אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ג.

דף ב:

אמלתראות של (מילת) [צ"ל מילה]. עיין מנחות כ"ח ד"ה אכסדרה:

דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר ר' יהודה אבל מבוי דלהילוך קעביד. ומסוגיא זו הוכיח הריטב"א דגם לרבי יהודה קורה טעמא משום היכרא אמנם רבינו יונתן בפירושו לרי"ף כתב דלר' יהודה קורה טעמא משום מחיצה. ועיין בספר תורת חיים שהקשה ג"כ מזו הסוגיא על רבינו יונתן ועיין בהון עשיר ואפשר לתרץ דהכי נמי קאמר הגמרא אי לא הוה אשמעינן פלוגתא דכאן הוה אמינא דגם רבי יהודה סבר קורה טעמא משום היכרא ומודה דפסול למעלה מ"ך משום דלהילוך עבידא כאן וליכא היכרא קא משמע לן טעמא דרבי יהודא משום מחיצה ומשום הכי מכשיר אפילו במבוי דלהילוך עביד כיון דאין צריך היכר (ולפי זה יפרש ר' יונתן אבל מבוי דלהילוך עביד שהאמת כן הוא ואלו הוה סבר רבי יהודא קורה משום היכר באמת הוה פסול ולא מהני היכרא ולא כדמפרשינן לפי פשוטו דהוה טעינן לומר דלהילוך עביד ולא מהני היכרא לרבי יהודה אבל האמת אינו כן אלא דמהני היכרא) ואף על גב דבלאו הכי מוכח דקורה משום מחיצה לרבי יהודה מדקאמר מערבין רשות הרבים כמו שהביא רבינו יונתן אפשר דהוה מפרשינן טעמא דרבי יהודה משום דסבר שתי מחיצות דאורייתא כמו שכתבו התוספות בשבת דף (ויו) [כ"ה במקור; וצ"ל וי"ו] אבל השתא דבע"כ מוכח מכאן דסבירא ליה לרבי יהודא קורה משום מחיצה דאם לא כן לא הוה מכשיר למעלה מ"כ כיון דלהילוך עביד וליכא היכרא אם כן גבי מערבין רשות הרבים נמי נפרש טעמא דרבי יהודה כן ובאמת דפשטא דגמרא הכי משמע כדברי רבינו יונתן מדקאמר לרבנן קורה טעמא מאי משום היכרא משמע הא לרבי יהודא לאו טעמא משום היכרא אלא משום מחיצה. ולפי זה אפשר ליישב קושיות התוספות בד"ה ורב נחמן בר יצחק הא דלא מקשה לרבה גופיה דבוודאי לרבה הוה מפרשין דבין רבנן ובין רבי יהודה ס"ל קורה משום היכרא ולפיכך שפיר הוצרך לאשמעינן אליבא דר' יהודה דאף דלהילוך עבידא מהני היכרא (וכן להיפוך) אבל השתא דאמרת לרב נחמן בר יצחק לרבנן קורה משום היכרא ומשמע אבל לרבי יהודה משום מחיצה ומנליה לרב נחמן בר יצחק הא דילמא גם לרבי יהודה קורה טעמא משום היכרא אלא וודאי צריך לומר דסבירא ליה לרב נחמן דאין סברא כלל היכא דלהילוך עביד שיהי' כשר למעלה מ"כ דליכא היכרא ולפיכך צריך לומר בע"כ טעמא דרבי יהודה דמכשיר דסבר קורה משום מחיצה אם כן שפיר מקשה תרתי למה לי כיון דאין סברא כלל להכשיר היכא דלהילוך עביד יותר מ"כ ממילא נשמע לרבנן דפסול וטעמא דרבי יהודה דסבר קורה משום מחיצה כבר נשמע מהך דשני בתים בשני צדי רשות הרבים ומתרץ הגמרא דלעולם הוה טעינן והוי סברי כיון דלהילוך עבד גם לרבי יהודה פסול למעלה מ"ך דסבירא ליה טעמא משום היכר ומהך דשני בתים אין ראיה כמ"ש דסבירא ליה ב' מחיצות דאורייתא להכי הוצרך לן לאשמעינן הך גופה דלרבי יהודה קורה טעמא משום מחיצה איברא התוספות לשיטתם שפיר הקשו דסבירא להו דבאמת טעמא דרבי יהודה גבי מערבין רשות הרבים משום דסבר דשני מחיצות דאורייתא אם כן שפיר יש לומר דרבי יהודה סבר קורה משום היכר וכדברי הריטב"א:

וראיתי לבאר דברי רבינו יהונתן כי דבריו באו קצת סתומים:

כתב וזה לשונו אבל חכמים חששו כיון שצדו האחד רשות הרבים כו' אי נמי כי היכא דלא ליתא לטלטולי עד כאן לשונו. נראה שכוונתו למאי דאמרינן לקמן דף ח' לחד תירוצא טעמא דנחלקו אי מותר להשתמש תחת הקורה אי היכרא (מלגאו) [צ"ל מלגיו] או היכרא מלבר ומפרש הרב אי היכרא (מלגאו) [צ"ל מלגיו] היינו לבני מבוי כדי שלא יתירו טלטול ברשות הרבים ויאמרו בני מבוי כשם שאנו מטלטלים במבוי כך אנו מטלטלים ברשות הרבים ומאן דאמר היכרא מלבר היינו לבני רשות הרבים כיון דשוה הוא דלא ליתי לטלטולי מרשות הרבים למבוי ואף על גב דנראה מהגמרא דאי אמרינן היכרא (מלגאו) [צ"ל מלגיו] תחת הקורה אסור ובאמת פסקינן תחת הקורה מותר ושמע מינה דאמרינן היכרא מלבר איברא כיון דאיכא טעמא אחרינא בגמרא שם יש לומר להך טעמא אחרינא בגמרא קורה משום מחיצה אבל אי הוי קורה משום היכר אפילו היכרא (מלגאו) [צ"ל מלגיו] נמי מותר תחת הקורה דהוא רואה הקורה למעלה ממנו ואיכא שפיר היכרא אפילו לבני מבוי:

כתב עוד ור"י פליג כו' אלא לשם מחיצה דאמרינן פי תקרה פנימי יורד וסותם. כבר כתבתי לעיל ההכרח שהכריחו לומר דלרבי יהודה קורה משום מחיצה אמנם מה שכתב לרבי יהודה פי תקרה פנימי יורד וסותם יש לדקדק מנליה דאפילו לרבי יהודה קורה משום מחיצה דלמא סבר חודו החיצון יורד וסותם. ותו קשה דאם כן הוה פלוגתא חדשה בין רבנן לרבי יהודה דהא לפי זה לרבי יהודה אסור להשתמש תחת הקורה ולרבנן לפי פסק שלנו מותר. ונראה לי שהרב אזיל לשיטתו שפסק לקמן דלא כרי"ף בבין הלחיים דלחי משום מחיצה וחודו פנימי יורד וסותם הרי כל שהוא משום מחיצה אמרינן פנימי יורד וסותם ואם כן להך מאן דאמר לא שרינן בקורה אלא כיון דהוה משום היכרא הא אלו הוה משום מחיצה הי' אסור לטלטל תחת הקורה כמו בין הלחיים ולפיכך כתב לרבי יהודה פנימי יורד וסותם דלרבי יהודה קורה ולחי שווים הם:

כתב עוד ואזיל רבי יהודה לטעמיה. כלומר דשם מתיר רבי יהודה בין בלחי בין בקורה שמע מיניה דסבירא ליה דתרווייהו משום מחיצה וגם מוכח דסבירא ליה דלא אתא רבים ומבטלים מחיצה ורבנן דאמרו אין מערבין ר"ה בכך טעמייהו בקורה כיון דלא הוי רק משום היכר אם כן לא הוי רק שתי מחיצות ובלחי אף על גב דהוא משום מחיצה אפילו לרבנן מכל מקום סבירא להו דאתא רבים ומבטלים מחיצה:

תוספות ד"ה ורב נחמן בר יצחק. עיין בנחלה ליהושע שכתב אי פליגי במבוי לא ילפינן סוכה דבשלמא רבנן טעמייהו משום היכר אלא לרבי יהודה אינו משום היכר אלא דילפי מפתחו של מלכים. ולא הבינותי דבריו דוודאי לרבי יהודה הא דמכשירן למעלה מעשרים ורחב מעשר ילפינן מפתחיהן של מלכים שנקראו פתח אבל הא דקורה מתיר איך אפשר למילף מפתחו של מלכים ובע"כ צריך לומר טעמא או משום היכר או משום מחיצה:

תוספות ד"ה אמר רבה במבוי פסול ול"ג רב. ובירושלמי קאמר דרב מודה שצריך כל הקורה תוך עשרים משום הרואים שלא יאמרו שהוא למעלה מעשרי' ואפשר דסבירא להו לתוספות דתלמוד דידן פליג אירושלמי דהא ע"כ צריך לומר דבדינא דמתניתין נחלקו דאי לכולי עלמא לדינא דמתניתין כשר ורק שהוסיפו אחר כך להחמיר מפני הרואים אם כן מה קאמר בסמוך תניא דמסייע לך הא ליכא מאן דפליג דלמתניתין כשר אלא וודאי צריך לומר דמאן דאמר פסול סבירא ליה דמדינא דמתניתין פסול ולא סבירא ליה דחלל מבוי תנן וכן מאן דאמר בסוכה פסול לא סבירא ליה דחלל סוכה תנן ואף דהר"ן כתב בריש סוכה דמתניתין הכי דייקא הך מאן דאמר לא דייקא הכי ועיין בריש סוכה מה שהקשו שם בתוספות לרבה ומהר"ם לובלין נדחק בדבריהם דילמא באמת לא שלטה עינו עד סוף כ' ולא קשיא דהיא גופא קשיא ליה לתוספות דאם כן מה שיעור נתנו חכמים ובפרט לפי מה שכתבו כאן דאם צלתה מרובה מחמתה בתחתון כשר הרי דאם לא הי' העליון יוצא כשר ובע"כ דשליט עינא ואם כן למה יפסול אם יוציא למעלה מעשרים הרי שלט עינא על כל פנים בתחתון שהוא סכך כשר:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה