יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ז:
ונפרצה חצר כנגדו. עיין מרכבת המשנה פי"ז דשבת ה"ו:
רש"י ד"ה חצר מותרת דלדידיה לא הוה במלואה כו'. כלומר משום דשני איסורים יש כאן אחד נפרץ במלואו לרשות האסור אף על גב דליכא דריסות רגל וכי איכא דריסת רגל אף על גב דלא נפרץ במלואו אלא על ידי פתח אסור ולזה כתב רש"י דמשום נפרץ למקום האסור ליכא למיסר החצר דהא לא הוה מלואו דאיכא גפופי וכי תימא ניהי דלא הוה מלואו על כל פנים לא גרע מפתח ופתח נמי אוסר מחצר למבוי עד שיערבו לזה כתב רש"י ולא אסריה עליה בני מבוי שאין המבוי אוסר על החצרות כיון שאין להם דריסת הרגל בחצר אבל חצר אוסר על המבוי אפילו בפתח כיון שיש לבני חצר דריסת רגלים במבוי וכי תימא אם כן איך הוה סבר לפי הקא סלקא אדעתך דאי לא נפרצה חצר כנגדו אף מבוי מותר בלא עירבו משום דלא הוה נפרץ במילואו דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי הא על כל פנים לא גרע מפתח ואפילו פתח אוסר כבר תירץ רש"י לקמן בסמוך דבנדון זה דהי' סתום ונפרץ גם בני חצר לא אסרו אמבוי כיון דאין רגילים. ועיין בנחלה ליהושע:
תוספו' ד"ה דאי דרב כו' דבני מבוי לא אסרו דאין דריסתם עליה כו'. אפילו אי דריסתם עלי' נמי לא אסר בכה"ג דסתום ונפרץ דהא בני חצר נמי לא אסרו אמבוי אע"ג דדריסתם עלה לפי ה"א דהשתא אלא דהאמת נקטו וכן צריך לומר ברשי':
שם באותו הדיבור וליכא למימר [צריך להוסיף: דאסור] משום מפולש [צריך להוסיף: וכו'] וגם כו'. ר"ל מנל"ן לדייק דמדנקט ונפרצו חצר כנגדו לאשמעינן דוקא נפרצה הא לא נפרצה שרי אפילו לא עירבו דילמא יש לפרש בדברי רב דמשום תרתי אסור משום פילוש ומשום נפרץ במילואו לזה כתבו דבע"כ אי אפשר לפרש כן בדברי רב שיסבור שני הטעמים דהא קשה לן בדברי רב למה נקט חצר ולא נקט רחבה. ובשלמה אי אמרינן השתא דליכא לפרש בדברי רב רק משום פילוש אתי שפיר דנקט חצר משום דאלו הוי נקט רחבה הוה טעינן לפרש דאסור גם עירוב דאיסור פילוש הוה ידעינן מדנקט נפרצה ואיסור עירוב הוה דייקינן מדנקט רחבה ולא נקט חצר לכך הוצרך לנקוט חצר לאשמעינן דאפילו בחצר דשייך עירוב אין אסור רק משום מפולש אבל אי אמרינן דהשתא דנקט חצר נמי יש לפרש משום שני איסורים משום פילוש ומשום עירוב (האיד) [הדפוס כאן משובש, ונדצ"ל הדרא] קושי' לדוכתיה לנקט רחבה דהא אי נקט רחבה נמי יש לדייק שאסור משום פילוש ומשום עירוב ובזה מתורץ קושית מהרש"א ותורף כוונתם הוא דכל מה דנקט רב צריך לדייק למה לא נקט האידך אם נקט רחבה צריך לדייק למה לא נקט חצר ואם נקט חצר צריך לדייק למה לא נקט רחבה:
באותו הדיבור לא הוי קמ"ל רב מידי. כוונתם למאי דמקשינן בדף הסמוך לרב לאו משנתינו היא זו ותירצו בגמרא דקמ"ל דאף דדרסי רבים בחצר שרי לזה כתבו דאי הוי נקט מבוי פתוח לחצר לא שייך תירץ הגמרא דפשיטא דלא אתא רבים ומבטלים מחיצה:
תוס' ד"ה בעירבו קמפלגי כו' ותירץ דכאן בעירבו לא תירצו בימי רב יוסף. כלומר כיון דמצינו לקמן דרב יוסף סבר דנראה מבחוץ נידון משום לחי א"כ אם נאמר דבימי רב יוסף כבר תירצו כאן בעירבו א"כ בין רב ובין שמואל דסבירא להו דבלא עירבו אסור משום נפרץ במלואו לא סבירא להו כרב יוסף ומה שתירץ רשי' דמיירי בשכותלו קטנה נכנסין לגדולה נראה להם דוחק להכי מפרשי דבימי רב יוסף עדיין לא תירצו כאן בעירוב ורב יוסף רק מפרש מילתא דרב יהודה דאמר אין צריך כלום דהא שמואל בוודאיי סבר נראה מבחוץ אינו נידון משום לחי אבל רב יוסף בעצמו סבר לה כרב דהשתא לפי ה"א זו בע"כ סבר דנדון משום לחי:
באותו הדיבור משום דהוי סברא לומר דהא בהא תלי'. כלומר אפילו לפי האמת ה"א דהא בהא תליא ואיך יטעי המקשן בזה לכך הביאו ראי' מרב יוסף דחזי' אף לפי האמת רב מודה לצדי רחבה דאסור וכן שמואל אע"ג דסברי נדון משום לחי ואם כן בע"כ צריך לומר דלאו הא בהא תליא:
באותו הדיבור ועוד מדאיירי רב יהודה בנפרצה חצר כנגדו כו'. בתחלה כתבו מדאמר סתמא משמע דאיירי בנפרצה וכלה לצדי הרחבה ולא עירבו ואפילו אם תימצא לומר דמסתמא לא מוכח רק נפרצה כנגדו דהא האמת כן הוא אבל כלה לצדי הרחבה ולא עירבו לא מוכח מידי מדנקט סתמא דהא האמת אינו כן לזה כתבו כיון דעל כל פנים נפרצה כנגדו מוכח מדקתני סתמא גם כלה לצדי הרחבה ולא עירבו נמי מוכח דהא בע"כ צריך לומר דבא להשמיע לן רבותא בהך דנפרצה כנגדו ומאי רבותא פשיטא דלא אסור משום פילוש אם כלה לאמצע אלא וודאי מיירי בכלה לצדי הרחבה ושפיר הוה רבותא ועל זה קשה אם בכלה לצדי רחבה מיירי למה באמת יהי' שרי וצריך לומר מטעם נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וכיון דמוכח מזה דנפרצה כנגדו וכלה לצדי הרחבה דשרי משום נראה מבחוץ אם כן ה"ה בלא נפרצה כנגדו ולא עירבו נמי שרי משום האי טעמא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי:
באותו הדיבור מדקאמר ונפרצה חצר כנגדו כו'. כלומר זה ראי' דרב איירי מאיסור פילוש דאי לא איירי מאיסיר פילוש לא הוה ליה למימר נפרצה
כנגדו:
באותו הדיבור דהיינו בלא עירבו ובלא נפרצה. כלומר בלא עירבו אסור אפילו בלא נפרצה וכתבו עוד דאי בנפרצה ובעירוב. כלומר דוקא בנפרצה ואם כן אסור אפילו עירבו. ולהמהרש"א הי' לו נוסחא אחרת בתוספות:
באותו הדיבור מאי (אדיה) [אריא] נפרץ במלואו. אף על גב דלעיל בשיטת רש"י כתבו ודוקא נפרץ במלואו וכו' משמע דוקא לפי האמת דמוקמינן משום עירבו צריך ליתן טעם למה דוקא נפרץ במלואו אבל לפי הקס"ד דאסור משום פילוש ניחא כפשוטו נפרץ במלואו היינו משום דלשיטת רשי' מיירי בכלה לאמצע ואז צריך דוק' מילואו דאם לא כן לא נאסור משום פילוש אלא הוי כפתח דכיון דאיכא גדודי מכאן וגדודי מכאן לא שייך פילוש אבל לשיטת ר"י דמוקי לה בנפרצה לצדי רחבה וזה עיקר האיסור משום דחשבינן לחדא כותל וכמו שפירש"י לקמן א"כ אפי' לא נפרץ מצד האחר כולו אסור משום פילוש ולפיכך בע"כ צריך לומר דנפרצה במלואו משום איסור עירוב נקט ולא משום פילוש:
ודע דבנחלה ליהושע כתב דמן ד"ה אם הי' מבוי כלה כו' עד ד"ה בעירבו ועד בכלל הכל דיבור אחד. וכן נראה: