אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לה.

דף לד:

ואימא פלפלין. לימודי ה' ק' ע"א:

אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות עיין סוטה י"ז ד"ה כתבה:

ר' אבוהו אמר כו' אלא הדר באילנו משנה לשנה. עיין מה שכתבתי לעיל דף ל"א ע"ב דבת"כ ובמדרש הנוסחא בן עזאי וכן נראה שהי' גורסים התוספות אמנם רש"י לעיל דף ל"א ע"א ד"ה אבל באתרוג כתב דרבי יהודה לא דריש הידור בלשון יווני כדדרש בן עזאי נראה שהי' לרש"י הגירסא כמו שהיא לפנינו. ועיין בשופרא דיעקב שגם הוא כתב כן:

ושל ערלה מ"ט פליגי בה. עיין שו"ת כרם שלמה בתחילת הספר ובסופו. פנים מאירות חלק שני קע"ב אגורה באהליך מ"א מ"ב. צרור החיים בהלכות לולב:

לפי שאין בו היתר אכילה. שב יעקב סימן נ'. שער המלך ח"א צ"ב ע"ג צ"ו ע"ב ע"ז ע"ב פ"ג ע"ג. מגילת ספר לאוין קמ"ט ע"ב דברי אמת בקונטרסים צ"ב ע"ג. חזון נחום קדשים קפ"ד קרבן אליצור ע"ו ע"ד שער אפרים סימן ל"ח. זרע אמת בחדושים סימן נ"ג בארוכה רש"י ותוספות. בית אברהם כהן דף קמ"ה בארוכה. הסוגיא והתוספות בשמים ראש רכ"ח:

רשי' לפי שאין בה היתר אכילה ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאה והקשה בס' שמחת י"ט סימן פ"א דמ"ש הכא דדרשינן מלכם תרתי לכם משלכם וגם הראוי לכם לכל צרכי אכילה והנאה וגבי חמץ דרשינן לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה דהוה כהך דרשא דהכא לכם משלכם ולמה לא דרשינן נמי לך שיהי' ראוי לכל אכילה והנאה מלבד איסור החמץ וא"כ חמץ של תרומה טמאה לפטר וע"ש ולע"ד יש לחלק דהכא לכם אלקחתם קאי דהלקיחה יהי' באופן שיהי' לכם ממש וכיון דהוא ראוי לכל אכילה והנאה א"כ גם הוא ממילא שלו דאם אינו שלו אינו ראוי לאכילה דהרי אינו יוכל לאכול מה שהוא של אחרים ובאמת הכל רק דרשא אחת הוא ולא כמו שחשב הרב דהם שתי דרשות דכל שאינו ראוי לכל לא מקרי לכם אבל התם אי אפשר דלא יראה אלך קאי דהרי כתיב לא יראה וא"כ הך לך אינו פירוש שלא יראה אלא לך תנאי היא אימתי אני אומר לא יראה בזמן שהוא לך וא"כ חמץ שאסור עכ"פ לך הא דקרינן ביה לענין לאסור אבל הכא לאו תנאי הוא אלא פירוש ובעינן הלקיחה באופן דיהי' לכם ממש:

תוס' ד"ה לפי שאין בו והקשה מהרש"א דלמה נאיד ממה דהוה קס"ד מעיקרא דלמ"ד משום שאין בו דין ממון לא בעי היתר אכילה לימא דהאמת כן הוא והא דאקשי תלמודא מתרומה טמאה לימא הטעם משום דכתותי מכתת שיעורא ומה שתירץ מהרש"א דאין נ"מ תירוצו דחוק דיש כמה נפקותות לענין טבל כמו שהקשה בכפות תמרי' ולענין מי שנדר מאכילה ולא מהנאה ולכאורה י"ל דהתו' מקשים בעצמם קושיות מהרש"א שהרי כתבו בסוף הדיבור והוי מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין שאין לו קשר כלל עם הקודם ולכן אפשר לומר דכוונתם להקשוח קושיות מהרש"א דלכאורה יש לתרץ קושיות מהרש"א בנקלה דהריטב"א כתב דמנא להו לאמוראי טעמא דהיתר אכילה או דין ממון דילמא משום דכתותי מכתת שיעורא ותירץ מדפלגינהו מתניתין ערלה ותרומה כל אחד בפני עצמו ותני פסול פסול ולא כללינהו עם אשרה ש"מ דמלבד טעם דאשרה יש טעם אחר (ולהסוברים דאשרה משום מצוה הבאה בעבירה לא יצדק תירץ הריטב"א) והוא משום היתר אכילה או דין ממון וזה ג"כ כוונת התוס' שכתבו דבאמת הטעם משום כתותי מכתת שיעורא רק יש עוד טעם אחר ונ"מ לענין מעשר שני למ"ד היתר אכילה אשמעי' ממתני דאפי' כר"מ אתיא בבא דמעשר שני ולמ"ד דין ממון אדרבה משמיע לן דמתני' דווקא כרבנן אמנם אם נאמר דמ"ד דין ממון לא בעי היתר אכילה א"כ ג"כ הסברא פשוטא דהיתר אכילה לחוד נמי סגי ולא בעי דין ממון דאל"כ פליגי בסברות הפוכות דהך מ"ד ס"ל היתר אכילה עדיפא מדין ממון וסגי לחודא והך מ"ד ס"ל דדין ממון עדיפא וסגי לחודא אלא וודאי לפי ה"א הזאת מ"ד דין ממון סבר דבהיתר אכילה לחוד נמי סגי ולפ"ז קשה למה פלגינהו מתניתין לבבא דערלה ותרומה מאשרה דמאי נ"מ בדין היתר אכילה וממון ואי משום מעשר שני הלא כיון דיש בו היתר אכילה לכ"ע ודין ממון לרבנן מה"ט יהי' פסול לפיכך צ"ל דמ"ד דין ממון בעי נמי היתר אכילה ולהכי פלגינהו מתני' לאשמעי' דבמעשר שני דוקא איליבה דרבנן יוצאין אבל אליבא דרבי מאיר אין יוצאין אע"פ שיש בו היתר אכילה כיון שאין בו דין ממון אמנם לעולם יש לומר מאן דאמר דין ממון לא בעי היתר אכילה והאי דפלגינהו מתני' לא לאשמעי' דין מעשר שני בירושלים דכשר דזה פשיטא אלא לאשמעינן דין מעשר שני בגבולין משום דיש לפרש מתני' בירושלים לאו דוקא ורק משום לכתחילה נקט וכמו שפירש הר"ן דאף בגבולין יוציא להכי פלגינהו לאשמעינן דין היתר אכילה ודין ממון אבל בגבולין לפי סברת מהרש"א לא שייך היתר אכילה וגם לא שייך דין ממון אליבא דרב חסדא כיון דלכ"ע ממון גבוה הוא בגבולין ואשמעי' מתני' דלא יצא וזה כוונת התוס' שכתבו דמתני' אשמעי' דין ממון והיתר אכילה כדי שיהי' נפקותא לענין מעשר. ומעתה מתורץ קושיות מהרש"א כמ"ש והדר כתבו דהוה מצי למימר כלומר דקושיות מהרש"א במקומה עומדת ואין לתרץ אם נאמר למ"ד דין ממון לא בעי היתר אכילה מה משמיע לן מתניתין די"ל דשפיר יש נ"מ לענין מעשר שני בגבולין דאין בו דין ממון לכ"ע ולא היתר אכילה לכ"ע אמנם אפשר לתרץ קושיות מהרש"א באופן אחר והוא דהתוס' לפי הנוסחא הישנה כתבו ומאן דפסול היינו מדרבנן ומהרש"ל ומהרש"א מחקו ואפשר לומר דמהר"ם הקשו על התו' שהקשו למה נקט טעמי' גבי לולב ולא הקשו על אתרוג גופי' ולפי דברי הריטב"א י"ל דקי"ל דגבי אתרוג הוצרך הגמרא לומר טעם אחר דאי משום כתותי ה"ל למיתני בחד בבא בהדי אשרה משא"כ גבי לולב דליכא אלא חד בבא קשה ותירצו דטעמא דכתותי עדיף לפסול כל זין מעתה הקשה על המתני' גופא למה פלגינהו לאשמעינן הנך טעמא הלא טעמא דכתותי עדיף לפסול כל זין לזה תירצו דאשמעי' לענין מעשר שני אמנם עדיין קשה למה פליג ערלה ותרומה וקתני בכל חד פסול אמנם י"ל דהתו' סוברים דמה שהוא מדרבנן לא שייך כתותי אלא בי"ט ראשון ועמ"ש לעיל בשם ריא"ז והתוספו' סברו בכמה דוכתי דתרומת פירות דרבנן וא"כ להכי פלגינהו מתניתין ערלה מתרומה דערלה משום כתותי פסול כל ז' אי משום דמיירי בערלת א"י או דהתוס' סוברים דערלה בח"ל הלמ"מ אבל תרומה לא פסול אלא ביום ראשון וזה שכתבו מאן דפסל לא פסל אלא מדרבנן כלומר דתרומה אינו נוהג אלא מדרבנן ולהכי אינו פסול אלא ביום ראשון. ומש"ה פלגינהו ומעתה מתורץ קושיות מהרש"א דילמא מ"ד דין ממון לא בעי היתר אכילה וטעמא דתרומה משום כתותי דא"כ למה הפסיק ערלה בין אשרה לתרומה כיון דתרווייהו משום כתותי אלא וודאי טעמא דתרומה נמי משום היתר אכילה ותני ברישא אשרה משום כתותי וערלה נמי משום לכם וכתותי ושניהם פסולים כל ז' ואח"כ תנא תרומה שפסולה רק ביום ראשון ועיין בשער המלך שהבין בתוספות דתרומה פסל כל זי"ן והקשה למה באמת פסול כיון דסברי דתרומת פירות דרבנן ולפמ"ש באמת התוס' סוברים דתרומה אינו פסול אלא ביום ראשון ועיין על התוס' במה שציינתי בגמרא. ובאר יעקב ל"ז ע"ד. מרכבת המשנה ח"א פ"ח דסוכה ה"ב ודברי מהרש"א שם פ"ו דחמץ ה"ח ובח"ב פ"ח דלולב ה"א וב':

תוס' ד"ה אתיא לחם. בית אברהם כהן קמ"ה. בשמים ראש צ"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה