יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף י.
לחי המושך עם דופנו של מבוי. עיין לעיל ברבינו יונתן גבי לחי הבולט דגריס ארבע אמות נידון משום מבוי ומותר להשתמש בכולו ומפרש דאם הוא פחות מדי אמות הרי הוא מתיר את המבוי בנראה מבחוץ מיהו כנגד הלחי אםור דסבירא ליה לרב הונא בין לחיים אםור אבל אם הוא ד' אמות לא מקרי תו בין הלחיים רק נידון כמבוי ומתיר את המבוי הגדול בנראה מבפנים בתוך המבוי הגדול והקטנה ניתר בנראה מבחוץ דהיינו בתוך המבוי הגדול נקרא חוץ והציור כזה
והא דלעיל פסלינן לחי הבולט בארבע אמות אפילו להתיר המבוי היינו משום דהתם בולט לרחבו וכל בולט לרחבו ארבע אמות פסול אפילו להכשיר המבוי כיון דנפיק מתורת לחי אין יוכל להכשיר המבוי אבל כשבולט לארכו של מבוי אפילו כמה ולרוחבו אינו בולט רק פחות מד' אמות אזי כשר הוא ללחי ודברים אלו בעצמם מבוארי' בדברי רבינו יונתן ובמרכבת המשנה דף ל"ז כתב דלדרכו של רבינו יהונתן אין הבנה כלל למה שאמר רב אשי ממה נפשך אי עומד נפיש הרי מבואר דרב הונא מהיתר גוף המבוי מיירי והקשה לדעת הב"ח שהביא שם יע"ש ובאמת לא ידעתי מאי קשיא דהרי התם בבולט לתוכו ארבע אמות מיירי ובזה מודה רבינו יונתן .דפסול:
ובדברי הרמב"ם טרחו כל האחרונים ליישבו ונראה לי דוודאי הרמב"ם סבירא ליה כפירש ר"י וזה שכתב הרמב"ם לחי הבולט כוונתו לארכו וביאר דכשר ללחי ובסוגיא דלעיל ניהו דסבר הרמב"ם דרב אשי אליבא דרב הונא קאמר ודוקא שמנה מכל מקום הא הקשה התוספות וכי משום דריבה בסתימתו מגרע גרע ותירצו דהיכר קצת בעינן אמנם הריטב"א תירץ לחד תירוצא דרב הונא סבר לחי משום היכרא ונמצא לפי פסק הרמב"ם דלחי משום מחיצה כדמוכח בלחי העומד מאליו שפיר יש לומר דלא מגרע כלל בסתימתו אבל על כל פנים זה נלמד מדברי רב אשי כל היכא שהלחי פחות מרחבו או כרחבו ממש נידון משום לחי וכל היכא שהוא יותר מחצי רחבו של מבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ ונפקא מיניה לענין לטלטל נגד הלחי היכא שפתוח לכרמלית אלא שעדיין קשה למה לא כתב הרמב"ם דלחי הבולט לאורך אם הוא ארבע אמות נידון כמבוי ומותר להשתמש נגדו אפי' פתוח לכרמלית. ואפשר לומר כיון דחזינן בהא מילתא בלחי הבולט לרוחב מילתא דרב הונא ליתא דעיקר טעמא דידיה דסבר לחי משום היכרא ה"ה נמי מה שאמר לאורך נידון כמבוי נמי ליתא אלא אעפי"כ נידון משום לחי דוודאי ב' מימרות דרב הונא מישך שייכא והכל סובב על טעמא לחי משום היכרא ולא יצדק לדידן דס"ל לחי משום מחיצה:
וצריך להבין דברי רבינו יונתן הא דקאמר בדף הקודם רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות מד' במשך ד' אמות והא וודאי פרושו לאורך המבוי דקאמר במשך שהוא לאורך וא"כ מאי קאמר לרשב"ג ה"ל כמבוי וצריך לחי אחר להתירו הא לדברי רבינו יונתן לא צריך לחי אחר להתיר המבוי דכשר עכ"פ ללחי וצריך לומר צריך לחי אחר להתירו נמי אהנך לחיים קאי ועל זה הקשה הגמרא שפיר למה צריך לחי אחר להתיר המבוי הקטנה הא המבוי הקטנה (ניתרית) [ניתרת] בנראה מבחוץ בתוך המבוי הגדולה כמו שכתב רבינו יונתן ותירץ דנראה מבחוץ אינו נידון משום לחי ואפשר דסבר הרמב"ם דמדרב אשי הוא דתירץ כן ולא סתם גמרא משמע דסתם גמרא לא סבירא לי' תירוצא דרב אשי היינו טעמא דלא ס"ל ד' אמות נידון משום מבוי ואפשר עוד לומר דסבר הרמב"ם הא דד' אמות נידון משום מבוי היינו להחמיר מרשות הרבים לתוכו אבל לא להקל לעשותו כרשות היחיד גמורה:
משך מבוי ד' אמות. עיין לעיל ה' ד"ה ורב יוסף:
עד י"ג ושליש. עיין שבת וי"ו ד"ה יתר על כן. ועיין בליקוטי הרמב"ן דף כ"ח ע"ג דמסיק דסוגיא דתלמודא דר"י מכשיר ביותר מי"ג אמה וס"ל לר"י דאפילו רשות רבים גמורה מערבה. ועיין מה שכתבתי בתחלת המסכת:
מבוי שרחב כ' אמה. עיין לעיל ה' ד"ה אמר אביי: