יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כה.
עמוד גבוה עשרה ורחב ארבע ומיעטו. עיין לעיל כ"ב ד"ה בור ופסין:
הרחיק מן הכותל ד' הואיל [כ"ה בדפוס; וצ"ל הועיל]. עיין בארוכה על הסוגיא מרכבת המשנה ח"א פי"ו דשבת ה"ח ה"ט:
נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות. בספר תורת חיים דקדק מדברי רש"י ודברי הרמב"ם דבעינן דוקא נבלע כל המחיצה אבל אם נשאר מן המחיצה לא מהני והקשה מזה על תה"ד שפסק רמ"א בסימן שנ"ח דסגי כשיתן עפר בכותל ט' טפחים ובתוספות שבת הביא ראי' מדברי התוספות דלעיל שכתבו שהי' על שביל תל גבוה יוד משמע דוקא גבוה יוד בעינן הא פחות מכאן לא מקרי מחיצה ע"ג מחיצה יע"ש ובאמת אין זו ראיה דבוודאי היכא דלא היתה המחיצה שלא הוקפת לדירה מעולם יו"ד בוודאי לית לן בה וכשעושה מחיצה אחרת לא מקרי מחיצה ע"ג מחיצה מה שאין כן אם היתה יו"ד מתחלה ונפל או נבלע ממנו הנשאר עדיין נקרא מחיצה לענין זה דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה. ולפי זה גם כן אין ראיה מדברי הריטב"א שכתב התוספות שבת שהרי גם הריטב"א לא קאמר אלא אם המחיצה לא היה מעולם יוד דלא הוי מחיצה על גבי מחיצה איברא דוודאי נראים הדברים דהרמב"ם ורש"י לאו בדווקא נקטו כי סברתז של הרב תורת חיים דמחיצה פחות מעשרה נמי מחיצה מקרי תמוה ואפילו אם נודה לסברתו של הרב תורת חיים והרמב"ם ורש"י דוקא נקטו יש לומר היינו דוקא היכא שנבלע מקצת המחיצות ועליונים למטה דמה שהי' עליונה של מחיצה ירד למטה ונשאר גדודי טפח יש לומר שמעכב ומה שבונה עליה נקרא מחיצה על גבי מחיצה אמנם אם נפל תחתית המחיצה ט' טפחים ברוחב עשר אמות ונשאר טפח למעלה באויר עומד על ידי שהוא דבוק מן הצדדים לכותל בזה ליכא מאן דפליג דכמאן דליתא דמי דהוה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ובשום מקום לא מעלה ולא מוריד אם כן למה נחמיר בזה לענין שבת בהיקף לדירה דהוא רק מדרבנן לבד. הנדון דהרב תרומת הדשן גם כן כזה הוא שנתן העפר למטה ונמצא התחתית של המחיצה בטל וממילא העליון לאו כלום הוא. ושוב מצאתי מעין זה ביצחק ירנן דף נ"ח ע"ג:
רש"י ד"ה הואיל והדר על התל וכו' ולא מהני ליה מחיצות התחתונות מידי. אין כוונתו דלא מהני מידי לענין שבת דפשיטא דרשות היחיד גמור מדאורייתא הוא(ועיין בשו"ת מהר צבי) דגידוד מהני אלא דכוונת רש"י דלא מהני הנך מחיצות להגן בעדו כיון דאין דר באוירן:
רש"י אויר קירויו מייתרו. עיין רש"י וסוגיא מרכבת המשנה ח"א פי"ו דשבת ה"ז:
תוס' ד"ה שאם עשה מחיצה על שפת התל. מדבריהם נראה דרש"י לא גריס על שפת דהוה משמע בעומק התל במקום שמתחיל הגבוה ואם כן הוה משמע דיועיל גם כן לאותם הדרים למטה ובאמת אינו מועיל לדרים למטה לכן גריס רש"י על התל בגובה התל דמהני לאותם הדרים בגובה וכתבו התוספות דע"כ צריך לפרש שהעמידו במקום התחלת הגובה שיש יוד טפחים ואשמעינן רבותא דאפי' בזה הועיל דאלו הרחיק ד' ממקום שמתחיל הגובה יו"ד בלאו הכי מועיל ועיין בריטב"א שפירש דברי רש"י בדרך אחר: