יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מט:
פוקקין את השיתין. מרכבת המשנה ח"ג פ"ב דמעשה הקרבנות ה"א:
גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות. עיין מהרש"א בחידושי אגדות ושנות חיים פ' אמור. אמרי שפר שם:
צדקה בממונו ג"ח בין בגופו בין בממונו. עיין ע"ז י"ז ד"ה ובגמילות חסדים:
ואמאי ניתי במקודשת. עיין פסחים ס"ג ד"ה מידי דהוה:
אין שיעור למים משמע דכל שיש שיעור ונתן יותר מכשיעור לא נפסל כי לא נתקדשה ואמוראי דהכי לא פליגי בזה וכ"ע מודה בהכי וכ"כ במשנה למלך פ"ג דפסול המוקדשין הח"י ולא ידעתי למה הרמב"ם לא הביא דין זה בשום מקום:
כלי שרת מקדשין שלא מדעת חגיגה כ"ג ד"ה שאם. יומא מ"ו ד"ה כי פליגי שבועות י"א ד"ה הואיל:
רש"י אתיא קודש קודש כו' בוודאי לפי ה"א דקאמר כך שריפתו בקודש יש לומר דיליף אם רוצה לשרפו צריך לשרפו בקודש אבל אמאי רוצה לשרפו יניח אלא דממילא הי' צריך לשרפו וכדי שלא יתמלאו אבל השתא דיליף מנותר ושם צריך לשרפו דוקא א"כ למדין ממנו ג"כ דהכי נמי צריך לשרפו אפילו אם לא הי' ממלא הי' חיוב להוציא. ועיין מה שכתבתי בפסחים: