אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ז.

דף ו:

מחלוקת (בסרטיא או פלטיא מכאן) [בגמרא: בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן]. עיין מהרי"ט צהלון סימן רנ"א דגם מזה הקש' לרשי' דשבת כמ"ש לעיל ופשוט הוא דכאן מיירי באינו רחב ט"ז אמה דאי ברחב ט"ז רה"ר גמורה היא כדמוכח סוגי' דלעיל:

רש"י ד"ה אין צריך כלום. וע"כ בדנפרצה נמי רחבה כו'. לפי מאי דסלקא אדעתך מעיקרא דאמר לקמן דפליגי בעירבו באיסור פילוש א"כ פשיטא דנפרץ רחבה מיירי ולא הוצרך רשי' לראי' אמנם לפי האמת דאפילו דרב היא וליכא כאן מחלוקת הוצרך רשי' לבאר דבנפרץ רחבה מיירי אלא שעדיין קשה דזה נמי לא הוצרך רש"י לבאר דהא רב אמר בפירוש ונפרצו חצר כנגדו אם כן דומיא דהכא ברחבה מיירי ולכן נראה כמו שכתב בנחל' ליהושע דרש"י הוצרך לבאר למאי דסלקא אדעתך דמנלן דפליגי בתרתי דלמא בלא נפרץ רחבה מיירי ולא פליגי בפילוש כלל אלא בלא עירבו פליגי או אפשר דלא פליגי כלל לכך הוצרך רשי' לבאר:

תוס' ד"ה כגון שדרה וגולגולת כו' וא"ת. דאי הוה מפרשינן וכן לטריפה לא קאי אגולגולת וב"ש נמי מודה דלענין טריפות שיעורא כדי שינטל מן החי ואעפ"י כן לענין טומאה סבר ב"ש דלא הוי חסרון בהכי עד דאיכא מלא מקדח שפיר קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות כלומר כמו דשיעורא דטריפה כדי שינטל שגם ב"ש מודה ה"ה לענין טומאה גם כן שיעורא הכי אבל השתא דאמרת לב"ש גם לענין טריפות שיעורא מלא מקדח אם כן בע"כ דס"ל דזה השיעור שימות וא"כ מה זה הלשון דקאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות משמע דב"ש לא סברו כן הא גם ב"ש סברו כן אלא דב"ש סברי דשיעור מיתה יותר גדול מאשר סברי ב"ה. ועיין מהרש"א שלא כתב כן:

בא"ד ויש לומר דרגילות הוא למות בנטילה על ידי חסרון מועט. ואם כן בזה נחלקו ב"ש וב"ה דב"ש סברי רקבון בעי מלא מקדח דבזה מת אבל לא פחות וב"ה סברי דעל ידי רקבון נמי הוי שיעורא כמו על ידי נטילה כיון דחזינן דעל ידי נטילה מת בשיעור מועט ה"ה ע"י רקבון וודאי נמי מת בהך שיעורא וב"ש לס"ל כן רק דיש חילוק בין על ידי נטילה לרקבון ועיין נחלה ליהושע ועיין גיטין נ"ו ד"ה ונקר:

תוס' ד"ה בקעה מכאן כו'. ולא משמע ליה דהא משמע בגמרא דטעמא דחנני' אתי לאשמעינן דהא דבעי חנני' דלת לב"ה היינו בסרטי' מכאן אבל בבקעה סגי בצורת הפתח ואם כן אי אפשר לומר דבעי צורת הפתח אתא לאשמעינן:

תוספות ד"ה אם הי' מבוי כו' והא דנקט רחבה. דבשלמא אם נאמר דנקט לאשמעינן דאין אוסרת על המבוי אם כן פשיטא דלא שייך למתני חצר שעירב דזה וודאי לא אסר המבוי אבל השתא דקאמרת דרחבה נמי פשיטא דלא אסר אמבוי ורק משום איסור פילוש אתא לאשמעינן דמותר אם כן גם בחצר שעירוב הוה לן לאשמעינן:

ודע דהב"ח בסימן שס"ד כתב שהרב המגיד כתב (דרב כתב) [תיבות אלו במקור, וט"ס] בשם הרשב"א דמבוי המפולש משני צדדיו לרשות הרבים מודה ת"ק לחנניא דבעי דלת מכאן ולחי או קורה מכאן וכתב הוא שטעם הרשב"א מדלא אמר ת"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה אלמא מודה דנחלקו אלא דמפורש דלא נחלקו אלא במפולש משני ראשי' לרשות הרבים אבל במפולש מצד אחד מודי כולי עלמא דסגי בצורת הפתח ולחנניא במפולש לצד אחד נחלקו והלכה כת"ק וכרב זו היא דעת הרשב"א יע"ש באורך ואחר המחילה רבה כל דבריו תמוהין מאוד הרי הגמרא קאמר להדיא כאן דוקא במפולש משני צדדיו לרשות הרבים פליגי ובזה סבר חנניא דבעי דלת לב"ה ולת"ק אפילו הכי סגי בצורת הפתח אבל במפולש מצד אחד אף חנניא מודה דסגי בצורת הפתח ובוודאי הרשב"א לא יחלוק על גמרא מפורשת והא דכתב הרשב"א דמבוי המפולש משני צדדים צריך דלת היינו טעמא משום דפסק כשמואל דאמר הלכה כחנניא ולפיכך בעי דלת וכן כתב הרב המגיד בהדיא בפי"ז הלכה יו"ד וכנראה שהרב ב"ח לא ראה אלא מה שכתב הרב המגיד בהלכה ג' וזו היא שגרמה לו לכתוב כן ומה שדקדק הב"ח בדברי הטור שכתב ובהכי מיהו סגי וודאי דהאמת הא דבא לשלול דעת הרשב"א שפסק כשמואל וכחנניא דבמפולש משני ראשיו צריך דלת לזה כתב דבצורת הפתח סגי בין מפולש מ"ב ראשיו ובין מפולש מרוח אחד דאז גם חנניא מודה כדמוכת בגמרא:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה