יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יג.
אם תותיר אות אחת. זהב שבא:
מוחקין לה מן התורה. עיין זבחים ב' ד"ה בסופר. גיטין כ"ד ד"ה כל הגט. וד"ה יתר מכאן:
והני תנאי כהני תנאי. שו"ת הר"י הלוי סי' ל"ז:
תוס' ד"ה על זה ועל זה נחלקו. ועיין במהרש"א שהקשה על ת"ק גופא למה אמר לא נחלקו. ואפשר לומר משום דבלאו הכי קשה כמו שכתב הריטב"א איך קאמר הלכה כאותו תלמיד הא לא נפקא מינה כלום לב"ה וצריך לומר משום דלאותו תלמיד וודאי צריך לומר טעמא דב"ש דג' מחיצות דאורייתא וכיון שכן לא החמירו בפחות מארבע אמות דמחזי כפתח אבל יותר מד' אמות לא מחזו כפתחא כמו לדידן ביתר מיו"ד אמות. אמנם אם נאמר לב"ש דטעמא משום דד' מחיצות דאורייתא אם כן מן התורה אין חילוק בין ארבע אמות לפחות מארבע אמות וכשנאמר לב"ש ד' מחיצות דאורייתא ממילא לב"ה ג' דאורייתא אבל כשנאמר לב"ש ג' דאורייתא אם כן ממילא לב"ה ב' מחיצות דאורייתא ואם כן שפיר הוצרך התלמוד לאשמעינן דלא נחלקו ב"ש על פחות מד' אמות כדי שנדע בזה דלב"ש ג' מחיצות דאורייתא ממילא לב"ה ב' מחיצות דאורייתא. ובירושלמי אמר טעמא דאותו תלמיד שבא לאפוקי מדרשב"ג דאמר פחות מארבע אמות אין צריך כלום איברא דבגמרא דילן בדף הקודם מוקי להא דרשב"ג נמי כאותו התלמיד. ועיין שער המלך ח"א נ"ג ע"ב. באר יעקב קמ"א ע"ב זרע אמת בחדושים סימן י"ג. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה אבל תורה דסתמא כתיבה. עיין בארוכה בספר בני יעקב דף קי"ב. אמנם מה שהקשה על מה שכתבו התוספת דרב יוסף לית ליה דרב פפא משמע הא לרב פפא ס"ת כשר בגט כמו בסוטה ואם כן תקשה לרב פפא מתניתין דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' אמאי צריך שיניח והרי סתמא הוי וכמו גבי סוטה סתמא כשר ה"נ גבי גט והניח בצריך עיון. ולעניות דעתי יש לחלק טובא דבשלמא בס"ת לא נכתב שום שם וסתמא בהך כשר לרב פפא בין בסוטה בין בגט אבל כל שנכתב שם אף על גב שנכתב רק להתלמד גרע מהך סתמא והרי אפי' בסוטה לא מצינו אם כתב מגילה להתלמד וכתב בו שם דכשרואע"ג דאמר אין מגילתה כשרה משמע לכאורה דוקא מגילתה כיון שנכתב לשם סוטה זו אבל מה שלא נכתב לשם אשה ידוע אעפ"י שכתב שם כשר יש לומר דתנא אורחא דמילתא נקט דבשלמא גבי גט רגילין לכתוב להתלמד לפי ששכיח הוא אבל סוטה לא שכיח ואין רגילין לכתוב פרשת סוטה להתלמד לפיכך נקט מגילתה. אבל אין הכי נמי דמגילת סוטה סתם אם כתב בו שם אשה פסול:
בא"ד אי נמי בסוטה אין הכהן כו' אבל גבי גט כו'. והקשה בספר מחנה אפרים בהלכות גירושין דף י"א דהא אפילו בדניחא ליה לבעל פסול שהרי אמרי' בגיטין דף ע"ג עד שישמעו לאפוקי באומר אמרו הרי דאפילו אמר שיאמרו לסופר לכתוב דניחא ליה פסול ולכאורה קושיא אלימתא היא על התוס' ואפשר לומר כיון דהך דאמר אמרו פלוגתא היא ובש"ע א"ע סימן ק"כ פסק דהוי ספק מגורשת יע"ש מעתה יש לומר דרב פפא אליבא דהך תצא סבר דלא סבירא ליה כרבי יוסי באומר אמרו ויש עוד לתרץ ואין כאן המקום להאריך בזה. ועיין בבני יעקב. ועיין בגט פשוט סימן ק"כ ס"ק ד':