יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ח.
אבל זה כנגד זה אסור. פי' המבוי אסור אבל החצר מותר וכך כתב הטור להדיא בסימן שס"ה דחצר מותר אפילו נפרצה נגד פרצת מבוי ומה שכתב רשי' בעמוד ב' דחצר אסור עיין מה שכתבתי שם:
מעשה במבוי אחד שצדו אחד כלה לים. עיין כנסת יחזקאל סימן ב' ובנמשכות. שב יעקב סימן ז' זרע אמת חלק א"ח בש"ת סי מ"ה בארוכה:
חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו. עיין ב"ב קנ"ג ד"ה רשות היחיד:
רש"י ד"ה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים הך פלוגתא דנאה מבחוץ גבי מבוי הוא ושם כיון דעיקרו משום הכירא הוא שפיר אבל כאן דאנו באין לידון אם הוי נפרץ במלואה או לאו בלאו מתורת לחי קאתינן להתיר אלא הכי קאמרינן דלמאן דאמר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי אלמא מה דנראה מבחוץ מילתא היא ומהני ה"ה נמי דמהני הנך גיפופי דלא להוי כפרוץ במלוא' וזה שדייק רשי' ז"ל מהני הנך גיפופי לשוויא פיתחא לגבי מבוי כי היכא דמשוי פיתחא לגבי חצר דקשה הא אפי' לא הוי משוי פיתחא לגבי חצר אעפ"י כן מותר המבוי וכדחזינן בנראה מבחוץ בעלמא אע"ג דהך לחי לא מתיר רשות הרבים דעלמא אלא וודאי דעת רשי' דלאו מתורת לחי קאשרינן הכא דלחי גופיה לא מהני אלא כשם שמתיר בחצר כך מתיר למבוי. מיהו למאן דאמר נראה מבחוץ לא מהני אע"ג דהנך גיפופי מתירין לחצר לא מתירין למבוי כיון דאין נראין מבפנים ולפי זה הא דמשני לקמן בנכנסין כותלי קטנה הכי פירושו דמאיזה טעם אתה רוצה להתיר כיון דהנך גיפופי מתירין את הגדולה הא תינח אם רואים בחוץ שהנך גיפופי היה שייכים גם לקטנה דאז אמרינן דלא הוה נפרץ במלואו אבל אם נכנסין כותלי קטנה לגדולה אף בחוץ נראה דלא שייך הני גיפופי כלל לקטנה אפילו קודם שנפרץ דהרי כותלי הקטנה משוכים לאורך וכותלי הגדולה לרוחב וזה שכתב רש' לקמן דהנך גיפופי נראה שלא מאותו כותל היתה אבל אם לא היה נכנסים שפיר מתירים הנך גיפופי שהרי מעיקרא חדא כותל היה ולא היה נפרץ במלואו ומעתה לא קשה מה שכתבו התוס' בד"ה כותל שצדו אחד כנוס דלחזי הנך גיפופי לעובי כותל הקטנה ומה שנכנס ללחי דהא לחי לא מהני לשיטת רשי' כמו שכתבתי ורק הטעם שמתירין כיון שמתיר לגדולה הרי נראה מבחוץ דלא הוי במלואו ואם כן אם נכנסין כותלי קטנה הדר הוי לי' מילואו דהנך גיפופי נראים כי לא מכותלי קטנה הם ובאמת אלו הי' לחי מהני שפיר הי' מותר אף מתורת לחי כמו שכתבו התוס' וגם לקמן בד"ה חצר קטנה כתב רשי' דהוא גדולה בהא משתרי אמנם התו' נראה שסוברים דכאן מתורת לחי קאתינן עליה וכן כתב להדיא בהגהת סמ"ק דף ק"נ והוכיח מזו דמבוי שנפרץ לרשות היחיד סגי בלחי ולא בעי צורת הפתח וכן פסק בטור ובש"ע ורש"י נראה שחולק על זה וכמ"ש מיהו אפשר לדחות ההכרח שכתבתי ברשי' ואפשר דאף רשי' אינו חולק דהרי הך נראה מבחוץ הוא על זאת הצור'
וזה אפשר דאף לרשי' לא מקרי נראה מבחוץ להתיר ולפיכך צריכין לטעם הואיל דהנך גיפופי מתירין לגדול' אנן דנינן לי' אף מחיצו' לקטנ' וכמו שכתב מהרש"א לקמן. מיהו לקמן כתבתי שדברי התוס' שם בלא"ה צ"ע:
רש"י ד"ה צדו אחד ים וצדו אחד אשפה וראשו אחד סתום כשאר מבוי וראשו אחר לרשות הרבים מתוקן בלתי או קורה. וכתב הריב"ש בסימן ת"ה וזה לשונו וכן ההיא דמבוי שצדו אחד ים וצדו אחד אשפה לא הי' המבוי ההוא מפולש משני ראשיו כי מבוי של שלש מחיצות הי' אלא שבשני צדדיו הי' פרוץ קצת בצד אחד לים ובצד אחד לאשפה ושפת הים גבוה עשרה ואשפה גבוה עשרה ולכן היה שתיהן מחיצות גמורות למבוי אלא שהי' חוששין שמא תנטל כו' והביאו במגן אברהם סימן שס"ג ומשמע שדעת הריב"ש דאלו הי' כל הצד ים הרי נפרץ במלואו לכרמלית ולא סגי בלחי אלא בעי צורת הפתח וכן פסק רמ"א הך דינא דריב"ש בסימן שס"ד דפתוח לכרמלית בעי צורת הפתח וכאן הרי כתב רש"י דראשו אחד פתוח לרשות הרבים ואם כן הרי ראשו אחד לים הוי כרמלית ואם כן הרי הטו"ר פסק להדיא בראשו אחד לרשות הרבים וראשו אחד לכרמלית בעי צורת הפתח וכן פסק הרשב"א ולכן תמהני על מה שכתב המגן אברהם על דברי הריב"ש ומשמעות הפוסקים משמע שאפילו מפולש לגמרי לים שרי ובאמת לא מצינו חולק על דין זה דראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו אחד פתוח לכרמלית דצריך צורת הפתח והרי ים כרמלית היא ואפשר דהפוסקים דכתבו דאפילו מפולש לגמרי לים שרי היינו באין ראשו האחר פתוח לרשות הרבים. אבל הריטב"א על רש"י קאי דפירושו דראשו הפתוח לרשות הרבים מתוקן בלחי כו' בזה אין חולק דבעי צורת הפתח אלו הי' פרוץ כולו לים:
ועיין בשו"ת זרע אמת סימן מ"ה שכתב הא דמרימר דפסק לסורא מילתא יתירא היא דעבד דאם יעלה הים שירטון אין חשש דהמבואות של סורא לא הי' רשות הרבים ממש ולא ידעתי מנין (לי) [לו] זה דהא סתם מבואות שבש"ס ראשיהן האחד פתוח לרשות הרבים נתקן בלחי וקורה ורש"י כתב דהים היה סמוך לסורא מאחוריה משמע הא לפניו הי' מתוקן כדרך כל מבואות בלחי או קורה ואם כן פשיטא אם יעלה הים שרטון לא נשארו רק ב' מחיצות ולחי דהוה רשות הרבים וכן מה שדקדק בדברי רש"י למה לא פירש שהי' מ"ב צדדיו סתום וראשו אחד פתוח לים וראשו אחד לאשפה גם כן לא קשה כמ"ש כי דרך רוב המבואות להיות מתוקן בצד רשות הרבים בלחי או קורה ומבוי שאינו פתוח לרשות הרבים לא נקרא מבוי ואף לפי דבריו לא תירץ כלום דאף אם נפרש דהמבוי סתום מ"ב צדדים וראשו האחד פתות לים והרביעית לאשפה אם יעלה הים שרטון ותנטל האשפה הרי לא נשארו רק ג' מחיצות ובוודאי דחיישינן לתרווייהו שינטל האשפה ויעלה הים שרטון. ובערוך ערך אזל נראה שמפרש מרימר פסק לסורא באוזלי שהי' נהרות מפסיקין בין המבואות או בין רשות הרבים למבואות והנהרות קרי אוזלא על שם שהי' נהרות גדולות שרגילין לשטוח שם מצודת הנקראים אוזלי והי' מרימר חושב לנהרות הללו הפסק בין שתי המבואות דלא להוי כמפולש וכן בין המבוי לרשות הרבים ולא חיישינן שיעלה הים שרטון ויתערב מקום הנהר עם המבוי ויהי' מפולש ובצדו האחר הי' מתקן עם לחי וקורה (ובזרע אמת) [לא ברור למה הכוונה] תמה כיון דפסק באוזלי למה צריך לחי וקורה והדבר פשוט כאשר כתבתי דהערוך אינו מפרש פסק לפתח המבוי ברשתות אלא שמרימר הי' חושב הנהרות להפסק והנהרות קרי אוזלי:
רש"י ד"ה אשפה וים שפתו גבוה יו"ד. וביש ספרים נדפס ברש"י במקום בים ויש והוא טעות וצריך להיות כאשר כתבתי וסבר רש"י כיון דהי' לו שפה גבוה עשרה מחיצה גמורה היא (וכך כתב הריב"ש בסימן ת"ה דים עמוק עשרה) אבל אי לא הי' לה שפה גבוה יו"ד היה אסור דים הוה כרמלית והמבוי מפולש במלואו לכרמלית ואסור כדאית' גם כן בירושלמי והביאו המגן אברהם ולהכי גבי שמא יעלה הים שרטון כתב רש"י שלחול ואבנים אצל שפתו ומתקצר רוחב הים דאלו שיקצר רוחב הים בלי שיעלה שרטון לא נפקא לן מידי דהרי על כל פנים השפה נשאר קיים והרי נשאר מחיצה עשרה ולשמא יעלה שרטון של חול ואבנים לבד בלי שיתקצר הים נמי ליכא למיחש דאדרבה על די זה נעשה המחיצה יותר גבוה אבל לתרוויהו איכא למיחש שהים יםוב לאחור ויעלה שרטון של חול ואבנים בתחילתו באופן שהאשפה שבין המבוי לים נתמלא מחול ואבנים וא"כ הרי לא נשאר מחיצה ומהרי"ט בחלק א' סימן צ"ד נדחק הרבה בלשון רשי' וכאשר כתבתי דברי רשי' מבוארים. ועיין בשב יעקב סימן י"ז ובכנסת יחזקאל בראשו מה שנתוכח עם מהר"ש אאיליאן שנדחקו הרבה בלשון רשי' והדבר פשוט שמה שכתב רשי' ודרך הים לקצר רוחב פרסה אורחא דמילתא (דהא על כל פנים צריך להתרחק עד שיבטל המחיצה). אמנם הרב המגיד סבר דאף בלא מחיצה מותר לים דלא הוה כפרוץ לכרמלית כיון שאין הים בת טלטול ורק חיישינן שמא יעלה שרטון ומפרש הרב המגיד שיתרחק הים ואז הוה וודאי פרוץ במלואו לכרמלית ומרימר דפסק לסורא באוזלי לפי דעת הרמב"ם דגריס לא חיישינן שמא יעלה הים שרטון צריך לומר דפסק לצד האחר במקום לחי או קורה עשה אוזלי כדי שהי' יכולין להנטל בימות החול אבל לדעת רש"י דגריס חיישינן שמא יעלה שירטון הוה פסק באוזלי לצד הים ולצד האחר עשה לחי או קורה ולדידן דפסקינן כהגהת רמ"א וכרש"י דחיישינן שמא יעלה שרטון אפילו יש לו שפה גבוה יו"ד חיישינן לרש"י כאשר כתבתי וזה דלא כמהרי"ט ולדעת הרב המגיד אם יש לו שפה גבוה יו"ד בוודאי לא חיישינן לשרטון דלדידיה אין חשש רק שינוס הים לאחור ומה בכך כיון שיש לו שפה גבוה יו"ד והחשש שיעלה אבנים וחול וימלא השפה הרי לדעת הרב המגיד לא נזכר זה החשש בגמרא:
ודע דלדעת הרב המגיד דכשיסוב הים הוי כמבוי מפולש למאן דחייש לשרטון בעי צורת הפתח. (וכן דעת הריב"ש אלא דמוקי רק בפרצות לים ולא במפולש לים כאשר כתבתי) אבל לדעת רשי' ניהי דלא הוי מחיצה אעפ"י כן לא דיינינן ליה כדין מבוי מפולש ואפשר שזהו כוונת המגן אברהם במה שכתב והמגיד משנה כתב כו' ומה שכתב דלדעת הרב המגיד עדיין נשארו מחיצות אין כוונתו לומר דזה דעת הרב המגיד בפירוש הגמרא אלא כוונתו דמהאי טעמא נאיד הרב המגיד מפירוש רשי' דאם הוה ליה שפה גבוה יוד מה בכך שיעלה הים שרטון הרי נשאר מחיצה ולפיכך פירש הוא הטעם דהוה כמפולש ולא מיירי דאיכא מחיצ' ולפ"ז צריך לגרוס בדברי המ"א צריך מחיצה גמורה או צורת הפתח וכן העתיק בכנסת יחזקאל אמנם לפי מה שהביא בכ"י דלהרב המגיד הוה באמת מדרון עמוק יוד ואפ"ה לא מהני מטעם דחיישינן שמא יטלטל ממבוי לים בוודאי הדברים תמוהים דמהיכי תיתי נחוש לזה יותר ממבוי המפולש לכרמלי' (או אפילו לרשות הרבים לקצת דעות) דדי בצורת הפתח ומכ"ש כאן דהוה מחיצה ועוד לא ידעתי איך הוי ניחא ליה בצורת הפתח ומה יתן ומה יוסיף צורת הפתח שלא יטלטלו ממבוי לים מדרון עמוק עשרה שהוא כמחיצה לא מהני וצורת הפתח מהני וודאי זה תמוה. ובנוסחא שלפנינו במגן אברהם אבל צורת הפתח לא מהני. ועיין במהרי"ט סימן צ"ד:
ודע כי כל האחרונים נתקשו בלשון הרב המגיד שכתב למאי דחשש שמא יעלה הים שרטון שיעלה המקום רפש וטיט ויטלטל מן המבוי לו ולמה לא חשש שיטלטל במבוי עצמו וכל מה שראיתי לתרץ הם דברים דחוקים דאין דרך הרב המגיד לחדש דינים. אמנם נראה לי פשיט שזה שכתב הרב המגיד שיטלטל מן המבוי לו אין זה החשש רק כלפי מה שכתב בתחלה דאין חשש שהים לאו בת טלטול לפיכך כתב כשיעלה הים שרטוו דאז הים בת הטלטול ומטלטלין בחול מן המבוי לים ואם כן בשבת אסור לטלטל במבוי. ותכלית כוונת הרב המגיד שכתב ומטלטל מן המבוי לו כי על ידי זה יש חשש איסור טלטול במבוי עצמו וזה הפשוט לדעתי: