יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לד:
אפילו שלשתן קטומים. תמים דעים סימן רכ"ח מרכבת המשנה פ"ח דלולב ה"ה:
כשם שלולב אחד ואתרוג אחד. עיין בכפות תמרים דכתב דעיקר ראי' מלולב מדכתיב כפת דבאתרוג י"ל תלתא מדכתיב פרי עץ הדר ולעיל בדף ל"ב הארכתי בזה דאדרבה מדברי התוספות בפסחים מוכח דעיקר לימודא מאתרוג דאי לאו הוה אמרינן כפות ובעי תלתא וי"ל דאעפ"כ צריך למימר כשם שלולב דאי לא כן כיון דר"ע דריש בכל מקום מקרא ה"א דלולב שנים וא"כ מאי חזית דאקשת לאתרוג נקיש ללולב ולהכי צריך למימר כשם שלולב אחד דכאן גם לולב אחד אע"ג דבכל מקום בתר מקרא אזלינן מדאקיש לאתרוג מכ"ש הדס וערבה דליכא גילוי מלתא כלל דבעי שנים. ועיין עוד שם בכפות תמרים מה שהביא ראי' דבעי לחבר האתרוג מדאמרינן לקמן לפי שמכשירו לדעתי הקלושה אינה ראי' דניהי דלא צריך ליגע מחמת טרדות מצוה ישכח ויחברם:
אמר לו ר"א יכול יהיה עמהן באגודה אחת. הך אמר לו אינו מכוון. ובת"כ הנוסחא ר"א אומר ועיין בשופרא דיעקב. ועיין בכפות תמרים דהביא הסוגיא דמנחות דמשמע דאיכא מ"ד דבעי אתרוג באגודה ע"ש ומה שיותר מתמיה הוא שמשמע דהך ברייתא ר' יהודה היא דסבר דלולב צריך אגד וא"כ כיון דמשמע דרבנן ור"י למצוה לא פליגי אלא לעכב א"כ גם לרבנן דר"י צריך אתרוג באגודה אחת משום מצוה ואם נאמר דטעמא דרבנן דלא בעי אפילו למצוה משום דלא כתיב וכפת א"כ דילמא גם ר"י סבר כן דאע"ג דשאר מינים בעי אגודה מכח ולקחתם אתרוג לא משום דלא כתיב וכפת:
לא נאמר אלא כפת. עיין זבחים מ' ד"ה לא נצרכה שהביאו גמרא דכאן ובע"כ כוונת התוס' על הגמרא דלעיל דף ל"ב:
ומנין שמעכבין זה את זה שנאמר כו'. גופי הלכות כלל תס"א:
ולקחתם שתהיה לקיחה תמה. עיין לעיל כ"ט ד"ה בעינן:
אשוי זבינייכו. עיין ב"ב ה' ד"ה ואי לא דיינינא:
של אשרה עיין לעיל ל' ד"ה משום:
של ערלה פסול התוספות כתבו לקמן דערלה בעי שריפה וכתותי מכתת שיעורא וכתבו דאפשר דמדאורייתא הוא דבעי שריפה וכן כתבו הר"ן והריטב"א אמנם בשלטי הגבורים הביא בשם ריא"ז דערלת ח"ל כשר ומשמע דס"ל דלא בעי שריפה אמנם בכפות תמרים כתב דכוונת הריא"ז דוקא בערלת ח"ל דכיון דהוה הל"מ לא בעי שריפה אמנם המעיין בשלטי הגבורים יראה דדעת הריא"ז דערלת ח"ל כשר אפילו ביום ראשון וערלת ארץ ישראל פסול ביום טוב ראשון מהנך טעמים הנאמרים בגמרא אבל בשאר ימים כשר ובע"כ דס"ל דלא אמרינן כתותי מכתת שעורי' דלא בעי שריפה וכזה נראה דעת הראב"ד שהביא הריטב"א שכתב שנקט טעם הגמרא והוא ז"ל השיג עליו דלא בעי שריפה (ועיין בהשגותיו לבעל המאור בתמים דעים דשם גם הוא סובר הטעם דכתותי) גם בעל המאור דעתו כהריא"ז דדוקא בי"ט ראשון של ערלה פסול אבל לא בשאר הימים והרמב"ן השיג עליו מטעם דכתותי מכתת שיעורא כיון דבעי שריפה נמצא לכאורא דבר זה אי ערלה בעי שריפה דוקא במחלוקת שנויה דלדעת התוספות והר"ן והריטב"א והרמב"ן ערלה בעי דוקא שריפה ולפיכך פסול לכל ז' ולדעת ריא"ז ובעל המאור והראב"ד שסברי דדוקא ביום ראשון פסול מוכח דס"ל דערלה לא בעי שריפה וכן נראה לכאורא דעת רש"י שכתב במשנתינו של ערלה ושל תרומה טמאה פסול בגמרא מפרש טעמא משמע דס"ל טעם הגמרא עיקר ומה שכתב בעל כפות תמרים דערלת ח"ל לא בעי שריפה בוודאי דהכי נראה ומוכרחים אנו לומר לכל הדעות דהרי בפרק כיצד מברכין אמרינן דהוי זרק אביונות ואכל קפריסין ומדזורק ש"מ דלא בעי שריפה ובפני יהושע כתב שם דס"ל דערלה הלכתא מדינא ואינו מוכרח אלא אפילו הוה הל"מ לא בעי שריפה כדכתב בספר כפות תמרים ועיין בבעל המאור ריש מפנין שם כתב דמתניתין דתמורה דוקא אלו דקחשיב בעי שריפה וא"כ דבריו כאן צ"ע אם לא שנאמר דמיירי בערלת ח"ל. ועיין במשאת משה חלק א"ה דף קס"ב ובריש פסחים שהארכתי בזה. ועיין בית יהודה חלק שני סימן ל':
של דמאי. עיין בר' מנוח דהקשה למה צריך לומר מיגו דאפקיר נכסי נימא מיגו דאי מפקר האתרוג ותירץ דלאחר מרוח לא יכול להפקיר. ועיין מה שכתבתי ביומא פ"ג בזה. ועיין בדרך המלך ס"א ע"א. נאות יעקב ל' ע"א. ובשער המלך ח"א דף צ"ז:
ניטלה פטמתו כו' עוקצו. נידה מ"ז ד"ה ראש החוטם:
הירוק ככרתי. עיין לעיל ל"א. נידה י"ט ד"ה הירוק:
רש"י ואם נטל כשר כו' אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם. עיין מכות י"ט דלכאורא משמע שם דבמעשר שני חוץ לחומה פטור כל זמן שלא נכנס לפנים ומיהו התוספות כתבו שם דאיסור עשה מיהא איכא ועיין ברמב"ם ובכפות תמרים מקשה הרי בידו לפדותו ובשער המלך תירץ כיון דעתה אין לו שום היתר לשום אדם לא אמרינן הכי ועיין שם דף צ"ו:
תוס' ד"ה ענף עץ עבות. דבריהם סתומים. ועיין בקרבן אהרן ובכפות תמרים. ובקול בן לוי דף ג' ע"ד:
תוס' ד"ה לקיחה תמה כו' ודבר תימא הוא לומר כן דכיון דכולו מצוה אחד איך יועיל בזה אחר זה כהיום הזה ממש בא לידי ספר הלכות י"ט מהרב מהריט"א נר"ו וראיתי בדף ו' ע"ב שהקשה דלדעתם כל שהוא מצוה אחת לא מהני בזה אחר זה מ"ש מה' סלעים דבן דהם מצוה אחת ומעכבין דחמש אמר רחמנא ולא חצי חמש ואפ"ה יוצא אם נתנם בזה אחר זה כל שדעתו ליתן כולה ע"ש ולע"ד הקלושה י"ל דהתם שאני דהתם חוב הוא דרמי רחמנא עליה לשלם לכהן וכיון שכן אע"פ שאינו יוצא עד שמשלם כל החוב מ"מ הרי קיים המצוה ופרע חובו ובזה שפיר יצא וכל סלע וסלע שפורע הוא חלק החוב והוה נתינה אבל הכא דהתורה דוקא אמרה ד' מינים א"כ חד מין לאו כלום הוא ואין מקיים שום מצוה דהרי גזירות הכתוב דוקא ארבע ודומה למי שכתב רק ג' פרשיות בתפילין ועל דדך זה יש ליישב מה שהקשה שם מגזל הגר ועיין על התוספות גט מקושר קט"ז ע"ג: