יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מג.
ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. ידי משה קנ"ח. רוח אלי' בדרשות ל"ב ע"א לימודי ה' דף צ"ג ועוד בלימוד ל"ג. יצחק ירנן ע' ע"א ועיין מ"ש בראש השנה:
וה"ט דשופר. בית יעקב סימן ע"ח:
ראשון דאיתיה מן התורה כו' לא ידעינן בקביעא דירחא. האחרונים האריכו בסוגיא זו ולכן אבא בקצרה רק על מה שהקשה על הר"ן בר"ה שהקשה למה לא גזרו במילה משום שמא יעבירנו ומאי קושיא הא במילה לא שייך לא בקאינן בקביעה דירחא. והאריכו בזה האחרונים ונראה כי הר"ן בר"ה אזיל בשיטת בעל המאור שסובר דדוקא גבי לולב הוא שאמרו הך טעמא דאין בקיאין בקביעה דירחא אבל לא גבי שופר ומגילה וודאי לא צריך להאי טעמא ובעל המאור הק' באמ' למה לא דחי שופר ותירץ כיון דיש בהם תקיעות דרבנן והרמב"ן דחה תירוצו דא"כ למ"ד כולם מן התורה מאי איכא למימר וכ"כ הריטב"א ובוודאי לדעת שיטה זו צריך לומר חילוק אחר בין שופר ללולב ועכ"פ מוכח משופר דאע"ג דבקיאין בקביעי דירחא גזרינן אף בדאורייתא וא"כ קשה ממילה וכן מוכח מדברי הריטב"א דאחר שכתב כתירוץ הרמב"ן דגבי שופר נמי לא בקיאין בקביעא דירחא כתב דהשתא אתא שפיר הקושיא ממילה ולא צריכין לתירוץ שכתב הר"ן משמע דוקא לשיטת הסוברים כבעל המאור הא דקשיא להו (אבל בזה אין סוברים כבעל המאור דיש תקיעות דרבנן) אבל כשנאמר דגם גבי שופר לא בקיאין בוודאי לא קשיא כלל ועיין בשיטת הריטב"א שנדפס מחדש למגילה וזה ג"כ כוונת הרב מקראי קודש שהשיג על כנסת הגדולה שהקשה קושיא זו להר"ן דנימא טעמא דמילה משום דבקיאין בקביעי דירחא וכתב הרב מקראי קודש שהשיג על כנסת הגדולה שהקשה קושיא זו להר"ן דנימא טעמא דמילה משום דבקיאין בקביעי דירחי וכתב הרב מקראי קודש וליתא דבזמן המקדש מאי איכא למימר וכתב הרב שער המלך בדף פ"ו שאין דבריו מובנים דהרי כתב הר"ן במגילה דגבי שופר אף בזמן המקדש שייך לא בקיאין אמנם לפמ"ש ניחא דשם כתב כן לפי שיטת הרמב"ן ובר"ה כתב הר"ן לשיטת בעל המאור ובשער המלך הקשה על הר"ן דתירץ דגבי מילה אין הכל טרודין ובהזאה ניהי דאין הכל טרודין בהזאה מ"מ טרודין בענין פסחיהן דא"כ גבי כה"ג ביוה"כ דאמרינן בפ"ק דיומא למה גזרינן הלא לא שייך הכל טרודין ונראה דלא פלוג רבנן בגזירתם כיון דבפסח הכל טרודין הוצרכו לגזור גזרו בכל השנה דלא דלמהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא ובזה אתי נמי שפיר מה שהקשה מטבילת כלים דאין הכל טרודים י"ל נמי דעי"ט שחל להיות בשבת דמסתמא הכל טרודין לטבול כליהם כי רגילים וודאי להשתמש בשל י"ט בכלים חדשים ולפיכך גזרו בכל שבת אף שאין טרודים ולא הוי גזירה לגזירה דהכל חדא גזירה הוא ועיין מה שכתבתי בפסחים גבי הזאה ובביצה גבי טבילת כלים. ועיין ידי אלי' ויו ע"ג. שער אפרים ט' ע"ג. מכתם לדוד דף ס"ז ס"ח
ולקחתם שתהי' לקיחה תמה ביד כל אחד ואחד. עיין מנחות כ"ז ד"ה ולקחתם:
לכם להוציא את השאול אין להקשות כיון דממעטין מלכם שאול א"כ ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד למה לי דאי אחד נוטל בשביל כולם א"כ הוי ליה שאול י"ל דהא דדוקא היכא שהוא נוטל שאול בשביל עצמו אינו יוצא אבל היכא שאחר מוציאו זה לא מיקרי שאול אם האתרוג הוא של אותו המוציאו ועוד י"ל דה"א אם הוא נוטל אתרוג שלו ונותנו לאחר שכבר יצא יכול להוציא:
דת"ר בסוכות תשבו ודין הוא או כלך לדרך זו. ביבין שמועה דף מ"ד ע"ב הקשה על ה"ע דכתב דבג"ש היכא דאיכא למימר לקולא ולחומרא לחומר' אמרי' דא"כ צריך גז"ש דתשבו בלא"ה ידעי' דילפינן ממלואים דהואלמה לחומרא וי"ל דאפשר דסברא זו עדיפא למילף מלולב כיון שהוא נוהג לדורות ולא למילף ממלואים שהוא נוהג לדורת אע"פ שהוא כל הימים ולפיכך הוצרך הגז"ש דתשבו. אבל בלא"ה אי הי' הסברות לקולות וודאי הוה אמרי' לחומרא אף בגז"ש ועיין בלימודי ה' דף ק"ב ע"ג:
רש"י שמא יעבירנו. עיין בהרא"ם בביאורו לסמ"ג בהלכות מגילה דף רה"ע פירש דברי רש"י דברשות הרבים מסתמא קודם שיבא אצל בקי יעמוד לפוש ונמצא חייב אבל להוציא מרה"י לרה"ר בוודאי לא צריך לפוש ובכפות תמרים כתב דרש"י ס"ל דדוקא במרה"י לרה"ר פטרינן היכא דלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך אבל ברה"ר ד' דהלכתא גמירי לה חייב בכל ענין ויש סעד לסברא זו מהא דכתבו התוספות בשבת ה' דאע"ג דלבן עזאי מהלך כעומד גבי מעביר ד' אמות ברה"ר הלכתא גמירי לה וא"כ לענין זה נמי נימא הכי ועיין בגט מקושר דף ק"נ ע"ב:
תוס' ד"ה לא ידעינין בקביעא דירחא כו'. עיין פסחים נ"א ומ"ש שם:
תוס' ד"ה אינהו דידעו בקביעא דירחא כו' וא"ת מ"ש משופר וכתב בכפות תמרים דאין לו קשר דהא גם לפי הסברא דהשתא דאפילו לאחר החרבן הי' מוליכין לב"ה מכ"ש קודם החרבן וא"כ קשה משופר ואפשר לומר דוודאי לפי ה"א זו דאפילו לאחר החרבן שרי א"כ בע"כ צ"ל דלולב עדיף טפי משופר ולא שייך ביה כ"כ הגזירה משום דלא שכיח לילך אצל החכם משום דהנענועים ידועים אבל תקיעת שופר היא חכמה ואינו מלאכה אבל לפי המסקנא דאמרינן דלאחר החרבן גזרו בלולב כמו בשופר א"כ שפיר קשה להו מ"ש משופר בזמן שבית המקדש קיים: