יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כח.
אהני כללא קמא. עיין יבין שמועה נ"ד:
כללא קמא דוקא. עיין חולין ס"ה ד"ה וכי תימא:
מי לא תנן מערבין לנזיר ביין כו' אלמא אף על גב דלא חזי להאי. ועיין בקקיון דיונה שהקשה דלמא טעמא משום דאי בעי מיתשל ואפשר לומר לפי מה שכתב הריטב"א כאן דמאי דמיון יש להתם דהתם חזי ליה נמי אלא דאיסורא הוא דרכיב עליה. מה שאין כן כאן דמצד עצמותו לא חזי וצריך לומר דהגמ' לא הוה מחלק בהכי אם כן ה"ה נמי דלא הוי מחלק בהך דאי בעי מיתשל דהא על כל פנים עכשיו אסור לו. לפי מה שכתבו תוס' לקמן בדף ל"א ד"ה דמאי דמתני' מיירי בדמאי בכל ענין בין מרובה ובין מועט ואע"ג דאי מיתשל ומפריש לא נשתיירו שתי סעודות אם כן בע"כ צריך לומר טעמא דאע"ג דלא חזי להאי חזי להאי וכיון דמוכח בדמאי ממילא נמי נאמר הכי בנזיר ובכהן הך טעמא וכן כתב בשער המלך חלק ראשון דף צ"ד ונכון הוא:
ובבל הוי רובא דעלמא. עיין שבת צ"ב ד"ה ואת"ל אנשי הוצל:
תוס' ד"ה צירעא לוקה שש. עיין דברי אמת קונטרסי' ס' ע"א. לב שמח דף פ' ובמ"ש בפסחים: