יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לא.
סוכה גזולה. פנים מאירות ח"ש קע"א. ידי אלי' דף ט"ז. יצחק ירנן ע"ב ע"א. גט מקושר קי"ב ע"ד:
והמסכך ברה"ר ר"א פוסל והקשה מהרח"א בעץ חיים דהא בנחמי' ח' כתיב ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצירותיהם ובחצירות בית אלקי' וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים והרי רחובת אלו בוודאי רה"ר הוה שהי' משותף לכולם וכן חצרות בית ה' וא"כ איך הי' יוצאים וע"ש בסדר אמור דף נ"ה ע"ב ובאמת קושיא עצומה הוא ובע"כ צ"ל לר"א דב"ד זיכו להם המקומות הללו לצורך סוכות דהי' המקום צר מהכיל והוי הפקר ב"ד הפקר דיכולת בידם לעשות כן לצורך רבים:
האי סבתא וכו' אין לה אלא דמי עצים. והקשו האחרונים דהא הך קניה מדרבנן היא מפני תקנת השבים ואעפ"כ יוצא בה ידי דאורייתא א"כ לקמן דף מ"ו דאמרי לא ליקני אינש הושענא לינוקא והרי התם יש קנין מדרבנן ואפ"ה אינו יוצא ועיין במשאת משה חא"ח סוף סימן ד' והר"ן בגיטין פרק התקבל הקשה על מה דמשני הגמרא שאני שתופי מבואות דרבנן למה צריך לשנות דרבנן אפילו הוה דאורייתא שפיר דמי כיון דרבנן תקנו הזכי' הפקר ב"ד הפקר וכתב ומיהו מצינו דרבנן לא אלים כדאורייתא ומביא ראי' מהא דאמר בגמרא גבי חזר ומחלו אם נתנו במתנות שכ"מ שאינו מחול א"א בשלמא דאורייתא מש"ה אינו מחול וכו' אלמא כל דלא אתי ממנו לידו ולא זכה בו אלא מדרבנן לא אלים כמדאורייתא ושוב דחה הר"ן דהתם שאני דהם אמרו והם אמרו ועכ"פ אף לדעת הר"ן בתחלה דיש מקומות דלא אלים כדאורייתא היינו היכא דלא מטו הממון לידי' ולא זכי אלא מדרבנן דלא שייך הפקר ב"ד אבל כל היכא דהגיע הממון לידו מדין הפקר ב"ד אתינן עליה והוה כדאורייתא. וראיתי בחקרי לב דף קמ"ד שכתב דוקא במריש הגדול שייך הפקר ב"ד הפקר אבל בקנין הפעוטות אין זה מסוג הפקר ב"ד הפקר אלא כשאר מילי דרבנן בעלמא וכתב שמצא להר"ן דנסתפק בזה אי בזכי' של דבריהם שייך לומר הפקר ב"ד הפקר והביא ראי' דלא הוי כזכי' של תורה ע"ש ומ"ש בשם הר"ן אחר המחילה אגב שיטפא כתב כן דהר"ן לא נסתפק אלא גבי שתופי מבואות דלא אתא ממונא לידו אבל היכא דאתי ממונא לידו פשיטא ליה להר"ן דמטעם הפקר ב"ד נגעה בו וגם מ"ש דשוב הביא ראי' דלא הוה כזכיה הרי הר"ן תברי לגזיזי' וכתב דהתם שאני דהם אמרו והם אמרו ועיין בפרק הזהב מ"ח שכתב רשי' לרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות אם קידש בהן מקודשת. והריטב"א הובא בשיטה מקובצת חולק עליו וס"ל הפקר ב"ד הפקר הרי גם זה מבואר דלא כבעל חקרי לב דשייך הפקר ב"ד הפקר ואף רשי' לא חולק אלא דס"ל דמדאורייתא קנין גמור הוא שפיר תפסו קידושין הא בעיקר הדבר דאף בזכי' שייך הפקר ב"ד אף רשי' יודה. ובע"כ צ"ל דגבי גזל שאני כיון דמפני תקנת השבים תקנו אף גם הם עשו שיהי' שלו ככל דבר אף לצאת ידי דאורייתא וכן גבי סוכה בר"ה שכתבתי בסמוך הם בפירוש הפקירו לזה מי שירצה יעשה סוכתו בירושלים הא כל שלא אמרו בפירוש כן אדינא דאורייתא אוקמינן ליה לענין לצאת בו ולענין קדושין אפשר נמי דהוי ספק קדושין ועוד יש לחלק לענין קדושין וכתבתי במקום אחר. ועיין במחנה אפרים ריש הלכות משיכה. ועיין שער המלך ח"א דף צ"ט ק' לשון ערומים דף ס"ד. טירת כסף רצ"ט. קרבן אליצור ק"ל ע"ב. ברכי יוסף קפ"ד. הלכה למשה הלכות גזילה ג' ע"ג ולשון רשי' שם. ידי אלי' ס"ז ע"א. שמן המור ח"ב ל"ה ע"ד:
פעיתא היא דא אין לה אלא דמי עצים. עיין בטור ס"ס תרל"ז דהביא פלוגתא דרשי' ובעל העיטור דבעל העיטור סובר אם אינו רוצה ליתן הדמים גזולה היא ורשי' נראה דלס"ל דמדלא אשכח סוכה גזולה אלא בעושה בראש הספינה ולא מוקי לה באינו רוצה לשלם ש"מ דאפי' בכה"ג לאו גזולה וכ"כ ב"י ולדעת בעל העיטור קשה למה אמר רב נחמן פעיתא היא דא אין לה אלא דמי עצים הלא כדין היתה אומרת האשה וצ"ל לדעת בעל העיטור דהי' משלמים לה דמי עצים או שהי' רוצים לשלם ולא קבלה וכ"נ מדברי בעל שבולי הלקט ותיבת לא שכתב שם ט"ס הוא. והספר מוחזק בטעות ותמהני על הרב אלי' רבה ובעל ברכי יוסף שנתקשה בזה והדבר פשוט שתיבת לא ט"ס. ולרש"י אע"פ שלא נתנו הדמים לאו גזולה הוה ובמשאת משה חא"ח סימן ד' כתב דהא עכ"פ עד השתא הי' יושבים בסוכה גזולה קודם שנפרע והדין עם האשה ולמה קרי ליה פועיתא. ובאמת מלבד שיש לומר על העבר מה דהוה הוה. וכמ"ש בקרבן אליצור הנה לרשי' ל"ק כלל דהרי רשי' סבר דאפי' רוצה לגזלו ואינו רוצה ליתן הדמים יצא רק אנחנו מחייבי' ליתן הדמים א"כ פשיטא דיצאו לשעבר כי אע"פ שהוא רוצה לגזול אנחנו אין מניחין אותו אלא מחייבין אותו לשל' ואף לדע' בעל העיטור אפשר כבר נתנו הדמים אלא שהאשה לא היתה מרוצ' ורצתה דוקא העצים או שהי' רוצים ליתנם לה המעות ולא רצתה לקבל ועפ"ז יצדק לשון פועיתא היא דיש לדקדק על מה דאמרה האשה ריש גלותא וכולהי רבנן בסוכה גדולה הוי יתבי ולמה צעקה על העבר שכבר ישבו בסוכה גזולה ולא צעקה על ההוה ועל העתיד שעדיין יושבים בסוכה גזולה אלא שזאת האשה סברה כסברת בעל העיטור שכל זמן שאין נותנים הדמים גזל הוא ובאמת עכשיו הי' נותנים או רוצים ליתן וא"כ ידעה האשה דמכאן ולהבא אין כאן גזל אך צעקה על העבר קודם שנתנו המעות או הי' רוצים ליתן הי' יושבים בסוכה גזולה ואמר רב נחמן פועיתא היא דא כלומר אף לפי דעתה מכאן ולהבא אין כאן גזל רק צועקת על העבר ומה דהוה הוה ואין כוונה אלא להוצאת שם רע אבל באמת היא טועה אף לשעבר כי אין לה אלא דמי עצים לרשי' אף בלא רצו ליתן הדמים ולדעת בעל העיטור י"ל יודע הי' רב נחמן שהי' רוצים ליתן הדמים ולא היתה רוצה לקבל.
והתניא אין אוגדין את הלולב אלא במינו לאו משום דבעי הדר. התוספות הקשו א"כ למה אין אוגדין בגימונית של זהב וכן הקשה הריטב"א. ועם שאיני כדאי אפשר לומר דוודאי לפי הך ה"א האגד הוא מדרבנן דהדר דוקא על אתרוג נאמר וכן על שאר כל המינים שיעשו ביחד אגודה אחת הדורה רק מדרבנן הוא וא"כ י"ל דרבנן תקנו דוקא במינו דהוה עכ"פ הדר ולא ליקח שאר דברים אפילו שהם הדר ביותר דאם יקח שאר דברים יקחו ג"כ חוט או משיחה שאינו הדר כלל ונמצא מילתא דרבנן בטל הוא ותירץ לו כיון דאמר רבא כל שהוא במינו אפילו אינו הדר כלל כגון סיב עקרא דדקלא שפיר דמי א"כ בע"כ הטעם לאו משום הדר הוא כלל. ועיין שביתות י"ט נ"ז ע"ד:
לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רימון כו' אין שעת הדחק ראיה. יבין שמועה קכ"ד עד קכ"ה ולשון הגהות הרא"ש שם. לימודי ה' לימוד קנ"ד:
רש"י לא מקשינן. משנה למלך פ"ב דקרבן פסח הי"ג לחם יהודה ל"ב ע"א צ"ד ע"ג. לימודי ה' י"ב ע"ג ותוספות שם:
תוס' ד"ה אבל כו'. בכפות תמרים הקשה דמאי הקשו התוספות על רש"י דהא כתבו לעיל דכל היכא דאיכא שינוי השם ושינוי מעשה אפילו שינוי החוזר לברייתא שפיר קני אפילו מדאורייתא וא"כ שפיר כתב רש"י דמדאורייתא נמי לא הוה גזל וי"ל דהתוספ' לעיל כוונתם דוקא עם ייאוש קני אבל בלא יאוש לא וכ"כ בשער המלך ח"ב דף ס"ח ויש להאריך וכאן אין מקומו:
תוס' ד"ה אין אוגדין. פנים מאירות ח"א סימן ט':
תוס' ד"ה לא מצא אתרוג וכו' ויש לדחות. עיין בהרא"ש שכתב דרבותא אשמועינן פריש ורמון שאפילו דהוא הדר ושלם. ועיין ברצוף אהבה וביבין שמועה קכ"ד ע"ב: