יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לז.
לא מצא ארבעת מינים יהי' יושב ובטל רש"י כתב לא מצא אחד מארבעה מינים הללו ומשמע דניהי דגמר' ר' יהודה מלולב מיהא לא בעי כל הד' מינים לסכך רק אחד מהם והדבר מוכרח דהא אתרוג אין ראוי' לסכך דהוא מקבל טומאה וכשם דא"צ אתרוג ה"ה שאר שלשה מינים אין צריכים כולם אמנם לפמ"ש בכפות תמרים דבמקום אתרוגים יכול ליקח ענף אילן אתרוג קשה דא"כ שפיר י"ל דבעי ד' מינים ממש. איברא דוודאי דברי הרב כפות תמרים אין נראין בזה אחר המחילה דהא לעיל דף י"ב מקשה הגמרא היינו הדס היינו עץ עבות ותירץ הדס שוטה לסוכה עץ עבות לולב ובע"כ צ"ל כן לר' יהודה נמי מדפלגינהו בתרתי דהדס שוטה פסול לסכך ורק כשר לדפנות ואם כן הדס שוטה פסול וקשה דהא חד אילן הוא דגדלים בו שוטים וכשרים וא"כ למה יגרע מעץ אתרוג ועיין עוד בסם חיי בדרושים דתירץ דמדלא קאמר נמי עצי ערבות ש"מ דסגי בהדס ולולב ועוד דבע"כ צ"ל דהפסוק או או קאמר דעלי זית ועלי עץ שמן נמי בע"כ או או הוא דכל אחד מהם כשר לדפנות ומה שאמר בסמוך עלי הדס ועלי עץ עבות לסכך נ"ל דלאו דוקא נקט הדס דהדס היינו הדס שוטה כדאמרינן לעיל והוא פסול לסכך לר' יהודה ואפשר דשוטה נמי כשר לר"י וכשיטת הרב כפות ובאמת לא הי' צ"ל עץ עבות אלא לרווחא דמילתא אמרו:
לקיחה ע"י דבר אחר. עיין זבחים כ"ד ד"ה הואיל ורצפה מקדשה:
תוס' ד"ה והביאו עלי זית ר' יהודה הוה מוקי ליה לדפנות כל המפרשים נתקשו בדברי התוספות הללו ועיין ידי אלי' ל"ג. בני חייא קפ"ד סם חיי בדרשות מ' זהב שבא וכל מה שכתבו בזה הם דחוקים וכתב בשם הגדולים ח"ב דף י"ח ע"ב כי ראה במצרים תלמוד כתיבת יד ולא הי' כתוב בו בגמרא ור' יהודה מוקי ליה לדפנוח ובוודאי דהתוספות לא הוי גרסי כך וכן נראה מדברי רש"י שהרי רש"י ג"כ כתב ור"י סבר הני לדפנות ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך א"כ הרי רש"י לא הוסיף כלום על הגמרא ואין זה דרכו אלא וודאי בנוסחות רש"י לא הי' כתוב והוסיף רש"י מדליה לתרץ דברי ר' יהודה:
תוס' ד"ה כי היכא דלא להוי חציצה שביתות י"ט דף נ"ח ע"ד:
תוס' ד"ה דבעינן לקיחה תמה כו'. ופירש הקונטרס וחציצה פוסלת עיין מהרש"א ומהר"ם מה שנתקשו בדברי התוספות. ועיין זבחים כ"ד דשם נראה כוונת דבריהם דעיקר הטעם אי אמרינן לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה לא הוי חציצה אבל אי לא שמה לקיחה הוי חציצה ולזה כתבו בתחילה דלמ"ד בעינן לקיחה תמה לא הוי משום חציצה דהכא לא שייך חציצה כיון שכרוך בידו וכתבו דבפסחי' פירש"י משום חציצה והקשו איך אפשר לומר כן דניהי דנאמר דשפיר שייך חציצה בכרוך סודר בידו מ"מ לא גרע מלקיחה ע"י דבר אחר לזה כתבו דהיכא אמרינן לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ולא הוי חציצה ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא שמיה לקיחה והוי שפיר חציצה כיון שהי' שם דרך בזיון וכתבו עוד ועוד דלטעמי' דחציצה כצ"ל כלומר לפי שבתירוץ הראשון כתבו דעיקר העונש שם הוה משום חציצה ובזיון דלעולם י"ל אפי' דהוה דרך בזיון לא הוה חציצה אפ"ה נענש בלא חציצה משום דנהג בזיון בקדשים לבד כן י"ל אבל האמת וודאי הוא דהוה נמי חציצה כל דהוה דרך בזיון הכלל העולה דמ"ד לקיחה תמה בעינן א"כ פסול לקיחה תמה וחציצה תרי מילי נינהו ומ"ד לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה לא שייך חציצה כלל לפי סברא זו שבתוספות דקאי ביה השתא והר"ן תפסו לאמת. ועיין בשער המלך ח"ג דף ל"ח ע"ב שהקשה על התוספות והר"ן מהא דאמרינן בערובין ק"ג גבי כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי ופריך ותיפוק ליה דהוה חציצה ומוכח דחציצה פוסלת ובשלמא להר"ן י"ל דמחלק בין עבודה ללולב אבל התוספות דפריך מההיא דיש שכר א"כ מוכח דלא מחלקי קשה. ועיין בתוספות ישנים ביומא דף נ"ח שכתבו דבערובין ובפסחים האריכו ובוודאי הוא בהך סוגיא דערובין ובתוספות שלנו ליתא ואפשר דהתוספות סברי דהתם הוי נמי דרך בזיון ודלא כמ"ש בשער המלך ועוד הקשה דלמה הוצרכו להביא ראי' דמה שאין צורך חוצץ מהא דיומא ולא הביא ראי' מההיא דבסמוך דלמא נתר טרפיה ואפשר לומר דהתוספות לא רצו להביא ראי' דהא רבא חולק ואמר דמין במינו אינו חוצץ ואע"ג דמשמע דאלו הוה אינו מינו חוצץ י"ל דהתם חוצץ משום דהוה כמוסיף מין אחר. ועיין גט מקושר קכ"ה עד קכ"ו. ברכי יוסף א"ח ל"ג ע"ג. בית יעקב. שביתות י"ט נ"ח ע"ד: