אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ל.

דף כט:

משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה עיין בארוכה לימודי ה' ק"ו. גופי הלכות קכ"ד קכ"ה:

מכם אמר רחמנא. חולין ה' ד"ה מכם:

מאי דכתיב אני ה' וכו'. גופי הלכות קכ"ד ע"ב קכ"ה:

רש"י מ"ט סתם גוים גזלי ארעא מישראל נינהו ושמא אותו קרקע מישראל הוה. כבר נתקש' המפרשים בדברי רש"י למה צריך לומר מישראל ניהו נמי של גוי הא קיימ"ל גזל גוי אסור מן התורה. ובאמת שקצת נראה שרש"י היה לו הגירסא כן בגמרא ורב הונא אפשר דס"ל דגזל הגוי מותר מן התורה. ואע"ג דהרשב"א בתשובה כתב דאפילו דגוי וכן כתב הרמב"ן במלחמות ה' דגזלי ארעא דגוי אפשר דאינהו לא היו גרסו כך ואף אם נאמר דרש"י לא הוי גריס הכי יש לומר דרש"י סבר ניהי דגזל גוי אסור לא שייך לומר קרקע בחזקת בעליה עומדת דקיי"ל נכסי הגוי הרי הן כהפקר וכיון דאי גזל מניה שוב לאו ברשותיה דמי קאי והקוצץ לא הוה כגזלן לכן הוצרך רש"י לאוקמיה דוקא בנגזל מישראל אבל לנגזל מגוי לא חיישינן ומה שהקשה בשער אפרים דאם חיישינן שנגזל מישראל הא קיימ"ל ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו וא"כ וודאי דניחא ליה להנגזל למיעבד מצוה י"ל דה"מ כשהוא יודע שיש לו בעלים אחרים ומתכוון לצאת בשל אחרים בזה וודאי אמרינן דבעלים ניחא להו דליעבד מצוה אבל הכא אבונכרי הרי לא ידעו שיש להם בעלים והם קוצצים על דעת לקנות בקציצתם שהרי בע"כ צריכים לכוין לזכות דאי לאו הכי לא הוי שלכם א"כ תיכף בגזילה בא לידם ובלא"ה לא הבנתי איך שייך הכי ניחא להו למיעבד מצוה בממוניה דהא בעינן משלהם דהא כתיב לך ובמה יזכו להם בעלים ובמה יקנו אלו דין תורה. ועיין שער המלך ח"ד ח' ע"ג מחנה אפרים ט' ע"ד שער אפרים ז' ע"ד אדמת קודש ח"א דף ט"ז ע"ב י"ח ע"ג גט מקושר קכ"ז עד קכ"ח:

תוס' ד"ה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה כו' דברי התוספות וודאי תמוהים כמ"ש מהרש"א דנראה וודאי דהתוספות חזרו בהם ממה שכתבו לעיל דף ט' דמצוה הבאה בעבירה לא הוי אלא מדרבנן דאל"כ למה כתבו דלכם לשאול איצטריך הא לגזול נמי איצטריך כיון דלא הוה אלא מדרבנן אלא וודאי התוס' סברי בכאן דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא היא וא"כ למה לא קשה להו מלך דכתיב גבי סוכה למעוטי גזולה לרבנן למה איצטריך ואפשר לומר דהתוספות לא רצו להקשות מלך דגבי סוכה דהא לא מיירי בגזל קרקע אלא שגזל עצים וסיכך בהן ומדין תורה לא יצא כדכתבו התוספות בדף הסמוך וא"כ י"ל דהתם לא קשיא דה"א היכא דכל הדבר בעבירה דוקא כגון שגזל אתרוג וקרבן אבל גבי סוכה דעיקר הסוכה אינו גזולה רק הסכך הוי גזול ה"א דלאו מצוה הבאה בעבירה היא לכן הוצרך התורה לאשמעינן דאינו יוצא בה משום גזול אבל גבי אתרוג וודאי הוי מצוה הבאה בעבירה. ועיין מה שתירץ בשער המלך ח"א דף צ"ח. ועיין ארעא דרבנן סימן שכ"ט. גופי הלכות דף נ"ז ע"ב נ"ח. מרכבת המשנה ח"ב פ"ח דלולב ה"א. מטה אפרים כ"א ע"א. שאגת ארי' סימן נ"ח ודף פ"ג ע"ד. פרי עץ חיים ל"ח ע"ד שמחת י"ט דף קס"ה לימודי ה' לימוד קצ"ד זרע יצחק:

באותו הדיבור ומיהו תימא מפרק כל שעה כו' מכאן מוכח דס"ל להתוספות דאפי' בשוגג לא יצא במצוה הבאה בעבירה דאל"כ מאי קשיא להו מהך דטבל נימא דאכלו בשוגג דמשום מצוה הבאה בעבירה הוה יוצא ואיצטריך קרא דאינו יוצא כיון דהוי טבל אלא וודאי דאפילו בשוגג הוי מצוה הבא בעבירה וכן כתב בגינת וורדים כלל כ"ז כ"ח והביא ראי' מדברי הרמב"ם ופשוט הוא דמוכח כן מדברי התוספות דהכא וכהיום זה ממש בא לידי ספר הלכות י"ט מהרב המובהק מהריט"א וראיתי שכתב כן בדף קע"ו. ועיין מה שכתבתי בשמחת י"ט דף קס"ח ע"ג וכתבתי ע"ז במקום אחר:

תוס' ד"ה כי יקריב. זרע אמת בשו"ת סימן ג'. שדה הארץ פ"ו:

תוס' ד"ה הא קניא ביאוש. לשון לימודי' דף ך' ע"ד. זרע יצחק:

תוס' ד"ה מתוך הכא דוקא שהוא מדרבנן כו' ולפ"ז בי"ט שני במקדש דהוה דאורייתא אף שמואל מודה דפסול כיון ששייך מצוה הבא בעבירה אמנם הרמב"ם כמו שמפרש הרב המגיד סבור דלשמואל אפילו בי"ט במקדש גזול כשר ולא שייך מצוה הבאה בעבירה וכן דעת הרמב"ן במלחמות דפלוגתייהו דהכי בי"ט שני במקדש הוא ע"ש ונראה כי התוספות לשיטתם דסברי דכל מצוה הבאה בעברה מקרבן ילפינן א"כ וודאי אין חילוק בין י"ט ראשון לשני במקדש דכל דהוה מדאורייתא פסול אמנם הרמב"ם והרמב"ן אפשר דסברי לשמואל כי גזול נמי ילפינן מלכם דוקא (וזה הוא מצוה הבאה בעברה) וא"כ כיון דמלכם ילפינן א"כ לא קאי אלא על י"ט ראשון דוקא אפילו במקדש ובזה התוס' וודאי מודים דאי לא הוה ילפינן מקרבן אלא מלכם לא הוה מצוה הבאה בעברה פסול ולדעת הרמב"ם והרמב"ן אתי שפיר דקאמר מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלכאורא קשה למאי תליא שאול בגזול אמנם הא אתי לאשמעינן מתוך שיוצא אפילו במקדש בשאול דלכם לא קאי אלא על יום ראשון וממילא יוצא נמי בגזול דנפקא לן נמי מלכם ולא ילפינן מקרבן והא דמקשי ממתניתין הא שאול כשר אימת אלימא בי"ט ראשון שאול מי כשר אלא בי"ט שני הרמב"ן במלחמות כתב דמיירי בי"ט שני דאורייתא במקדש איברא לדעת התוספות קשה דמאי מקשה נימא בי"ט שני דאורייתא מיירי ולהכי שפיר גזול פסול משום מצוה הבאה בעברה וכן הקשה בשמחת י"ט דף קס"ח (ותמהני שלא הזכיר דברי הרמב"ן במלחמות) ונראה דס"ל להתוספות דדחיקא לי' להגמרא לאוקמיה מתניתין בי"ט שני דאורייתא דהרי תנא אחר החרבן הוי כדמוכח לקמן דאמר משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי וא"כ יותר הי' לו לאשמעינן דיני י"ט שני דרבנן ולהכשיר בגזול אי הוה דינא הכי כשמואל דכשר בי"ט שני מדרבנן. ועיין גופי הלכות נ"ח ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה