אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כה:

דף כה.

אי דעביד כאכסדרא הכי נמי. ופירש רש"י דרבה מודה דפי תקרה יורד וסותם אבל הכא מיירי דעביד כי אורזילא בשפוע דליכא פה וטעם דר' זירא מתיר אם כן בע"כ לאו משום פי תקרה הוא דהא בשיפוע לכ"ע לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא הטעם משום דסבר כיון דמקורה הוא לא חשיב קרפף דלא מצינו קרפף מקורה. וכן כתב הב"י להדיא בסימן שס"א דהכי הוי טעמא ואפשר לומר הטעם דקרפף מקורה לא חשיב קרפף דהא באמת הך קרפף רשות היחיד גמור הוא שיש לו מחיצות אלא כיון דלא הוקפו לדירה נותנין עליו מעין חומרא רשות הרבים ואומרים דהמחיצות בטילות ואם כן צריך שיהיה על כל פנים דומיא קצת לרשות הרבים ורשות הרבים מקורה לא אשכחן כלל כדאמרינן בריש שבת בסוגיא דקלוטה להכי במקורה לא הוו קרפף ורבה לא חייש לזה וסבר דאף על פי כן דין קרפף יש לו כשלא נוכל לומר פי תקרה יורד וסותם. ועיין יצחק ירנן נ"ח ע"ב קהלת יעקב כ"ח ע"ג:

תוס' ד"ה וכי אויר המותר לו כו' ולדידהו נמי אויר החצר האסור לו מיתרו כו'. הוצרכו לזה משום דמפרשי הא דאמר כמאן כר"ש דווקא לרב יוסף קמקשי אבל דברי רבי זירא ניחא כפשוטן לרבנן ובע"כ צריך לומר דאויר מייתרו שייך לרבנן דאם לא כן דברי רבי זירא לא אתיא כרבנן כיון דלא שייך אפי' לרבנן אוויר חצר מייתרו אף על גב דהוה רשות האסור לו כיון דחצר מוקף לדירה ולהכי הוצרכו לפרש דלרבנן שפיר אויר חסר מייתרו:

באותו הדיבור ונפקא מיניה כו'. תורף כוונתם דמשום נפרץ במלואו ליכא איסור כיון דאיכא גיפופי וכשם דהנך גיפופי מהני לחצר משום נפרץ ממלואו מהני נמי לקרפף דלא הוה נפרץ במלואו אמנם משום אויר חצר מייתרו לא מהני גיפופי דחצר כיון דלחצר עצמו אין צריך גיפופי דלא מייתרי ביותר מב' סאתים לכן לא מהני נמי גיפופי לקרפף דלא להוי יותר מב' סאתים וכמ"ש מהרש"א. לפיכך צריך (לחי) [כ"ה בדפוס, ולא ברור מה הכוונה] אמנם למה נקטו התוספות דנפרץ לרשות הרבים דעת מהרש"ל דאם לא היה נפרץ גם כן לרשות הרבים פשיטא דאסור משום נפרץ מילואו אפי' דאית ליה גיפופי כדמוכח בסמוך דקאמר והא משכחת ליה איפכא וטעמא משום דרגילין בו אבל כי נפרץ לרשות הרבים דלא רגילין בו אינו אסור נפרץ במילואו ואיכא גיפופי ואין להקשות כיון דרגיל אוסר אם אינו נפרץ לרשות הרבים אם כן גם אם לא נפרץ חצר לקרפף רק יש פתח ליתסר דהא רבנן סברו דב' רשויות הן תירץ מהרש"ל דכולי האי לא מחמרי רבנן לעשות כב' רשויות ליתסר אפילו על ידי פתח אבל בנפרץ במלואו שפיר אוסר ברגיל ובאינו רגיל משתרי על ידי גיפופי אמנם מהרש"א סבר דאפילו ברגילין מהני גיפופי למשתרי לקרפף ובסמוך מיירי היכא דנכנסין כותל הקטנה לגדולה ואפילו על ידי פתח אסור אבל הוצרכו התוספות לאוקמיה גם בנפרץ לרשות הרבים דלולא זאת לא הוה אמרינן אוויר חצר מייתרו דקרפף בטל לגבי חצר אבל כיון דבני רשות הרבים משתמשין בו גם כן לא בטל הקרפף ושפיר מייתרו אויר החצר:

תוס' ד"ה (האי) [כ"ה בדפוס; וצ"ל ההוא] אבורנקי כו' ועביד שביל כו' אם היתה עומדת כלומר דאם באמצע הבוסתנא הי' עומד האבורנקי הי' עושה קנים מב' צדדים שהוא שביל. אמנם אם מן הצד הי' עומד האבורנקי לא עשה קנים אלא מצד אחד:

והני פרי דביה תורא כו' לשבתו בבית אי נמי על ידי קנים מגו דמהני קנים להיות מחיצה לעצמו מהני נמי לשוויה אבורנקי מוקפת לדירה ע"כ הגליון שהביא מהרש"ל ולא העתיקו בגמרא שלנו אבל בחכמת מנוח הביאו:

וצ"ל שידעו. כלומר דהתוס' הוה סבירא להו דבוסתנא פתוח לבית וא"כ לא הוה כלל מחיצה העשויה לנחת ולצניעות וא"כ קשה לתוספות מה הקשה ממחיצות אדרכלין. לזה כתב אם הי' פתוח לבית צריך לומר דידעו דרבא מחמת הבורנקי התיר ולא מחמת דהוקף ולבסוף פתח או שבאמת לא הי' שם בית וא"כ בע"כ מחמת הבורנקי התיר:

אי נמי נוכל לומר. משום דלתירץ הראשון דוחק הוא לומר דרבא התיר אפילו הוקף ולבסוף ישב לפיכך כתבו אי נמי דבאמת רבא התיר על סמך האבורנקי משום דהוקף ולבסוף ישב הוה אלא דלפי זה קשה מאי הקשה לו מעיר חדשה כיון דבאמת הי' מוקף ולבסוף ישב ולא קשיא רק ממחיצה דלנחת ולצניעות לזה כתבו כי הם הי' מסופקים מאיזה טעם התיר רבא אם הי' בית פתוח לו והתיר מטעם פתח ולבסוף הוקף ולא קשיא ממחיצה העשויה לנחת רק מעיר חדשה או שרבא התיר מטעם דישב ולבסוף הוקף וא"כ לא קשיא ממחיצה העשויה לנחת ורק מעיר חדשה קשיא ולפיכך הקשה שתי הקושיות דמאיזה טעם שהתיר רבא עכ"פ קשה חד קושיא ומהרש"א כתב דלהכי כתבו באי נמי דישב ולבסוף הוקף הוי דאי הוקף ולבסוף ישב הוי לא הוי צריכים למפרך ממחיצה העשוייה לנחת כי מברייתא דעיר חדשה לבד קשיא ולא הבינותי דבריו דהא לתירץ ראשון שבתוס' דידעו על סמך אבורנקי דהוקף ולבסוף ישב הי' מתיר אם כן ג"כ קשה דמעיר חדשה לבד קשה ובע"כ צריך לומר שהוסיפו להקשות אעפ"י שמקושיא ראשונה נסתר דינו של רבא א"כ גם לאי נמי נימא הכי אם הוקף ולבסוף ישב היה אע"ג דקושי' ראשונה די הוסיפו בקושיא. ולכן נראה לי כמ"ש דדוחק להם דרבא התיר על סמך הוקף ולבסוף ישב. ונראה לי כי טעות סופר יש במהרש"א וצ"ל ולא ניחא להו דמיירי בהוקף ולבסוף פתח והי' פתוח לבית והם לא ידעו אי מטעם זה התיר או מטעם אבורנקי ועל זה יצדק תירוצו בשלמא השתא דמיירי בהוקף ולבסוף ישב הוצרכו לפרוך שתי הקושיות ממ"נ כי על הפן האחד דלא קשה קושי' ראשונה אבל אי אמרינן דהתיר מטעם הוקף ולבסוף ישב והם לא ידעו א"כ מאיזה טעם שהתיר רבא בין מהוקף ולבסוף פתח בין מהוקף ולבסוף ישב קשה מעיר חדשה אבל אי הטעם משום הוקף ולבסוף פתח לא יצדק כלל קושי' דמחיצה העשוי' לצניעות א"כ לא הי' להם להקשות זאת הקושיא כלל דלפן האחד לא יצדק משא"כ בתירץ הראשון קושיא השני' נמי צודקת כיון דלא יש טעם רק דהוקף ולבסוף ישב:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה