יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף י:
עושה פס במשך ד' אמות. וכתב רשי' דכיון שהוא שיעור מבוי הוה לי' כשתי מבואות. אמנם רבינו יונתן כתב דכיון דהוה שיעור מבוי לא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ונראה לומר כי דעת רשי' כדעת ריצב"א שהביא התוס' דדוקא אויר שאני (חשוב) [צ"ל חושבו; עיין תד"ה ואצבעיים] כסתום אמרינן אתי אוירא ומבטל ליה אבל אויר שאינו צריך לראות כסתום לא אמרינן אתי ומבטל ומעתה האויר שהוא חוץ למבוי לא אתא כאן ומבטל. אבל רבינו יונתן לא סבירא ליה כסברת הריצב"א אלא אמרינן דכל אויר אתי ומבטל להכי הוצרך לומר דכיון שהוא שיעור מבוי לא אתי ומבטל ובזה אתי נמי שפיר דלא תקשי לרבינו יונתן הראי' שהביא הריצב"א מהך דרבי אמי ורב אסי דהתם נמי איכא שיעור מבוי לכן לא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה וגם לפי זה לא קשה מה שהקשה התוס' דלהוי כמבוי עקום דהא אנן לא חשבינן ליה כשתי מבואות:
מבוי שהוא רחב ט"ו אמה. עיין חידושי ר"י אלמידה דף כ"ג ע"ב סוכה יו"ד ד"ה בפחות:
תוס' ד"ה עושה פס כו' עושה צורת הפתח להאי מבוי אע"ג דלשמזאל ביותר מעשר בעי דלתות וכך כתבו התוס' בדף הסמוך ד"ה אי בעשר כאן כתבו התו' לפיר' רשי' לעיל דהא דקאמר הגמרא אי ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום אין כוונת הגמרא לומר דלהוי כמפולש אלא היכא מהני לחי הא לחי ביותר מעשר לא מהני.
ודקדק בספר מרכבת המשנה פי"ז דשבת הכ"א למה כתבו התוס' אי איכא יתר מעשר הא בוודאי הוי יתר מעשר כיון דברחבו כ"א צריך שיהי' בארכו יותר מכ"א דהא צריך שיה' בארכו יתר על רחבו. ולעניות דעתי לא קשה דהא הדבר פשוט דשיעור רוחב המבוי בתחילת המבוי משערין דכל שהיא רחבה יותר מעשר בתחילתה אעפ"י שאחר כך בתוך המבוי נתמעטה ואין רחבה יותר מעשר צריך למעט אבל אם אין רחבה בתחילתה יותר מעשר אף שאחר כך תוך המבוי נעשית רחבה יותר מעשר סגי בלחי וקורה. אמנם זה שאמרו דהמבוי צריך שיהי' ארכו יתר על רחבו אפשר דלאו בהתחלת המבוי מיירי אלא תוך המבוי מקום שפתוחים לה בתים וחצירות. ועיין לעיל דף ה' ד"ה לחי וד"ה פחות. ועיין בספר בנין אריאל מה שכתב בדברי התוספות:
תוס' ד"ה ועושה פס שלש אמות וצריך לחי. גם מדברי רבינו יונתן נראה כן שצריך עכ"פ המבוי לחי ולא דיינינן האי פס ללחי והקשה מזה בספר תוספות שבת בשם הרב תבואת שור דהא כתב ר"י לקמן דאם הלחי רחב ג' אפילו מופלג מן הכותל ג' כשר ותירץ דההיא דלקמן אליבא דרבי יוסי דוקא הוא דמצריך לחי ג' כדי שאם יעמידנו רחוק ג' מן המבוי אעפי"כ כשר דס"ל פסול דג' הוא משום דאתי אוירא ומבטל ליה אבל לדידן הטעם דפסול ג' משום שלא יזדקר הגדי אפילו לחי רחב ג' פסול אם הרחיק ג' ומלבד מה שהקשה עליו בספר תוספות שבת קשה לי דאיך אמר דדוקא לרבי יוסי הטעם משום אוירא. אבל לדידן הטע' כדי שלא יזדקר הגדי והרי במשנה דבכל עושין לחיים כתב ר' יונתן וצריך שלא יהי' מרוחקים ג' כדי דלא ליתי אוירא והרי שם לא הזכיר רבינו יונתן כלום מרבי יוסי וש"מ דסבירא ליה לרבינו יהונתן דאף לחכמים הפסול משום אויר והדרא קושיא לדוכתיה ולכן נראה לי בדברי רבינו יהונתן דס"ל אף לרבי יוסי דוקא הרחיקו ג' כשר אבל יותר מג' פסול דלעולם לא יוכל להרחיק הלחי מן הכותל יותר מכדי רוחב הלחי אבל אם הלחי יותר מג' יכול להרחיקו כדי רחבו. וכן מצאתי שוב בקרבן העדה פירש הירושלמי ולרבנן ג"כ דינא הכי (ובהדיא מבואר בדברי רבינו יונתן דכל ג' הוה דבר חשוב במחיצה ולא פסול אם פרוץ כעומד אפילו ג') וה"ה כאן לפתח הגדול שפיר משתרי האי פס בתורת לחי כיון דאינו מרוחק האי פס מהכותל שבצדו אלא פחות מכדי הלחי אבל אם נאמר דפתח הקטן הוי עיקר הפתח בוודאי למבוי הקטן לא מהני הך לחי כיון דזה הפתח הקטן הוי הפתח א"כ הרי הפס מרוחק עשר אמות מן הכותל והצורה כזו
מזה נראה דלכותל הימיני לא הוי הפס מרוחק כדי מידתו ואם כן שפיר נחשב סמוך לו והוי לחי לפתח הגדולה אמנם לכותל השמאלי מרוחק יותר מכדי מידתו ולכן לא נחשב לחי לפתח הקטן וא"כ שפיר הקשה הגמרא וליחוש דלמא שבקי פיתחא רבא כו' דאז בטל האי לחי מגדולה ולקטנה לא נחשב לחי ומה שכתב רבינו יונתן לחי או קורה לאשמועינן דאפילו הניח בה קורה מלבד זה התיקון נתבטל והרי כתב לעיל מזה ונשארו עשר והקורה מתירתן ובע"כ צריך לומר דלאו דוקא קורה קאמר אלא לחי זה מה שנראה לי בכוונת רבינו יונתן ועל צד הדוחק ואפשר ג"כ לפרש כן כוונת התו':
בא"ד ולהכי פריך מדרב אמי ורב אסי דברי התוס' צל"ע דהכי הוה להו למימר ולהכי פריך דילמא שבקי פיתחא רבה כו' דשם הוא הקושיא כמו שפירשו דהיה לו לבטל אותו תיקון אבל בדרב אמי ורב אסי כוונת הגמרא להקשות דהיכי קאמרת לא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפיתחא זוטא והרי מוכח מדברי רב אמי ורב אסי דסברו דאם לא נשאר פס ד' פסול בג' מוכח על כל פנים דשבקי פיתחא רבא ועיילי בפיתחא זוטא וכן פירש הריטב"א זאת הקושי' וראיתי בספר קרבן נתנאל לעיל גבי רב חנן בר רבא שתמה על הט"ז דחולק בין אם מניח הפתיחה מתחילה או נפרץ אחר כך דאם כן מאי מקשה כאן מדר' אמי ורב אסי יע"ש ואין כאן קושיא דגם הט"ז היה מפרש הקושיא דכאן לדברי הטור ורי"ו כמו שכתב הריטב"א דוודאי אין הקושיא דמ"ש דזה כשר וזה פסול דיש לחלק בכמה גווני אלא דעיקר הקושיא דיהיה הפסול מאיזה טעם שיהיה עכ"פ מוכח דשבקי פיתחא רבא ועיילי בפיתחא זוטא וכיון דעייל בפיתחא זוטא אם כן גם כאן פסול ואפשר דהתוספות אינם מפרשים כרש"י בדרב אמי ורב אסי אלא טעמא משום דבעינן קורה על גבי מבוי ואפשר לומר דמשום הכי כתבו התוספות לעיל בדרב אמי ורב אסי דדוקא כשנשאר פס ד' אבל להעמיד בתחלה פס ד' לא מהני והשתא מקשה שפיר מדרב אמי ורב אסי כשם דהתם אם לא נשאר פס ד' בטל הלחי או הקורה אם כן כאן גם כן היה לו להבטל התיקון והלחי פסול מיהו לעיל כתבתי דלרב יוסף שרי לעשות פס ד' לכתחלה ואם כן צריך לומר דהקושיא לאביי:
ושוב בא לידי נחלה ליהושע וראיתי שפירש דאי אמרת צריך לחי ובקטנה אין צריך לחי שפיר מקשה מדר' אמי ורב אסי דהתם אין צריך תיקון אבל אי אמרינן דאין צריך לחי אלא הפס נחשב כלחי לשני הפתחים מאי מקשה דשאני התם דלא עשה שום תיקון יע"ש ודבריו דחוקים דמאי מקשה דהרי לא נזכר כלום מלחי בגדולה ואפילו הכי אמרינן דצריך לחי ואימא דגם בקטנה צריך לחי אלא שזה יש לומר דאם כן לא הוה מקשה מידי ודילמא שבקי פיתחא רבה דמה בכך כיון דגם הקטנה מתוקן בלחי אלא שבלאו הכי קשה מה שכתב דפס מועיל לשני הפתחים דמאי שנא פס מלחי והרי לפי האמת חזינן דפס גרע דאפילו לגדולה אינו מועיל ואם כן איך אפשר לומר דפס מהני לשני פתחים ולחי לא:
כתב בש"ע ס"ס שס"ג דאם שבקא פיתחא רבה צריך לעשות צורת הפתח לזוטא והוא מהגהת הרא"ש ועיין בלבוש אלא שיש לתמוה למה צריך צורת הפתח בקורה סגי נמי בזוטא וכך כתב הריטב"א להדיא דהא דמקשה וניחוש היינו משום דהניח הקורה על הפס הא אלו הניח הקורה מכותל לכותל לא נפקא לן מידי במאי דשבקי פיתחא רבה ונראה לי כי מטעם זה הגיה בספר תפארת שמואל בהגהת הרא"ש לעשות צורת הפתח לרבה והשתא שפיר קמשמע לן דאם עשה צורת הפתח לגדול אזי לא בטל התיקון מאותו מבוי והקטנה אינה צריכה תיקון כלל: