אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יג:

דף יג.

לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו. זהב שבא:

האי דמחדידנא. תבואת שור קי"ג:

אני אדון ואטהרנו. מקום שמואל שער התירוצים שו"ת רמ"א סימן ק"ז:

אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה כו'. שנות חיים נ"ז. חזון עובדיה צ"ז ע"ד. אש דת ע' ע"ד צ"ד ע"א:

מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן. יבין שמועה פ"ח ע"ב:

דיו לקורה כו' כדי לקבל אריח לרחבו ויש נוסחאות גורסין לקבל אריח לארכו וכן הוא במשניות ועיין בתי"ט ומה שכתב התי"ט דהאריח ג' על ג' כן כתב רשי' בשבת דף זין ולנוסחא דגריס לארכו יש לפרש דעל הקורה קאי דצריך שיהי' הקורה רחב טפח כדי שיוכל הקורה לקבל האריח לארכו של קורה דהיינו ארכו של אריח לארכו של קורה ונמצא כשאין הקורה רחב טפח אין יכול להניח אריח לארכו של קורה כי מחמת הרוחב יפול וכן נראה מפירוש המשניות להרמב"ם ולספרים דגרסי לרחבו על האריח קאי. ויותר נראה לומר דנוסחת לארכו הוא על פי הירושלמי דשם קאמר אליבא רבנן דרשב"ג שצריך לקבל דימוס של אריחים לארכו ומוכח מזה דס"ל דרוחב האריח לארכו של קורה ואורך האריח לרחבו של קורה ולרשב"ג איפכא ולפי הירושלמי הא דמקשה הגמרא טפח ומחצה בעי לאו משום דהכי הוא האריח דהא להירושלמי ג' טפחים האריח כיון שהוא לארכו של האריח אלא דקושית הגמרא כך היא דהא ג' טפחים בטפח לא מצי קאי כי יוצא מכל צד טפח. ומתרץ דמלבן ליה בטינא אצבע מכאן ואצבע מכאן באופן כי טפח וחצי מונח על הקורה ועל הטינא ולא יצא מכל צד רק ג' אצבעות ושפיר מצי קאי או יש לומר כפירש רבינו יונתן שמחבר האריח לקורה בטיט שלא יכול ליפול. ולפי הנוסחא לרחבו יש לומר דתלמודא דידן מהפך דברי רשב"ג לרבנן וכן מוכח מברייתא דלקמן דקאמרו חכמים כדי לקבל אריח לרחבו ולרשב"ג קאמר לארכו והוא לדעתי זה המחלוקת רשב"ג ורבנן המוזכר בירושלמי וכן הביא רבינו יונתן בשם י"מ דפירשו כן ומה שהקשה עליהם רבינו יונתן למה לא פליג רשב"ג במשנה אפשר לתרץ דהא מוכח עכ"פ בירושלמי דיש מחלוקת בזה אם מניח האריח לארכו או לרחבו ולפי נוסחתינו לרחבה ומהפכינן דברי רשב"ג לרבנן הרי בע"כ פליג ר"ש ב"ג. ונ"ל שגם הרמב"ם בחבורו היה מפרש כך ואע"ג דלא פסק כהירושלמי לענין דימוס של (הריחים) [צ"ל אריחים] כיון דלא מוזכר בגמרא דידן מ"מ הא חזינן עכ"פ דיש מחלוקת בין רשב"ג לרבנן אי מניח האריח לארכו או לרחבו ותליא זה בפירוש הברייתא לקמן. ומה שהקשה בקרבן העדה דבירושלמי מוכח דאין בין שתי הקורות רק (טחח) [צ"ל טפח] ליתא דזה הוא רק מימרא בירושלמי והירושלמי לא הביא כלל הך ברייתא דפלוגתא דרשב"ג ורבנן שמע מינה דלא הוי ידע מנייהו. אמנם תלמודא דידן דהביא הך ברייתא. ומוכח מזה דלא נחלקו רשב"ג וחכמים רק על רוחב של שני הקורות ביחד כמו שנחלקו ג"כ בקורה יחידי ומוכח דמרחק שבין ב' הקורות כמרחק סתמא דהוה ג' דכל פחות מג' אמרינן לבוד. כתב בספר אלי' רבה דכשיש בשניהם יחד טפח מודה רבינו יונתן דמצטרפי כשהם בפחות מג' דאמרינן לבוד ובאמת מלשון רבינו יונתן לא משמע כן שכתב דלא אמרינן לבוד ויצטרפו זה עם זה לשיעור טפח הרי דמשמע כשיש בשניהם טפח מיירי:

תוס' ד"ה שיודע לטהר שרץ כו' מכל מקום אתי במה מצינו. והקשה מהרש"א למה הוצרכו התוספות לכך. ותירץ דאפשר דקים ליה לר"ת בשום מקום במשנה או בתלמוד דשרץ טהור מטומאת משא יע"ש והוא דברי תימא דכמה פעמים בש"ס איתא דשרץ טהור מטומאת משא בריש מסכת כלים קאמר אבות הטומאה השרץ כו' הרי אלו מטמאין במגע ואין מטמאין במשא ואין לומר דקאי דוקא אכעדשה מן השרץ אבל כזית מטמא במשא חדא דלא מצינו שום חילוק בטומאת שרץ ותו דאם כן הוה ליה למחשביה בסיפא גבי הנך דמטמא במשא כמו דחשיב מי חטאת שיש בהם כדי הזיה ובשבת דף פ"ב אמרינן כשרץ מה שרץ אינו מטמא במשא ופירש רש"י דבשרץ מגע כתיב ולא משא. ועיין על דברי התוספות עין יוסף דף צ"א ע"א:

תוס' ד"ה נוח לו שלא נברא. שנות חיים קע"ז ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה