לדעת שניהם מותר הוא שפיר מקרי סתמא. וראיתי בספר אגורה באהליך דף מ"ב ע"ג שהקשה למה לא הקשה הגמרא פשיטא כמו דהקשה הגמרא בפסחים על והכהנים בחלה ובתרומה ותירוץ הגמרא שם לא שייך כאן וכתב דמוכח מזה כדעת הרא"ש דכהנים לאו דוקא נקט ולעניות דעתי אינו הכרח כלל דאדרבה אי אמרינן כהנים דוקא הרי אשמעינן כסומכוס ולא כרבנן ואיך שייך להקשות פשיטא על דבר שיש חולקי' כמו שכתבו התוס' לעיל מדקאמר אבל לא בטבל משמע דליכא מאן דפליג אבל התם בפסחים ליכא למימר לדיוקא אתי דפשיטא דחלה ותרומה אסורה לישראל:

מגו דאי בעי מפקיר נכסיה. הרב שער המלך בח"א דף צ"ו הקשה מזה להריטב"א במסכת שבת ולהפר"ח דכתבו דאין מפקירין בשבת והרי כאן אמרינן מגו דאי בעי מפקר ולכאורה יש לומר לפי מה שכתב הריטב"א כאן דהקושיא לרבנן היא ודלא כהתוס' דסברי דוקא לסומכוס קמקשי והמקשה לא הוי ידע הך דינא דמאכילין את העניים דמאי. ותירץ לו דאפילו לדידיה חזי דמאכילין את העניים דמאי וא"כ כיון דלרבנן אזלא יש לומר דסברו כר' דלא גזרו בין השמשות ולכן שפיר יכול להפקיר (ול"ק מעין מה שהקשה התוס' לעיל דלימא רישא ומציעתא רבי כיון דאינו מוכרח דרבי היא דיש לומר דמיירי יותר מב' סעודוח) אלא דהריטב"א כתב כאן דהסוגיא בין כסומכוס בין כרבנן והרי סומכוס בע"כ לא סבר לה כרבי וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה. ויע"ש בשער המלך. עיין יצחק ירנן קי"ב ע"ג ודף ע"ג ע"א:

והקשה מהרי"ט אלגאזי נר"ו בספר קהלת יעקב דף כ"א לדעת הסוברים דלא הוי הפקר כלל עד ג' ימים כיון דיכול לחזור ולזכות בו אם כן היכא אמרינן מיגו דאי מפקיר נכסיה הא לא הוי הפקר עד ג' ימים וקניות הערוב בין השמשות הוא יע"ש. ולפע"ד לא קשיא כלל דניהי דלענין דבר שהפקיר לא הוי הפקר גמור עד לאחר ג' ימים ואלו הי' רוצין להתיר הדמאי מטעם שהוא הפקר הוה מקום לקושיתו מה שאין כן כאן דאמרינן כיון שהפקיר נכסיו הרי הוא עני ויכול לאכול דמאי ואף על פי שלא הוי הפקר גמור נכסיו שהפקיר עד ג' ימים כיון דיכול לחזור ולזכות מכל מקום כל זמן שלא זכה הרי עני הוא ואין לו דוגמא לדבר בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום דלרבנן דאמרי עני הוא באותו שעה פשיטא דמותר לאכול נמי דמאי הכי נמי אף דנכסיו לא הוי הפקר גמור הרי אין לו מה יאכל ושפיר מותר בדמאי:

רש"י ולא במעשר שני והקדש שלא נפדה ואף על גב דאי בעי פריק השתא מיהא לא מפרקי. וכתב בספר יצחק ירנן דף ע"ג ודף קי"ב דכוונת רש"י דמ"ש מדמאי דאמרינן מיגו לזה בא רש"י לתרץ דשאני דמאי שבידו להפקיר באמת דאין איסור בדבר אבל לפדות הקדש ומ"ש אסור דמתניתן סומכוס היא דסבר כרבנן דגזרו על דבר שהוא משום שבות בין השמשות ולדעת הפוסקים כרבנן צריך לומר דאי בעי פריק לא אמרינן כמו שכתבו התוספות בפסחים יע"ש. ודבריו לא נהירן חדא מנל"ן דרש"י סבר דמתניתין סומכוס היא דילמא סבר לה כהרא"ש והריטב"א וכן משמע מהתוספות דמתניתן אתיא אפילו כרבנן ודילמא רבנן כרבי סבירא להו וגם אין לשון רש"י הולמו לפרושו ותו דאשטמיטתיה ליה דברי התוספות דלעיל וכך כתב הריטב"א דבדבר שהוא אסור באותו שעה לכל העולם לא אמרינן מגו כמו שהוכיחו התוספות מהך דהקדשות ואף דלעיל הראיתי פנים לשיטת רש"י ז"ל ע"פ מה שכתב במוצל מאש בשם מהרי"ט דיש לומר דמיירי בהקדש של אחר מכל מקום מסתמא דתלמודא לא משמע כן וגם דוחק לומר דאתיא כרבנן דוקא ולמה יחלוק רש"י על סברת התוספות וריטב"א הנ"ל דבדברי [נראה דצ"ל דבדבר] האסור לא שייך מגו וכוונת רש"י פשוטה כלפי מה דמוקי לה הגמרא דלא נפדו כהלכתן הרי יכול לפדותו כדינים לזה כתב רש"י דכל זמן שלא נפדו לאו כלום הוא:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה