יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לד.
אבא שאול אומר ערבי שתים. עיין לקמן ד"ה אמר עשר נטיעות הלמ"מ. עיין ב"ב נ"ו ד"ה עשר נטיעות:
חצצרת שפורתא. עיין זבחים ס"ח ד"ה כשהוא חי:
רשי' ד"ה עשר נטיעות כו' דברי רשי' תמוהים כמ"ש בכפות תמרים דמ"ד עשר נטיעות ס"ל הלכתא ולא מקראי וכ"כ בחידושי הרמ"ה שנדפסו שם ב"ב ומה שהקשה עוד בכפת תמרים לפי מה שכתב רשי' דאם אינן עשר חורשין תחתיהן כשיעור יניקתן לפי חשבון דא"כ למה אמרו עשר לימא סתם הנטיעות חורשין כשיעור יניקתן. וי"ל דאתי לאשמעינן דוקא עשר אבל אם הם יותר מעשר אין חורשין תחתיהן כשיעור יניקתן כיון דלמעקר קיימא כמ"ש התו' שם בב"ב מ"מ התוס' שם חולקים על רשי' בכאן. [לוח הטעות: וכן] הרמ"ה. ועיין מחנה יהודה קנ"ו מה שתירץ לרש"י.
תוס' ורבנן הכי נמי הוה מצי למבעי לאבא שאול של בעל ושל הרים. ועיין בהרא"ש שהאריך וכתב דאבא שאול ורבנן דלקמן ס"ל דלא צריך ריבוי דערבי נחל לא אתי למעוטי של בעל ושל הרים אלא צפצפה וכן שקנה שלה משוך כנחל נמי למעוטי צפצפה ועיין ברמב"ם בפיר' המשניות. ובחידושי מהר"י אלמידה שבסוף שני המאורות הגדולים הקשה דמאי קשיא להו להתוס' דילמא אבא שאול לא ס"ל כדבר אחר שעלה שלה משוך כנחל והא נמי משוך כנחל וכ"כ הרא"ש ובאמת הרא"ש כתב דבין ללימוד הגדלי' על הנחל בין שקנה שלה משוך כנחל של הרים כשרים דתרווייהו ס"ל דלמעוטי צפצפה אתא אלא מאן דס"ל הגדלים על הנחל לא בא לאפוקי של הרים כיון דגדלים נמי על הנחל ורובן גדלים כך רק צפצפה ממעט שאינו גדל כלל על הנחל. ומ"ד שקנה שלה משוך נמי ממעט צפצפה ואפשר דהתוס' ס"ל דאף לדבר אחר אין מקרא יוצא מידי פשוטו ונחל משמע נחל ממש אלא ממה דכתיב ערבי לרבות מוכח דנחל היינו שקנה שלה משוך כנחל וזה הוא החילוק שבין דבר אחר ללישנא קמא דלישנא קמא דריש נחל ממש למצוה וערבי בא לרבות דבדיעבד כשר כמו שנראה מדברי רשי'. אמנם לדבר אחר לא דרשינן נחל כלל אפילו למצוה אלא שקנה שלה משוך כנחל וכל זה מכח ערבי ולפיכך הקשו התוס' לאבא שאול דצריך ערבי שתים ללולב ולמקדש א"כ בוודאי דרשינן נחל כמשמעו ולא שקנה שלה משוך ועיין רצוף אהבה. ושביתות י"ט נ"ח:
בא"ד ולית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן והקש' מהרש"א הא רבנן נמי לית להו הא דלקמן ובאמת כן כתב כתב הרא"ש דאבא שאול ות"ק לית להו ואפשר דצ"ל בתו' לית להו:
בא"ד דשתי דרשות לא דרשינן מערבי כדדרשינן הכא כן הנוסחא לפנינו וכוונתם לפי זה לפרש מה הם השתי דרשות וכתבו היינו דרשא דלקמן דערבי שתים ודרשא דהכא דערבי נחל מכל מקום. אמנם בש"ס דפוס ווינצי' ישן הנוסחא בתוס' דשתי דרשות לא דרשינן מערבי כדדרשי' הכא. ולפ"ז כוונתם להוכיח דשתי דרשות לא דרשינן דהא לרבנן דדרשי לרבות של בעל ושל הרים צריכין למימר דשל מקדש הלכתא גמירא להו וכ"כ הרא"ש בשם התוס' אלא דלשון דרשינן לא אתי שפיר והוה להו למימר כדמוכח וכדכתב ג"כ הרא"ש ומ"ש וכל הני תנאי דהכא ודלקמן מתניא גבי הדדי בת"כ הוא הכרח לסברתם דפליגי דכיון דכולהי גבי אהדדי מתניא וכשם דהני תנאי אבא שאול ורבנן חולקים אהדדי כל אחד על חברו כך תנאי דלקמן חולקין עלייהו: