יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ו.
מבוי שנפרץ מצדו בעשר מראשו ב"ד כו'. הקשה בחדושי מהר"י אלמידה בסוף ספר שני המאורות הגדולים כיון דמוקמינן בראשו בד' בקרן זויות אם כן ה"ה מצדו בקרן זויוה נמי דינא הכי דפוסל בד' ואם כן לפלוג וליתני בדידיה בד"א באמצע אבל בקרן זויות פוסל בד'. ואני אין מבין דבריו דוודאי יש חילוק גדול בין מצדו לראשו דהרי מצדו אם לא נשאר שם פס ארבע פסול בג' כדאמרינן לעיל בר' אמי ורב אסי ומראשו אינו פסול אלא בד' וטעמא דמילתא כמו שכתב רש"י לעיל דכשהפרצה מצידו מניחים הך פיתחא ועייל מצדו דרך הפרצה לקצר הדרך אבל בראשו אין שייך וכמו שכתבו התוספות כאן גם מה שכתב שם בשם הטור דבריו מגומגמין ואין להאריך:
כגון (שפתח) [שנפרץ] בקרן זויות. מלשון זה משמע שהפרצה בשני צדדים בצד המשך ובצד הרוחב דאם לא כן לא הוה בקרן זויות אף על גב דלא יצדק נמי לשון מראשו דהא לא הוה מראשו לבד ואפשר כל שהוא סמוך לראשו אף מצדו נקרא שפיר מראשו אלא דקשה דכיון דהוה בקרן זויות אם כן מצדו כלפי ראשו נפסל בג' ולמה קאמר כאן ב"ד וצריך לומר דמיירי כאן שנפרץ שתים בצד המשך ושתים ברוחב והוא דוחק גדול לפרש כן. שוב ראיתי להריטב"א שהקשה קושיא זו ונראה מדבריו דסבירא ליה אף על גב דלא הוה רק שתים בצד המשך ואחד בצד הרחב פסול משום דכזה נמי מקרי ג' כיון דאין דבר מפסיק ביניהם והוא ז"ל תירץ דלעיל כיון שאין דבר שהקורה מונח עליו בטל המבוי אבל כאן מיירי שמונח הקורה על אותו כותל שבצד הרוחב ואם כן הרי המבוי נשאר כמו שהי' וגם דברים אלו לא הבנתי דהא אם לא נשאר פס ארבע דאמרינן דפסול אף על גב שנשאר פס רחב ג' שהקורה מונח עליו וגם כאן לפי פירושו אם נפרץ בקרן זויות הא סתמא קאמר ויוכל להיות שלא נשאר מהמחיצה ג' כגון שהי' רחב המבוי יו"ד אמות וד' טפחים וסתם הד' טפחים בכותל ונפרצו שני טפחים לצד הרוחב וטפח אחד לצד המשך דכשר אף על גב שלא נשאר רק שני טפחים מהכותל שיוכל הקורה להיות הונח עליו ומ"ש מדלעיל באופן דכל זה צריך לעיון והרב המגיד כתב דהך מימרא דרב אמי ורב אסי חילקת על הסוגיא דכאן לפי דעת הרי"ף ורמב"ם. פירש ה"ה שהם מפרשים קרן זויות מן הצד כלומר על הדרך שכתבתי דכיון דנפרץ מן הצד הרי לא נשאר שם פס ד' וכתב עוד וכן גידודי שאמרו שם פירוש לדעתם פסין כלומר שהם מפרשים מה שאמר בגמרא התם דאית להו גידודי דלא כרש"י אלא גידודי היינו שנשארו פסין וכאן מיירי שלא נשארו פסין והרי בלא נשארו פסין ר' אמי ורב אסי אין מתירין רק עד ג' וש"מ דהלכה זו חולקת. ובספר קהלת יעקב נהקשה בלשון הרב המגיד עד שכתב שטעות סופר הוא לפי שהב"י לא העתיקו ואין זו ראיה שהב"י לא העתיק אלא מה שהוא צורך לפסק הלכה אבל מה שהוא בפירוש הסוגיא אין לו עסק בו. ונראה לי שאף לפירש רש"י מוכרח דסוגיא זו חולק אדלעיל דהא לעיל כתב רשי' טעמא בדר' אמי ורב אסי דאם אין שם פס ד' שאסור משום דשבקי פיתחא רבא ועייל בפיתחא זוטא והוא לקמן מהגמרא דף יו"ד והרי כאן מוקמינן להא דרב חנן בדלא בקעי בה רבים כגון שנפרץ למקום מטונף ולרב הונה באיכא גדודי ואם כן איך שייך דרבים ישבקו פתח המבוי ויכנסו בפתח זו דהוא מקום מטונף ומקום גדודי שאין נוחין להלוך ובוודאי צריכין לאדחוקי טובא ליישב אליבא דהנך פוסקים דפסקו כסוגיא דילן ועיין במגן אברהם שכתב סברא להיפך מדברי הריטב"א. ושוב מצאתי בפרישה שכתב ג"כ טעם לחלק למה כאן בד' ולעיל בג' יע"ש:
וראיתי בספר קהלת יעקב שכתב שקשה לדעת רשי' שכתב לעיל גבי אם נשאר פס ד' אע"ג דשבקי פיתחא קמא לא בטלי תורת פתחא וקורה מן הראשון משום דהוה פתח לד' הסמוכין דהא הוא פירש בדרב חנן שנשאר פס ד' מיירי והיינו דרבי אמי ור' אסי. ועל זה הקשה בגמרא ממבוי עקום ותירצו שאני התם דבקעי בה רבים והיינו הא דרב חנן וא"כ איך כתב רשי' לעיל וכו' הא בכה"ג מקרי בקעי בה רבים עכ"ל. ומה שכתב דבקעי בה רבים והיינו הא דרב חנן בוודאי טעות סופר הוא דהא לפי פשטא דסוגי' מוכרח דרב חנן מיירי בלא בקעו בה רבים [לוח הטעות: אמנם כוונת קושיותיו נראה דאיך אפשר לומר דרב חנן מיירי בלא בקעו בו רבים] והרי לפירשי' דלעיל אף בדינא דר' אמי ורבי אסי שהוא דינא דרב חנן עצמו מקרי בקעי בה רבים ואין זו קושיא דדוקא גבי מבוי המפולש מקרי בקעי בה רבים שרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו וכן מוכח בכמה מקומות במסכתן מה שאין כן מבוי שנפרץ אע"ג דיוכל להיות שרבים עוברים דרך הפרצה למבוי בזה לא מקרי בקעי בה רבים:
והב"ח כתב לתרץ לטור ורי"ו דס"ל דלמאי דמסיק לרב חנן לחלק בין בקעי בה רבים תו לא צריכין לתירץ דמתרץ בגמ' דפתח בקרן זויות אלא היינו טעמא דמחלק בין צדו לראשו דבראשו וודאי בקעו בה רבים ומצדו לא בקעי בה רבים. וכזה כת' הט"ז אלא שלא ביאר כל כך וראיתי להרב פני' מאירו' בחלק ראשון סימן כ"ה שכתב על הט"ז ונוראות נפלאתי דא"כ מאי מקשי הגמרא מ"ש מצדו כו'. ואחר המחילה רבה הפלאה זו איני יודע מה הוא והרי הט"ז כתב להדיא בדבריו דלמסקנ' אמרי' כן אבל וודאי המקשן לא הוה מחלק בין בקעי בה רבי' או לא ובוודאי מן הסוגיא הכא מוכח דעד סוף הסוגי' הוה סבר דבקעי בה רבי' דוק' מיירי אבל בלא בקעי גם רב הונא מודה כדי שלא תקשי לרב הונא מדר' אמי ור' אסי ולכן שפיר מקשה מ"ש צדו דהא בין מצדו בין מראשו הוי סבר דבקעי בה רבים עד לבסוף מכח קושי' זו דמבוי עקום דמסיק דרב חנן בלא בקעו בה רבים מיירי ואם כן שפיר יש לחלק כחילוק הט"ז:
והרא"ש כתב בדר' חנן והיכא דבקעי בה רבים פירצתו בד' ובוודאי כוונתו דד' פסול כמו שכתבו התוס' דד' כלמעלה וכן כתב הטור להדיא דבקעי בה רבים דפסול והרב קהלת יעקב הבין בדעת הרא"ש דד' כשר ולפיכך הקשה על הטו"ר דסתם דלא כדעת אביו גם הקשה על הרמ"א והדברים פשוטים כמ"ש:
מבוי (מקים) [עקום]. עיין רשב"א ח"ג סימן רס"ט. קהלת יעקב כ"ג ע"ב:
דבקעי בה רבים. פנים מאירות חלק ראשון סימן כ"ה:
ורשות הרבים מי מערבא. מהרי"ט צהלון סימן רנ"א:
תוס' ד"ה מצדו ב"י. עיין מהרש"א שכתב הטעם דארבע כלמעלה משום דסתם פתח בארבע ויש לדקדק אם כן לעיל בדר' אמי ורב אסי כי לא נשאר פס ד' נמי נימא פרצתו בד' כסתם פתח ולמה נימא פרצתו בג' ועיין מה שכתבתי בסמוך. והב"ח סי' שס"ה כתב טעם התו' דאמרינן לקמן דף ט"ז כל שהוא ד' ומד' ולמעלה דמוכח משם דד' כלמעלה מד' ונכון הוא ובספר בתי כהונה ח"ב בית אבות דף א' נכנס בדוחקים גדולים בדברי התוס' וכנראה שהי' לו גירסא אחרת בדברי התוספות:
תוספות ד"ה דפיתחא כו' כדאמר לעיל. באמת לעיל לא מוכח מידי דאם עשאו במשקוף ומזוזות דהוה פתח אלא כוונתם דבע"כ הכי מוכח דבמשקוף ומזוזות שפיר הוה פתח דאם לא כן קשה איך אמר דפתח בקרן זויות לא עבדי אינשי ולעיל אמר דפתח לו בקרן זויות אלא וודאי צריך לומר דכאן מיירי בלא משקוף ומזוזות דלא עבדי אינשי פתח ולעיל מיירי במשקוף ומזוזות דעבדי אינשי פתח ואם כן שפיר מוכח דהוה פתח במשקוף ומזוזות ועיין בחידושי ר"י (אלמיטה) [אלמידה] דף כ"ג:
תוספות ד"ה אחד זה. אנפרץ בזויות קאי כו' משום דוודאי לרב חנן דאמר מצדו בעשר קשה מ"ש הגמרא מ"ש מצדו בעשר כו' דאמרינן פיתחא אם כן צריך לאוקמיה מראשו דוקא בקרן זויות אבל לרב הונא דאמר אחד זה ואחד זה ולא קשה קושיות הגמרא מ"ש הוה מקום לומר דכל מקום מראשו הוא ב"ד ולאו דוקא בקרן זויות דראשו וצדו שוים לכל דבר לזה קאמרי דלא כן אלא אף לרב הונא ראשו וצדו אינם שוים ודוקא בקרן זויות מראשו ב"ד. וכתבו עוד ומצדו ב"ד משום דקא ממעט כו' כדי לתת טעם לחלוק בין צדו מראשו לרב הונ' משום דלר' חנן אפילו מצדו כיון דלא בקעי בה רבי' שרי עד עשר והוה פתח אעפ"י שרבים נכנסי' לקצר דרכס אעפ"י כן לא מקרי בקעי בה רבים ועיין מה שכתבתי לעיל אם כן כ"ש מראשו דמסתמא אין נכנסין כלל דרך הפתח פשיט' דהוה בעשר אמנם לרב הונא דסבר דמצדו ב"ד אף על גב דלא בקעי בה רבים דסבר כיון דרבים נכנסין לקצר דרכם אם כן הוה כבקעי בם רבים ואם כן הי' מקום לומר דגם בראשו נמי לפעמים נכנסין בו לפיכך הוצרכו לבאר דמראשו אף לרב הונא לא ממעט דלא שבקו פיהחא רבה ולהכי אין דינו ב"ד. ועיין מרכבת המשנה פי"ז דשבת הי"ז:
תוספות ד"ה רב אמר כו'. כוונתם כי בדברי רב פירוש רש"י רק פירוש אחד והוא דתורתו כמפולש על עקמימות קאי ואם כן בעי צ"ה בעקמימות ולחי או קורה מכאן ולחי או קורה מכאן ובדברי שמואל לפי זה נמי פירושו תורתו כסתום על עקמומית ואם כן די בלחי וזה פירש רבו הזקן אמנם רש"י פירש עוד פירוש אחר בדברי שמואל דלא בעי כלום והוקשה לתוספות על רש"י כיון דלרב פירש בסתמא דעל עקמומית קאי למה כתב רש"י בשמואל פירוש אחר דלא צריך כלום לזה כתבו דהלשון דחוק לרש"י לפרש פירוש אחר בדברי שמואל דלא כרבו הזקן כיון דתורתו כסתום למה צריך בעקמימתו לזה הוצרך לתרץ פירש אחר בדברי שמואל אבל אף לזה הפירוש לרב צריך על כל פנים צורת הפתח בעקמימותו וכתבו התוספות וכפרושו נראה כלומר כפירוש רש"י בדברי רב ולאפוקי פירש ר"י ורשב"א דפירשו דאף לרב בעקמימתו לא צריך תיקון:
תוס' ד"ה ולחי או קורה מכאן. והקשה מהרש"א דעדיין קשה לרב דסבירא ליה דצורת הפתח לא מהני ביותר מעשרה ולא הבנתי קושיתו דהא וודאי לפי האמת דמוקמינן במבואות המפולשין לר"ה גם קושית התוספות לא קשה דיש לומר דבאמת מיירי דאינו רוחב המבוי יותר מ"י רק התוספות הקשו להמקשן דהוה סבר דמיירי ברשות הרבים גמור והוא רחב ט"ז אמה אם כן לחי לא מהני והוי ליה לאקשויה מניה וביה ולא הוה צריך להקשית מברייתא דיתר על כן ואם כן קושית מהרש"א לא קשה דלפי האמת פשיטא דלא קשה לרב כיון דלא מיירי רק במבואות המפולשין ועל המקשן לא קשה למה לא הקשה לרב מזו הברייתא דבוודאי הי' ניחא ליה למקשן קושיא יותר חזקה מברייתא דיתר על כן שהיא לכל האמוראים אף החולקים על רב ולמה יקשה מרב לחודיה. ולעיקר קושיית התוספות יש לומר דמיירי דר"ה לא הוי בכניסתו יותר מעשרה רק אחר כך מתרחב ונעשה ט"ז וכמו שכתבו התוספות בסמוך גבי מבוי עקום וכן מצאתי להריטב"א והתוספות דלא תירצו כן אפשר דסבירא להו כדעת הרשב"א דסרטיא ופלטיא צריך גם כן שיהי' בכניסתו רחב ט"ז אמה אבל לפי זה לא תירצו כלום דהלחי רחב הוא בעי בכניסתו ט"ז ואפשר דהתוספות סוברים כיון דבאמצע רחב ט"ז לא מהני לחי אפי' אין בפתיחתו ט"ז אלא שאם כן גם כן לא תירצו כלום ותו קשה דהריטב"א הקשה גם כן מקורה ולפי תירוצו מתורץ אמנם בתירץ התוספות הקושיא מקורה עדיין במקומה עומדת. ועיין בנחלה ליהושע שכתב דלאביי לעיל דר"י חולק בברייתא אפשר דוקא בקורה פליג ולא בלחי והוא עצמו כתב שהוא דוחק: