יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ט:
רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיין. רמ"א בי"ד סימן שע"א כתב דלא אמרינן לבוד להחמיר. ועיין בשו"ת מהר צבי סימן נ"ט שתמה עליו דאשתמיטתיה ליה תלמוד ערוך בפרק עושין פסין יע"ש ויותר מזה היה לו להקשות מסוגיא דכאן דאמרינן דלרשב"ג דאמר לבוד הוה לי' מבוי ופסול הרי דאמרינן לבוד להחמיר. שוב מצאתי במגן אברהם סימן תק"ב הרבה להקשות על רמ"א וגם קושי' זו רמוזה שם בקצרה ולעניין שבת מצינו כמה פעמים לבוד להחמיר ועיין שבת צ"ח מנא הא מילתא דאמרינן כל פחות מג' כלבוד וקאמר שאי אפשר לרשות הרבים שתלקט במלקט ורהיטני הרי דעיקר לבוד להחמיר לעשות מקום פחות מג' כרשות הרבים והנראה לעניות דעתי בכוונת רמ"א משום דיש שני מיני לבוד דהיינו דבר שצריך שיעור ויש בו השיעו' אלא שאינו תכוף וסמוך זה לזה רק מופרד כל אחד מחבירו אבל אם הי' סמוך זה אצל זה הי' בו השיעור בזה בוודאי אמרינן לבוד אפילו להחמיר. אמנם דבר שצריך שיעור בעצמו ואין בו השיעור רק על ידי שאויר שביניהם פחות מג' אם נצרף האויר יש בו כשיעור בזה לא אמרינן לבוד להחמיר דלא אמרינן לבוד דיהי' האויר כאלו הוא מאותו דבר עצמו וא"כ יש בו כשיעור אלא דחזינן לאויר כמאן דליתא וכאלו החלקים סמוכים זה לזה ואם אעפי"כ אין בו כשיעור לאו כלום הוא ולא מהני מה דאמרי' לבוד וזה מבואר בתוספות דסוכה דף י"ז ד"ה אלו דאין האויר משלים לארבע במה שחשבינן כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר ע"ש וכך כתב שם הרא"ש. ובא"ח סימן תרל"ב וזה גם כן כוונת רמ"א בד"מ סימן תק"ב שהשיג על הב"י שכתב דאעפ"י דיש להם מחיצות אם אין מגיעות לארץ שרי מיהו אם הוא בפחות מג' אמרי' לבוד דהרי מדברי הרא"ש אלו מוכח דלא אמרינן לבוד להחמיר לענין שיהי' רואין את האויר כסתום [לוח הטעות: וכן גבי טומאה אם שני גגין סמוכין בפחות מג' לא אמרי' לבוד דיהיה נראה כאילו הוא סתום בין הגגים.] ואין להקשו' גבי טומאה דנחזיה אויר כמאן דליתא ונצרף הגגין זה לזה דדוקא גבי דבר הצריך שיעור אמרינן כן דכל שיש בו השיעור ביחד נצרף אותו אבל גבי טומאה וכן גבי שלחן בסי' תק"ב איננו דבר הצריך שיעור ולענין דרואין האויר כאלו הוא סתום זה וודאי לא אמרינן. ולפי זה הדבר פשוט למה שנסתפק מה"ר צבי בגנות זרועות ויש הפסק בינתים דפשיטא דלא מצטרף לענין בית סאתים ואם יש בזרוע לבד בית סאתים אתינן לספיקא דתוספות דאם יש סכך פסול שני טפחים ועוד שני טפחים ואויר פחות מג' מפסיק ביניהן אי אמרינן לבוד יע"ש ועיין לקמן ק"ב ד"ה אין בשפוע ומ"ש שם:
ולמאי דפשיטא ליה לתוספות והרא"ש דלא חשבינן האויר כסתום אם כן צריך לומר הא דאמרינן מבוי שרצפו בלחיים וכו' משך ד' אמות דהלחיים הם ביחד ד' אמות מלבד האויר שביניהם דאם לא כן אלא עם האויר הוה רק ד' אמות הא לא חשבינן האויר כסתום ולא יש כאן שיעור מבוי זולת האויר ובוודאי דלישנא דגמרא לא משמע הכי ועיין מה שכתב הריטב"א בדף זי"ן בד"ה נעץ שתי יתידות:
נראה מבחוץ ושוה מבפנים. הציור נדפס בגמרא בטעות ובמהרש"ל ציור יפה כזה
וציור השני שלא נראה מבחוץ והוא ששוקע הכותל לפנים גם כן נדפס בטעות וכן במהרש"ל וצריך להיות כזה
וכן הוא בב"ח אמנם הציור שנדפס ברש"י על שוקע לפניו הוא הציור שהקשה מהרש"א ולא נדפס במהרש"א על חצר קטנה שנפרצה לגדולה והציור הוא כזה.
והוא פירש הרב ב"י ברש"יוכל האחרונים השיגו עליו אף על פי שלשון רש"י שהעמידו להלאה מרוחב הכותל משמע כן ועיין בארוכה בב"ח וב"י בפירו' שוקע מלפניו או מלאחריו ועיין מהר"ל בן חביב סימן י"ד שו"ת רמ"א סימן ק"י מרכבת המשנה פי"ז דשבת הכ"ב. חסדי דוד על התוספות:
וראיתי בספר קרבן נתנאל מה שפירש על דברי הרא"ש וכל דבריו תמוהים שבציור הראשון שצייר הוא נראה מבפנים ושוה מבחוץ והרי מוכח בגמרא דנראה מבחוץ והציור השני גם כן תמוה דהא לדעת הרא"ש אם ציור כזה
לא מהני כ"ש ציור זה
וכן כתב להדיא מהרש"א אמנם הנכון כי כוונת הרא"ש לשני ציורים שכתבתי וכלומר דאין מכאן הכרע לא לפירש רש"י ולא לפירושו וכן פירש בספר תפארת שמואל ובספר תוספות שבת:
תוספות ד"ה ולרשב"ג. עיין במהרש"א וכוונתו להקשות על התוספות במה שכתבו דמסתמא אורך כתליו שוין אפילו לא יהי' אורך כתליו שוין נמי תקשה דאיך אפשר לטלטל נגד הלחי הלא הלחי כולו חוץ למבוי ואם כן כמו דבקורה (פסלינו) [פסלינן] אם הוא כולו חוץ למבוי למאן דאמר חודו החיצון יורד וסותם ה"ה נמי בלחי חוץ למבוי. והא דלא קשיא ליה למהרש"א על כל המבוי דהא לעיל בקורה שמונח על גבי יתידות אסו' לטלטל בכל המבוי דהא ליתא דוודאי מוכח דהמבוי לא נאסר אם הלחי כולו מבחוץ דהא נראה מבחוץ ושוה מבפנים אף לפירוש התוספות כל הלחי הוא חוץ למבוי אלא דלפי זה גם קושיות מהרש"א לא קשיא דהא כיון דחזינן דלענין היתר המבוי עצמו יש חילוק בין קורה ללחי א"כ ה"ה נגד הלחי נמי שרי דמהיכי תיתי לחלק ביניהם וגם אין לומר דיש חילוק דלחי הוא רק מצד אחד וקורה משני צדדים דהא כתבו התו' בדף ח' בד"ה מניח את הקורה באלכסון דאין חילוק בין צד אחד לשני צדדים. ולכן הנראה לי דוודאי אע"פ שהכתלים שווים והעמיד הלחי חוץ למבוי המבוי מותר על ידי הלחי הזה דהא וודאי לכ"ע אף שנאמר לחי משום מחיצה משום היכר נמי כשר והא ראי' דנראה מבפנים ושוה מבחוץ כשר מהאי טעמא. וכמו שכתב רבינו יונתן אבל עיקר הקושיא נגד הלחי גופיה איך משתמש דהא בע"כ צריך לומר דחודו החיצון יורד וסותם (או עביד היכרא) והרי הלחי הזה חוץ למבוי כמו קורה לעיל ותירוצו של מהרש"א מבואר דגבי קורה דגוף הקורה לא הוי מחיצה וא"כ מן הצד נשאר מקום פנוי בין הכותל למחיצה שעושה הקורה אבל הלחי גופיה נדבק בכותל ועושה מחיצה באופן שהמחיצה נמשכת כחדא עד חוד החיצון ואותו מחיצה שעושה צד החיצון מהלחי דבוק לכותל באמצעית הלחי שגם כן הוה מחיצה ועל כן שפיר הוה אמרי' יורד וסותם לולי קושיות התוס' דהוה רשות הרבים אלא שיש לדקדק דמאי מקשה התוס' דאיך יתיר רשות הרבים והא לא הוי רשות הרבים כלל דהלא הוה ב' מחיצות גמורות היינו מחיצה האחרונה בצד הסתומה מהמבוי והלחי דהיינו כותל המשך והמחיצה שעושה צד החיצון ואם כן הרי ג' מחיצות והוי דאורייתא וצריך לומר דהתוספות לרבא קא מקשה דסבירא ליה קורה משום היכר וליכא כאן אלא ב' מחיצות מיהו לפי מה שכתבו התוספות לעיל גבי כותל שצדו אחד ארוך בתירוצם השני דכיון דלא בקעי ביה רבים אף שהוא יותר מד' לא גזרו בי' חכמים לא קשה מידי ואין לומר דלעיל מיירי שהכותל ארוך ואם כן לא בקעי רבים במקום הזה מפני שצריכים אח"כ לעקם דרכם מה שאין כן בלחי הזה שהוא קצר שאין בו ד' שפיר יש לומר דהוה כנגדו רשות הרבים משום דאין מעכב לבני רשות הרבים הא ליתא דהא לעיל סתמא קאמר כותל שצדו אחד ארוך פחות מד' אמות משמע אף שיהי' פחות מד' נמי כשר. ואפשר דהתוספות הקשו רק לתירוצם הראשון דלעיל והוא שיטת רש"י ועיין מה שכתבתי לעיל ולפי הנראה לכאורה בדברי מהרש"א לעיל דרבא (ליו) [הדפוס לא ברור; ונדצ"ל לא] מתיר אלא בגבוה ג' פשיטא דלא הוה מקשה תוספות מידי אלא שיש לומר בדברי מהרש"א דאף פחות מג' נמי מתיר רבא. ועיין מרכבת המשנה ח"א פי"ז דשבת הכ"ב:
נסתפק הב"ח בלחי שהעמידו חוץ למבוי פחות מג' אי אמרינן לבוד ופשוט הוא דזה אינו בכלל מה דאמרינן לקמן הפליגו מן הכותל שלשה דהתם העמידו חוץ המבוי אלא שהרחיקו מן הכותל דאם כוונת הגמרא שהעמידו חוץ למבוי הוה ליה להגמרא למימר הרחיקו מן המבוי. והנה לטעם התוס' שהביא הריטב"א לעיל גבי קורה דלא אמרי' לבוד כיון שיש דבר מפסיק א"כ אם נאמר בלחי דחוד החיצון מכשיר הרי הלחי מפסיק בין חוד החיצון לכותל. אמנם אם נאמר דגם בלחי נכשיר בחוד הפנימי וכמ"ש אם כן אמרינן לבוד ולסבר' הריטב"א דגבי קורה לא אמרי' לבוד משום דא"כ לא נשאר בו שיעור א"כ גבי לחי לא שייך האי טעמא ולסברת רש"י שהביא הריטב"א דכיון דצריך לעשות למשוך המחיצה למטה אם כן לא אמרינן לבוד כיון שאין שם מחיצה באמת ה"נ בלחי צריך להמשיך המחיצה לרוחב המבוי ולומר אח"כ לבוד וזה לא אמרינן כמו גבי קורה ובתוספות שבת הביא מפרשים כפשוטו דהטעם משום דמפסיק אויר להכי לא אמרינן לבוד אבל גבי לחי לא שייך האי טעמא דכיון דנימא לבוד ללחי עצמו ואישתמיטתיה ליה דברי הריטב"א שכתבתי ובאמת התוס' הקשה זאת על רשי' כמו שכתב הריטב"א בשמם דגם גבי קורה נימא לבוד למעלה מיהו אם נימא דלחי נמי כשר בהיכר וצד הפנימי נמי הוו היכר גם לדעת רשי' כשר בלחי:
איברא דיש לדקדק למה לא מספקא ליה להב"ח בלאו הכי אפי' אי נימא לבוד דהא לרבא גבי קורה אפילו נימא חוד הפנימי יורד וסותם פסול משום דבעינן קורה על גבי מבוי וליכא אלא שזה כבר תירץ הריטב"א דדוקא קורה לא הוי היכר רק על גבי מבוי מה שאין כן לחי. והכי מוכח וודאי מסוגיין דלחי שהעמידו כולו חוץ למבוי דהיינו שהכתלים שווים והעמידו חוץ למבוי אבל סמוך לכותל דכשר משום לחי עכ"פ. ולדברי מהרש"א אף להשתמש נגדו הי' מותר זולת טעם התוספ' דצד שכנגדו פתוח לרשות הרבים וכן פירשי' תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו שמעמידו חוץ למבוי הרי דוקא להתיר תוך הפתח צריך מבוי אחר להתירו אבל במבוי עצמו אם לא ירצה להשתמש תוך הפתח סגי בלחי זה דהיינו הפצימין כמו שפירשי' והארכתי בזה לפי שיש מקום לטעות בדברי רשי' גבי נראה מבחוץ ושוה מבפנים ולומר דמה שכתב רשי' שהעמידו חוץ היינו שמיירי שצדו האחד ארוך מחבירו והעמידו בצד הקצר שהוא כנגד צד הארוך ואף זה חוץ למבוי מקרי הא כולו חוץ למבוי לא וגם מדברי התו' שכתבו בדבור הסמוך מטעם שפירשי' גבי צדו האחד כנוס מחברו מפני שפעמים יש בית או חצר בצד המבוי ומאריכין הכותל יותר מכותל המבוי ומוכח מזה ג"כ שהלחי הוא כולו חוץ למבוי. איברא ממה דפירש רשי' לקמן גבי לחי המושך עם דפנו של מבוי לחוץ אין להביא ראיה דהתם וודאי מיירי שיש נגד הלחי גם כן כותל דאם לא כן לא הוה מוכח דבין (הלחים) [הלחיים] אסור דאף למאן דאמר בין הלחיים מותר נמי אסור כיון דהוה עד ד' אמות ומכנגדו הוה רשות הרבים וכן פירש הריטב"א דע"כ לא שרי רשי' כשקצת הלחי חוץ למבוי אלא פחות מד' טפחים וכמ"ש לעיל משום דבטל אבל עד ד' אמות פשיטא דאסור משום רשות הרבים אבל אם יש מחיצה כנגדו דאז אין אסור משום רשות הרבים ואפילו הכי אסור להשתמש בין הלחיים ש"מ דאסור להשתמש בין הלחיים ועיין במגן אברהם ותוספות שבת ומה שכתב רשי' לחוץ הוא לאפוקי מפירוש רבינו יונתן דפירש לעיל שמיירי דהעמיד הלחי כולו בתוך המבוי ומושך ארבע אמות לתוך המבוי כמו שאכתוב בסמוך להכי מפרש רשי' לחוץ והוצרכתי לבאר זה מפני שראיתי בספר חמד משה הבין מדברי רשי' לחוץ ממש קאמר ולכותלי המבוי שווים ואפילו הכי לרשי' מותר להשתמש באלכסון ובזה רצה לתרץ קושיות התוספות על רשי' כאן דרשי' מיירי שמותר להשתמש באלכסון והשיג על הב"י וט"ז ואחר המחילה דבריו אינם צודקים כמ"ש ותו דהא רבא סתמא קאמר בין הלחיים מותר ואיך נפרש דוקא באלכסון. [וכל לחי סתמא חוץ למבוי] וזה עיקר קושיות התוספ' דהא מנראה מבחוץ צריך לומר באםת להתוספות דאסור להשתמש ותו דהא הרב"י לא נסתפק וכן הב"ח לא פסק להתיר אלא בשני לחיים אבל בלחי אחד אף להב"ח אסור להשתמש באלכסון וכן הב"י לא נסתפק בזה ואם כן צריך לפרש בדברי רבא בין לחיים לחיים ממש שני לחיים אם כן איך הוכיח גבי לחי הבולט דאסור להשתמש בין הלחיים דהא התם רק בחד לחי מיירי כדאמר פחות מד' אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו הרי בחד לחי מיירי ועיין בשו"ת מהר"ל בן חביב סימן ס"ו:
תוס' ד"ה כותל שצדו האחד וכו' ודרך לעשות הבנין כעין זה כו'. הציור הוא כזה
באותו הדיבור דגיפופי גדולה נראים שהם ככותלי קטנה. הוצרכו לזה דאם לא הוה נראים כותלי קטנה אם כן פשיטא דמה שנכנס לא מהני ללחי דהרי אין לקטנה כותל כלל אבל אם נאמר דגיפופי הגדולה הוי עובי כותלי הקטנה שפיר נאמר דמה שנכנס הוי כלחי שהוא כדרך כל הלחיים בנראה מבחוץ לפירש רשי' וכבר כתבתי לעיל לתרץ דברי רשי' ובלאו הכי קשה לי מאי קשה להו דהא הגמרא דחק לאוקמיה בכמה גווני ואם כן מנא לן לומר דמיירי בחצר קטנה שארכו יותר על רחבו דמותר בלחי דלמא במרובע מיירי דלא משתרי בלחי [ותו דלראב"ד שהביא הריטב"א לעיל לחי לא מהני בשום חצר. ואפשר דרשי' סבירא ליה כהראב"ד] מיהו להתוספות שכתבו לקמן דלחי ופס חדא מילתא היא אפשר דכוונתם לפסין וזהו שכתבו דמיירי באין עוביין טפח דזה לשיטתם לקמן דמכותל צריך שיהי' השני פסין כל אחד טפח ומדברי הרמב"ם פט"ו מהלכות שבת לא משמע כן שכתב אם נשארו ע"ש: