יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כח:
שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין. עיין יומא פ"א ד"ה שהפלפלין:
קור ניקח בכסף מעשר. נידה נ"א ד"ה אם נקח:
ולענין טומאת אוכלין שאני. עיין מהרש"א. ואפשר לומר דממעשר לא קשיא כלל דכפניות אין ראוין עכשיו ולפיכך אין מערבין אבל לענין מעשר לא איכפת לן בהכי אבל מטומאת אוכלי! הקשה שפיר דבע"כ ראוי הוא עכשיו דאם אין ראוי' גם טומאת אוכלין לא לטמי ותירץ לו דראוי למתקן ע'יי אור כלומר בתיקון קל ולענין טומאת אוכלין סגי בהכי אבל לא לענין עירוב וכמו שכתבו התו':
איכא בינייהו ברכה. הרמב"ם בפ"ה מהלכות שמיטה הלכה כ"א פסק דבקור יש קדושת שביעית והוא מהירושלמי פ"ד דשביעית. וקשה דלימא איכא בינייהו שביעית דלמאן דאמר קור הרי הוא כעץ פשיטא דאין נוהג בו שביעית וכן מוכח בירושלמי בהדיא ותו קשה לי כיון דהרמב"ם פסק בפ"ט דברכות לענין ברכה שהכל. וכמו דמסיק בגמרא כאן הלכתא וזה כרב יהודה דקור הרי הוא כעץ אם כן למה פסק גבי שביעית כת"ק מיהו לזה יש לומר דהרמב"ם מפרש איפכא איכא בינייהו ברכה. דלת"ק שהכל ולר"י בפ"ה וכן פי' ר"ח וכמ"ש הריטב"א ומעת' פסק הרמב"ם כת"ק הן לענין ברכ' הן לענין שביעית. אבל קושי' הראשונה קשה למה לא קאמר איכא בינייהו שביעית והיה נראה לכאורה מזה מדלא קאמר תלמודא דידן איכא בינייהו הך מוכח דלכולי עלמא אין קדושת שביעית נוהגת בקור ודלא כהירושלמי. מיהו אפשר לומר דתלמודא לרבותא נקט איכא בינייהו ברכה דאף על פי שאין מטמא טומאת אוכלין פרי הוא לענין ברכה כמו שכתבו התוספות אבל לענין שביעית לא הוי חידוש כולי האי משום דלשביעית לא בעי פרי והרבה דברים שאין מטמאין טומאת אוכלין ושביעית חלה עליהן:
רש"י ד"ה אהיני וכ"ש דגמר פירי היא לשאר מילי. לכאורה שפת יתר הוא. ונראה לי משום דלכאורה יש לפרש דדוקא לענין מעשר פגי וטבי פיר הוי וכן נראה מלשון רשי' בפסחים ולפי זה יקשה לן אדמקשה בהא לימא ר"י פטורות מן המעשר דמשמע אבל מה שאמר ר"י הרי הן כפרי לכל דבריהם שפיר ניחא והא גם זה לא ניחא דהא ר"י לא קאמר דהוי פרי אלא לענין מעשר לכן כתב רשי' וכ"ש לשאר מילי מעתה ניחא מה שאמר ר' יהודא הרי הן כפרי לכל דבריהם ורק קשיא ליה מה שאמר פטורות מן המעשר:
תוס' ד"ה קור כו'. עיין במהר"ם לובלין ומשמע מפירו' דקור אע"ג שהי' ראוי' לאכילה עכשיו לא מקרי אוכל כיון שסופו להקשות ואין ראוי לאכילה אלא ע"י שליקה או טיגון אבל לענין מעשר ש"ד. וקשה דא"כ קור נמי בתר שליקה לא לטמי כי היכא דלא מטמא כשהוא רך אע"ג דחזי לאכילה כיון דבעינן תחילתו וסופו אוכל ועיין בנדה נ"א דמשמע מדבריהם דטעמא דקור שאינו ראוי' אלא לאחר שליקה וטיגון ולפיכך נקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין וגם זה תמוה דהא בגמרא מוכח דראוי' תיכף לאכילה וראוי' לברך עליו בפ"ה רק כיון שסופו להקשות לא מברכין עליו ואי כוונתם דמתחלתו מתקשה וראוי דוקא על ידי שליקה וטיגון ולאח"כ אפילו על ידי שליקה אינו ראוי' זה לא מסתבר כלל וצ"ע:
תוס' ד"ה הואיל וראוי וקור אף על גב דחזי כו'. כלומר כיון דעל כל פנים לעולם נשאר אוכל על ידי שליקה וטיגון אם כן כשהוא רך נמי לטמא דהא נשאר אוכל כמ"ש גבי כפניות הואיל וראוין למתקן מחשבינן אוכל מכ"ש קור דראוי לאכול מתחילה בלא תיקון לזה תירצו משום דהוה כעץ בעלמא קודם שליקה לא מקרי אוכל כלל ולא מטמא אפילו רך: