יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כט.
תפוחים בכמה. עיין לעיל בריש פרקין ד"ה מאן דמתני דכתבו דבסתם תפוחים מיירי ולחדודי בעלמא אמר וכי מערבין בתפוחים אמנם המרדכי כתב דבתפוחי יער מיירי וטעמו כמו שכתב הריטב"א דמפרש גם כן הכי דלפי שנאכלין חי על ידי הדחק שפיר מקרי אוכל אף ליטמא טומאת אוכלין אמנם התוספות לא סבירא להו דמה שנאכל על ידי הדחק דמקרי אוכל ועיין ברשב"א בעבודת הקודש מה שכתב גבי בשר חי ולפיכך בע"כ צריך לומר טעמא דמערבין בתפוחי יער משום דראוי למתקן על ידי האור ואם כן לא הוי מקשה מידי מטומאת אוכלין ולפיכך פירשו בתפוחים סתמא:
עוכלא תבלין. מהר"ם בן חביב ז"ל בתוספות י"ה דף פ"א כתב דמדהשמיט הרמב"ם הך דינא בפרק וי"ו מהלכות מתנות עניים שמע מיניה דסבירא ליה דתבלין לאו בני עשורי נינהו ואם כן למה פסק דמערבין בהם והניח בצריך עיון יע"ש. אמנם בוודאי אי אפשר לומר דהרמב"ם סבירא ליה דתבלין לאו בני עשורי נינהו שהרי בפרק י"א מהלכות מעשר כתב שאם לא נתן לחמותו שאור ותבלין חוששין משום מעשר ומשום שביעית (ובוודאי אי אפשר לפרש כוונתו בתבלין משום שביעית לבד כמו שכתבו התו') איברא למה השמיטו בפ"ו דמ"ע זה צ"ע. ודע דתבלין זה שכתב הרמב"ם דמערבין בו אינו בשמים שהרי בפ"א דהלכות טומאת אוכלין כתב שבשמים שאין נאכלין ואינו אלא כדי ליתן טעם או מראה אין מטמאין טומאת אוכלין וכן בהלכות מעשר כתב שאין נקחין בכסף מעשר וא"כ פשיטא דאין מערבין בו. אלא כוונתו על שומים ובצלים וכדומה שכן בפי' המשניות בערלה כתב דהכל בכלל תבלין ע"ש. מיהו הרא"ש שכתב בתחילת הפרק דאין מערבין בתבלין כוונתו לכל תבלין דאין מערבין לבד מה שהזכיר בפירוש כגון בצלים:
רשי' ד"ה אין פוחתין. משנה למלך פ"ו דהלכות מתנות עניים ה"ז תועפת ראם דף צ"ה:
רש"י ד"ה עוכלא. מרכבת המשנה ח"א פ"א דעירובין הי"ב: