אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ו:

דף ו.

ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות. עיין פסחים ס"ו ד"ה תוחב לו:

אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיה נעולות. עיין לקמן כ"ו ד"ה מערב:

ואצרכוה דלתות. עיין בני יעקב בהגהותיו דף רכ"ה ע"ג:

תוס' ד"ה וכי תימא כו' משמע דמסיק. כלומר מדקאמר וכי תימא משמע שהאמת אינו כן אלא דגם בדלתות לא מערבא לרבנן ואם כן בע"כ הא דיתר על כן ברשות הרבים גמור איירי שרוחב ט"ז אמה דאם לא כן דמיירי בפחות מט"ז אמה אם כן הרי לא הוה רשות הרבים ולמה אין מערבין בדלתות אפילו לחנניא ולת"ק בצורת הפתח אלא וודאי ברשות הרבים גמורה מיירי שרוחב ט"ז אמה מעתה קשה לרבי יהודה ותמצית קושיתם הוא כמו ממ"נ דבמאי מיירי ברייתא דיתר על כן אי ברחב ט"ז אמה קשה הא ר' יהודה אינו מתיר אלא עד י"ג אמה ושליש ואי בפחות מט"ז אמה אם כן דרבי יהודה ניחא אבל קשה לרבנן אמאי אין מערבין בדלתות כיון דלאו רשות הרבים היא ותירצו דמקשן דקאמר וכי תימא וודאי הוה סבר דברייתא דיתר על כן מיירי ברשות הרבים גמור לפיכך לרבנן אפילו בדלתות אין מערבין אבל לפי מאי דמסיק וודאי רשות הרבים גמורה אפילו לרבי יהודה אי אפשר לערב כיון דהוה רחב יותר מי"ג אמה ושליש רק הברייתא מיירי בכרמלית שהוא רוחב י"ג אמה ושליש ולפיכך אפשר לערב לרבי יהודה בלחי או קורה ורבנן סברי בכך הא דלא מערבי היינו בלחי וקורה אבל בדלתות מערבי:

וכתבו עוד ולא קשה מירושלים. כלומר דלפי תירוצם דבאמת סברו רבנן דשני בתים בשני צדי רשות הרבים מערבין בדלתות אם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה מ"ש ירושלים דהוה רשות הרבים אם אין דלתותיה ננעלות בשלמא בלא תירוצם באמת סברי רבנן דב' בתים בשני צדי רשות הרבים אין מערבין בדלתות כמו ירושלים רק מבואות מפולשין מערבין ובזה וודאי לא קשה מירושלים דהתם אתו רבים ומבטלי מחיצתא מה שאין כן במבואות המפולשין אבל השתא דתירצו אף בב' בתים בשני צדי רשות הרבים מערבין בדלתות אף על גב דהוה מהלך רבים ואתו רבים ומבטלי מחיצה שפיר קשה מירושלים ותירצו דאף על פי כן לא קשה דשאני ירושלים שהיתה רשות הרבים גמורה רחב ט"ז אמה לפיכך אתי רבים ומבטלי מחיצה (וה"ה ב' מחיצות לרבנן ברשות הרבים גמור מבטלי מחיצה כמ"ש התוספות בסמוך) אבל היכא דלא הוה רשות הרבים רק י"ג ושליש וודאי לא אתי רבים ומבטלי מחיצה (אפילו בב' מחיצות) ויש לדקדק לתירוצם זה איך מוכיח הגמרא לקמן והביאו התוספות בסמוך דלר"י שתי מחיצות דאורייתא וצריך לומר דאין כוונת הגמרא דשתי מחיצות דאורייתא לשויה מרשות הרבים לרשות היחיד אלא שתי מחיצות דאורייתא לעשות מכרמלית רשות היחיד כגון זה שהוא רחב י"ג ושליש דהוי כרמלית ועל ידי ב' מחיצות נעשה רשות היחיד גמור לחייב אף הזורק לתוכו כדמוכח בריש שבת:

כתבו עוד ועוד יש לומר. כלומר דוודאי האמת כן הוא דמה שאמרו רבנן אין מערבין רשות הרבים בכך פרושו אפילו בדלתות אין מערבין דמיירי ברשות הרבים גמורה רחב ט"ז אמה ואפ"ה לר"י מותר בלחי או קורה דסבר שתי מחיצות דאורייתא אפילו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד ולקושיתם הא ר"י לא מתיר אלא עד י"ג אמות ושליש תירצו דאפשר למצוא ר"ה שאינו רוחב יותר מי"ג אמה ושליש כגון שהמבוי מפולש לשני אורך ר"ה שמכל צד של מבוי מתחיל רה"ר לאורך ודאמרינן בסוגיא דמבואות המפולשין מערבין כגון ששני רשות הרבים עוברין מצד המבוי דאז אין רבים בוקעין בו הכל כאשר הוא בציור אבל לרשות הרבים רוחב ט"ז אמה מודה רבי יהודה דאינו יוכל לערב בלחי וקורה:

וכתבו עוד דזה שסבר רבי יהודא דאין מערבין רה"ר ט"ז אמה בלחי וקורה הוא רק מדרבנן אבל מן התורה מודה דמערבין אפילו של ט"ז אמה דהוא סבר דמערבין רשות הרבים של י"ג אמה ושליש ומוכח דסבר ב' מחיצות דאורייתא וא"כ ה"ה לט"ז אמה דמ"ש והוכיחו זה דאי סלקא אדעתך דיש לחלק בין י"ג אמה לט"ז א"כ מאי מקשי לרבנן מירושלים הא הך ברייתא בי"ג מיירי וירושלים ט"ז היתה אלא וודאי דאין לחלק כיון דשניהם רשות הרבים גמורה וא"כ מקשה כיון דירושלים דהיתה ט"ז אין מערבין בדלתות ה"ה בי"ג לרבנן דאין מערבין בדלתות וא"כ כיון דלרבנן אין חילוק א"כ ה"ה לר"י דמהיכי תיתי לחלק בזה בין רבנן לר' יהודא ודע דמה שכתבו התו' דאין חילוק בין י"ג לט"ז היינו ברה"ר של י"ג על זה האופן שכתבו התו' דהיינו במבוי המפולש לשני אורך ר"ה וה"ה למבוי כזה אפי' פחות מי"ג נמי הוה רשות הרבים והתוספות נקטו י"ג משום דעד השיעור הזה ר' יהודה מכשיר בלחי וקורה ולרבנן רשות הרבים כזה אפילו פחות מי"ג אין מערבין אפילו בדלתות וזה גם כן כוונת מהרש"א דזה שכתב דהיכא דאין לו ב' מחיצות אין חילוק בין י"ג לי"ו על י"ג כזה קאמר שכתבו התו' אבל לא על י"ג פשוט שאינו מפולש שני צדדיו לאורך רשות הרבים ובספר פני יהושע במסכת שבת בסוגיא דארבע רשויות הבין מדברי מהרש"א כאן דכוונתו על כל י"ג דהוה רשות הרבים ותמה עליו ולא ידעתי מנין לו לפרש כן דברי מהרש"א:

איברא דאם הי' באמת דעת מהרש"א כמו שכתב הפני יהושע הנה מצאנו לו חבר הוא הריטב"א שכתב בפרק עושין פסין דכל שהוא מעבר לרבי' הוה רה"ר גמור וצ"ל לדידי' הא דבעינן ט"זאמה היינו בפלטיא שהוא אסיפת עם ואינו מעבר לרבי' אבל מעבר לרבי' אע"פ שאינו ט"ז אמה רה"ר הוא אע"פ שיש לגמגם בזה ממדבר אבל וודאי כוונת התו' כאן כמ"ש ואדלעיל קאי במבוי של י"ג שמפולש לשני אורך רה"ר אחר של ט"ז אמה והמבוי מעבר לרבים וכזה דעת מהרש"א ולא בא הרב מהרש"א אלא לפרש דעת התו' שכתבו דמדאוריית' אין חילוק ביןי"ג לי"ו דיש לפרש שכוונתם לומר כשם שבי"ג מהני לחי וקורה ה"ה בט"ז וכמו שכתבו על זה וקסבר ב' מחיצות דאורייתא ובאמת כוונתם לומר בזה איפכא דכי היכי דט"ז הוי רשות הרבים בלא ב' מחיצות ה"ה י"ג. (על האופן שכתבו לעיל) בלא ב' מחיצות וזהו שכתבו ב' מחיצות דאורייתא כוונתם היכא דאיכא ב' מחיצו' כמו דבי"ג מהני לחי וקורה ה"ה בט"ז מדאורייתא אבל מדרבנן לא מהני לט"ז לחי וקורה. ונראה שהכריחו למהרש"א לפרש כן משום דאי כוונתם במה שכתבו דמדאורייתא אין חילוק דלט"ז נמי מהני לחי וקורה ומה שכתבו דב' מחיצות דאורייתא הוא הכרח על זה כמו שכתבתי לעיל. אם כן מאי כתבו התוספות אחר כן דאם לא כן מאי מקשה מירושלים משמע דעד הנה לא הביאו ראי' לזה והרי כבר הוכיחו זה מדסבר ב' מחיצות דאורייתא והוה להו לתוספות למימר ועוד ראי' לכן מפרש מהרש"א שזה שכתבו התוס' דסבר ב' מחיצות דאורייתא אינו ראי' לדבריהם רק התוס' מפרשים שני הנושאים שמה שכתבו דמדאורייתא אין חילוק באו לומר די"ג שוה לט"ז באין לו ב' מחיצות דהוי שניהם רשות הרבים ובמה שכתבו וקסבר באו לומר היכא דהוה ב' מחיצות ט"ז שוה לי"ג ושניהם לא הוו רשות הרבים אבל עכ"פ כל הי"ג שכתבו התוספ' פרושו על דרך שכתבתי:

ואין לדקדק לדבריהם למה כתבו לר' יהודה אין לחלק דהא גם לרבנן אין לחלק דר"ה של י"ג כזה הוי רשות הרבים כמו ט"ז אף לרבנן הא ליתא דלרבנן אין חילוק ביניהם אף מדרבנן דשניהם הוי רשות הרבים מדאורייתא ולא מהני לחי וקורה אף מדאורייתא. (ומוכח כן בפ"ק דשבת דהזורק לתוכו פטור) אבל לר' יהודה כיון דיש חילוק ביניהם מדרבנן דלזה מהני לחי וקורה ולזה לא מהני הוצרכו לבאר דמן התורה אין חילוק:

ודע דמדברי התוספות נראה דאין חולק על זה אמנם מדברי הרא"ש נראה דרש"י חולק על סברא זו של התוספות וסבר דבעי דוקא רוחב ט"ז שיהי' רשות הרבים וסברא זו של התוספות כתבו בשם ר"י אמנם בשבת גבי ד' רשויות דקתני ומבואות המפולשין כתב רש"י מבואת של עיר רחבים י"ו אמה מפולשין משני ראשיהן לסרטיא (וי"ג פלטיא) וכך הם דברי הרמב"ם בריש פרק י"ד וגם הר"ן כתב שם כן ואיברא דהדברים תמוהים כיון דהמבואות של עיר רחבים ט"ז אמה למה צריכין שיהי' מפולשין לרשות הרבים דוקא והיכן מצינו שרשות הרבים צריך דוקא מפולש לרשות הרבים אחר וכבר עמד על זה מהרי"ט צהלון בסימן רנ"א והקשה דלדעת רש"י ורמב"ם למה לא משני הגמרא כאן דהא דאין מערבין ר"ה בכך היינו במבוי של רשות הרבים המפולש לרשות הרבים כמו שפירש רש"י בשבת אבל במבוי המפולש לכרמלית נחלקו בהך ברייתא דכיצד מערבין ולמר סגי בצורת הפתח ולמר בדלת כיון דהוה רק מפולש לכרמלית והנה קושיא זו אינו קושיא דהא בברייתא קאמר כיצד מערבין רשות הרבים או דרך רשות הרבים והוה משמע ליה דברשות הרבים גמורה מיירי ולא במבואות והתרצן דתירץ דמבואות המפולשין מיירי כיון דמוכרח לאוקמיה במבואות א"כ למה לו לאוקמיה במבואות כהאי גוונא דרחב ט"ז אמה ומפולשין לכרמלית דהוה משמע דבאינו רחבה ט"ז אמה בכל ענין אין צריך תיקון אחר רק כמבוי סתם והא ליתא דאי פתוחה לרשות הרבים אף על פי שאינו רחב ט"ז אמה יש חילוק בין מבוי אחר לזה ובאופן תיקונה נחלקו חנניא ורבנן באופן כי אין אני רואה שום קושיא מכאן על רש"י ורמב"ם ובעיקר סברת רש"י והרמב"ם נראה לי דלא קשה שהרי כתב רש"י בד"ה ר"ה או שהי' רשות הרבים שלה מפולש משער לשער הרי שאין נקרא ר"ה לרש"י בעיר שיש בה חומה אלא דוקא במפולש וטעמא כיון דמפולש הוא הוה מעבר לרבים דומיא דמדבר כמו שכתב רש"י הא כל שאינו מפולש משער לשער לא הוי רשות הרבים ואם כן במבואות של עיר איך יהי' רשות הרבים אם אין מפולש משני צידיהן לרשות הרבים אחר ואם אין מפולשין הרי אין מעבר לרבים ואף על פי שרחב ט"ז אמה אינו רשות הרבים ועל כל פנים מוכח דרש"י חולק על תוספות וסבירא ליה דאף על גב דהוא מפולש לשני רשות הרבים בעי רוחב ט"ז אמה ומעתה קושיות מהרי"ט לא קשיא דלא הי' יוכל לאוקמיה במבוי ט"ז המפולש לכרמלית דזה דין מבוי אחרת יש לה ואין צריך תיקון יותר. נמצא רש"י ותוספות חלוקים בפירוש מבואות המפולשות המוזכר במסכת שבת דלרש"י מיירי ברחב ט"ז אמה ולתוספות אף על פי שאינו רחב ט"ז אמה כיון שהם מפולש אבל רחב ט"ז ואינו מפולש לרשות הרבים כיון דלא הוה מעבר לרבים לדעתי אין חולק על רש"י והרמב"ם דלא הוי רשות הרבים וראיתי בספר חדש שביתות י"ט שכתב דנראה דכל הפוסקים חולקים וליתא והרי גם ש"ע סימן שמ"ה פסק דצריך שיהי' מפולש משער לשער וזה לא שייך במבואות המפולשין לכרמלית:

באותו דיבור וא"ת כיון דאית ליה לר' יהודה. דלתירץ הראשון שכתבו דרוחב ט"ז שהוא רשות הרבים לא מערבה אפי' לר"י אם כן לא קשה מידי דרישא דמבואות המפולשין דרוחב ט"ז אמה כדפרש"י שם שפיר הוה רשות הרבים אפילו לר"י לפיכך צריכין למעט דוקא מזו היא רשות היחיד גמורה דמזה שפיר ממעט דהא לר"י גם י"ג דהוה כרמלית נעשה רשות היחיד אבל לתירץ השני דגם ר"ה של ט"ז אמה נעשה רשות היחיד על ידי שתי מחיצות דאורייתא אם כן בע"כ מבואות המפולשות הוה דלא כר' יהודה ואם כן מה צריך למעט מזו היא רשות היחיד גמורה. ועיין מה שכתבתי במסכת שבת. ועיין מרכבת המשנה ח"א פי"ד דשבת ה"ו:

תוספות ד"ה אמר רבה כו' ומדמצריך לנעילת (דלתות) [דלת] כו'. כלומר דמאי דוחקיה דרש"י לומר דהקושיא היא מאותו צד שיש בה רק לחי או קורה אפילו אי הוי באותו צד נמי דלת אף על פי כן הוה קשה דהא ננעלות בעינן לזה כתבו דזה לא הוה קושיא דהוה מצינו לאוקמיה באמת בננעלת ועל זה קשה להם דאם כן מאי מקשה מירושלים דהא בוודאי אם נפרש הך דלת דברייתא בננעלת ואז וודאי הוי מחיצה טובה כי שני צדדים הוי ב' מחיצות ודלת ננעלה הוי ג' ואם כן ג' מחיצות דאורייתא ושפיר משתרי הרביעית בלחי או קורה וסגי בדלת ננעל ולחי או קורה ושאני ירושלים שלא הי' ננעלת כלל ותירצו דאם דלת חדא ננעלת לא מהני להוי כג' מחיצות דאורייתא דלשתרי הרביעית בלחי או קורה דג' מחיצות ממש בעינן אמנם ר"י לא ניחא ליה בהכי וסבר ד"ב מחיצות ודלת ננעלת הוי כג' מחיצות ומשתרי שפיר הרביעית בלחי או קורה וכן דעת הרשב"א ולפי זה צריך לאוקמיה הך דהכא דוקא באינה ננעלת דאם לא כן לא הוה מקשה מידי מירושלים כאשר כתבתי והוה פשיטא ליה למקשן דבאינה ננעלת קמיירי מדקאמר סתם דלת ולא הוזכר דבר מנעילה וכן הוא דעת כל האמוראי' לקמן ולפיכך שפיר קמקשה מירושלים דבעי ננעלת ועל זה הוקשה להם ואם תאמר דלפירש"י ניהי דרבנן לית להו דרבי יוחנן היינו אף על פי שאין דלתות נעולין חייבין אבל על כל פנים גם לרבנן דלתות בעינן ורק שאין צריכין שיהי' נעולין ובדין נעילה פליגי ואם כן שפיר מקשה הרי אין בצד האחד אלא לחי וקורה ולא דלת אבל לר"י דפירש דהקושיא הוא מדין נעילה דכאן לא מצריך נעילה ורבי יוחנן מצריך נעילה הא וודאי קשה דהרי חזינן דרבנן פליגי על רבי יהודה בדין נעילה וסברי דאין צריכין נעילה ועל זה תירצו דב' מחיצות וחד דלת גם רבנן מודה דבעי נעילה:

ויש לדקדק דמה דחקו להתוספות דרש"י לא רצה לפרש הקושיא מכח נעילה משום דסבר דיש לאוקמיה בננעלת דזה דוחק דהא כל האמוראים מוקי לה באינה ננעלת דילמא גם רש"י סבר דצריך לאוקמיה באינה ננעלת אלא דלא רצה לפרש כר"י מכח קושיתם דמאי מקשו דלרבנן הא לא צריך נעילה ואפשר דס"ל כיון דבלאו הכי לסברת רש"י צריך לחלק גבי דלת דלא הוי ג' מחיצות דאורייתא דלשתרי רביעית בלחי או קורה וכמו שכתבו גם לענין זה פשוט הוא דגבי דלת ושתי מחיצות מגרע גרע וסברו רבנן דבעי נעילה וכתרוצם ועיין יצחק ירנן דף נ"ט:

וראיתי בספר כנסת יחזקאל דף ט' ע"ב שתירץ למה שהקשה מהר"ש אאוליאן על המגן אברהם שכתב דספינות במקום שעוברין הוה רשות הרבים מהך סוגיא דלקמן דף פ"ב דמקיף ליה פרת דהתם מיירי שעשה צורו' הפתח והשיב לו הר"ש אאיליאן שם בדף י"א ע"א סי' ג' דצורת הפתח לא מהני לרשות הרבים גמור לרוב הפוסקי' והרב כנסת יחזקאל בדף י"ב השיב לו דלאותן פוסקים מיירי שעשה שער ומחיצה ע"ש בארוכה הרי מדברי שניהם נלמד שיש פוסקים דסברי דצורת הפתח מהני לרשות הרבי' דאורייתא ואנכי לא ידעתי למי מהקדושים שמצאו ליחס לו סברא זו ואני לא מצאתי אחד מכל הפוסקים שסובר כן והרי מסוגיין מוכח להדיא דלרשו' הרבים גמור אין מאן דאמר דלהני צורת (הפסח) [הפתח] רק דלתות ננעלות דהרי משום הכי ניאד הנמרא ממאי דהי' סבור מעיקרא דברייתא ברשות הרבים גמור מיירי והוצרך לאוקמיה במבואות המפולשין לרשות הרבים סוף דבר דבריה' שגבו ממני ועיין בתשובת הרשב"א חלק ג' סימן רס"ט דרצה לפרש בדברי הרמב"ם דרה"ר גמור מערבא בדלתות בלא נעילה ולבסוף כתב דאפשר דבמבואות המפולשין מיירי:

תוס' ד"ה כאן לאחר בת קול כו' וא"ת. הוקשה להם כן לתירץ ראשון שבגמרא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול דמשמע לאח' בת קול שוב לא יוכל לעשות כב"ש משום דמשגיחין בבת קול ואמאי לא אשגחו בבת קול דר"א ותירצו דהתם לא הי' אלא לכבודו ועוד תירצו דבת קול כדין היתה ואף בלא בת קול הי' ראוי' לפסוק כב"ה משום הכי שפיר סמכינן עלי' והוקשה להם לפ"ז אם כן אמאי קאמר בגמרא ואיבעית אימא אידי ואידי לאחר בת קול ור' יהושע היא ומשמע לפי תירץ זה הברייתא הכי קאמר והלכה כב"ה היינו דלא כר' יהושע אבל לרבי יהושע הרוצה לעשות כב"ש כקוליהן וכחומריהן עושין דסבר ר' יהושע דלא משגיחין בבת קול ומנא ליה הא לרבי יהושע דלמא גם ר' יהושע מודה דמשגיחין כאן בבת קול ורק התם גבי ר"א הי' שלא כדין ולפיכך לא משגיחין ביה ותירצו מדאמר ר' יהושע לא בשמים משמע דאין משגיחין בשום בת קול ולתירץ הראשון שבגמרא כאן צריך לומר דסבירא ליה דפרושו שלא בשמים היינו משום אחרי רבים להטות כדאי' להדיא בב"מ והתירץ השני שבגמר' כאן לא ס"ל הטעם משום אחרי רבים אלא דלא משגיחין בשום בת קול וזה גם כן כוונת התוס' בב"מ דף נ"ט שזה שכתבו מתחילה ליישב הא דהלכה כב"ה אף לר' יהושע היינו לתירוצא קמא הכא בגמרא וזה שכתבו אחר כך והא דאמר התם ר' יהושע היא כוונתם על האיבעית אימא שבכאן ושביבמות דלהך איבעית אימא אף לאחר בת קול הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה לפי דעת ר' יהושע משום דלא משגיחין בשום בת קול ולא ידעתי למה נדחק מהרש"א בזה. ועיין מלכי בקדש י"ב ע"ב. יבין שמוע' פ"ח ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה