יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ג:
רש"י ד"ה מחול הכרם כו' דהיינו סביב כמו מחולות. כלומר דמסתמא הגדר הוא סביבות כל הכרם אבל אין הכי נמי דאם לא הוה רק מצד אחד נמי דינא הכי וכן כתב בתי"ט פ"ה דכלאים:
תוס' ד"ה חלל סוכה כו' והא דקאמר הוצין יורדין לאו דוקא. וכתב מהרש"א דאהך מילתא גופא דקאמר אחד זה ואחד זה דמשמע מקצתו בתוך עשרים הוה להו לדייק כן ולפרש דאהכשר עשרים קאי ונראה לי דלא קשה דהא רבא דאמר אחד זה ואחד זה דכשר על אמוראי קדמאי קאי דנחלקו במקצתו תוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים וקאמר דאחד זה ואחד זה כשר היינו זהו שנחלקו בו דהרי חלל סוכה ומבוי תנן ואם כן אפילו יותר מזה כשר כל שאין החלל יותר מעשרים אמנם מהך דהוצין יורדין שם בסוכה שהיא הלכה פסוקה שם לכאורא הוה משמע דלא סבירא ליה חלל סוכה תנן ולית הלכתא הכי לפיכך הוצרכו לפרש דאהכשר עשרים קאי. ועיין מרכבת המשנה ח"ב פ"ד דסוכה הי"ג ועיין ברי"ף שכתב נותן הקורה משפת עשרים ולמטה והוא תמוה (לכאורא) [צ"ל לכאורה] והרי הגמרא אומר משפת עשרים ולמעלה וגם דברי רבינו יונתן מגומגמין וסתרי אהדדי דפעם אמר חלל עשרים ופעם אמר דקורה בתוך עשרים ועיין בהגהת הרי"ף שעמד על זה ולא תירץ כלום. ועיין יצחק ירנן דף נ"ט ע"ג שגם כן הוקשה לו והגיה בלשון רבינו יונתן ע"ש וראיתי בדרכי משה סימן שס"ג שנראה שעמד גם כן על זה וכתב שדעת הרי"ף ורבינו יונתן דלכתתילה די אם החלל עשרים וכל הקורה למעלה מעשרים אבל אם הניח הקורה למעלה מעשרים וצריך למעט יניח הקורה בתוך עשרים וסברא זו דחיקא כיון דגמרא אמר סתם חלל מבוי תנן מנלן לחלק בין לכתחילה לבא למעט ותו קשה דמאי מקשה הגמרא מהא דקאמר משפת עשרים ולמטה והא לכאורא הך ברייתא דכיצד הוא עושה סיפא דברייתא דלעיל הוא מבוי שהוא גבוה למעלה מ"ך ובתוספתא קאמר להדיא כיצד ממעט וקאמר אם בא למעט כיצד הוא עושה והרי לסברת הדרכי משה שפיר קאמר כיון דצריך למעט יניחנו משפת עשרים ולמטה ואין לומר דעל כל פנים קשה למה יניח כל הקורה תוך עשרים די אם יניח מקצת הקורה תוך עשרים דזה אינו דכשם שחלקנו בין לכתחילה לבא למעט נימא נמי דצריך כל הקורה בתוך עשרים וכנראה דהרב גופיה הדר ביה מדלא הזכיר כלום בש"ע מזה כי וודאי דעת הרי"ף ורבינו יונתן ראוי לחוש לסברתם ושמע מיניה דהדר ביה וסבירא ליה דלא בדוקא נקטו ועדיין צ"ע:
תוס' ד"ה כמאן דאמר כו' בארבעה פירושו ומשהו יותר. לקמן דף ה' כתבו בביאור יותר דאי אין רחב ארבע אין צריך לחי כדרבי אהלאי ואם כן בע"כ צריך רחב ד' ואם כן אי ארבע מצומצמת עסקינן לא הוי ארכו יתר על רחבו ולפיכך צריך משהו יותר כדי שיהיה ארכו יותר על רחבו. והנה לקמן דף י"ב ודף י"ג קאמר הגמרא דרב אהלאי תנאי היא ולפי זה הי' מקום לומר דארבע דוקא קאמר ולא סבירא ליה דרב אהלאי ומיירי דאין רחב ארבע ואף על פי כן צריך לחי. וכן נראה דעת רש"י לקמן ועיין מה שכתבתי שם ואביי דקאמר בארבע אמות אליבא דמאן דסבר כר' אהלאי קאמר ואם כן לדידיה צריך הרוחב ד' טפחים ואם כן אין לנו שיעור לאורך שצריך להיות יותר על הרוחב אוקמינן על ארבע אמות שהוא שיעור מקום וכדאמרינן לקמן וכמו שפירש רש"י גבי רחבה של מבוי בכמה כיון דאפיקניה מטפח אוקמי אד' טפחים אבל למאן דלא סבר כר' אהלאי ויוכל להיות האורך ד' טפחים מודה אביי דסגי נמי בהכי ולפי זה מתורץ מה שהקשו התוספות דהא אביי גופיה קאמר לקמן דמשך מבוי בד' אמות דזה הוא לרבי אהילאי. אמנם נראה דתוספות לא ניחא להו בהכי דאף על גב דפליגי תנאי בדר' אהילאי. אבל האמוראים בוודאי (כולה) [נראה דצ"ל כולהו] סבירא להו כוותיה מטעם דאמרינן בכל מקום אין פתח פחות מארבע וכן כתב רש"י לקמן בדף הי בד"ה ואי אמרת בד' ואי ליתא לדר' אהילאי אם כן הרי מצינו פתח מבוי פחות מ"ד ולהכי נמי כתבו כאן דאין פתח פחות מ"ד ולקמן הביאו ראי' מדר' אהילאי דכאן אין ראי' מר' אהילאי כמ"ש וכיון דכולי עלמא אית להו דר' אהילאי בע"כ צריך לומר דארבע ומשהו אורך קאמר ואם כן אביי דחולק לקמן וקאמר בד' אמות טעמא דידיה קאמר ושפיר הוקשה להם איך קאמר הכא ב"ד טפחים והוצרכו לתרץ דאליבא דרב נחמן קאמר:
תוס' ד"ה והאיכא רצופין. דבריהם מגומגמין דלמאן מקשו אי על המקשן אם כן כיון דידע רוב אמות קאמר מכח מתניתין דגדר שנפרצו אם כן מאי מקשה תו מרצופין ואי על התירצן קאמרו הא בתירץ ראשון דמשני כרבנן לא סבירה ליה רוב אמות קאמר דאם לא כן לתרץ תיכף כר"ש. ונראה לי דוודאי קושיתם על המקשן דלמה מקשה מרצפין דהוא פלוגתא הוה ליה להקשות מגדר שנפרצה דהוא סתמא ותו דמשנת גדר נשנית בפ"ג דכלאים ומשנת רצופין בפ"ה ולכן תירצו דהמקשן הוה ידע בוודאי דרוב אמות קאמר לכן לא הקשה מגדר רק הקשה מרצופין לפי שהי' מסופק אם דינא דאביי הוא דוקא על אמות שהוזכרו בפירוש ולא על אמות שנלמד ממשמעות כמו שכתבו התוספות אחר זה או גם על אמות שנלמד ממשמעות דינא דאביי ולידע מה ישיב לו התרצן והתרצן באמת השיב לו כי מכח הך קושיא דמרצופין יכולני להשיב כרבנן כי אין דברי אביי אמורי' אלא על אמות שהוזכרו בפירוש. אמנם בלאו הכי צריך לומר רוב אמות קאמר מכת קושיא דגדר לפיכך ואיבעית אימא ר"ש ורוב אמות קאמר:
באותו הדיבור דרוב אמות קאמר. עיין מהרש"א ודבריו דחוקים גם באבן העוזר נדחק מאוד והנכון כמו שכתוב בתורת חיים דהרבה אמות נזכרו במסכת כלאים וכולם לחומרא אמנם הגמרא לא פרט אלא אלו קרחת הכרם ומחול הכרם לפי שזה הוא עיקר דינא דעבודת הכרם בד' אמות ומה שכתב רש"י כמה עבודת הכרם ארבע אמות כמלא בקר ליתא כן במשנה אבל הוזכרו כמה פעמים במשנה עבודת הכרם ארבע אמות ובפ"ג הזורע ארבע אמות שבכרם ונראה שלזה נתכוון רש"י: