יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כט:
לולב הגזול כו'. בגמרא מסיק ל"ש י"ט ראשון ול"ש י"ט שני. והקשה בארעא דרבנן סימן ע"ט למה שכתב הט"ז בסימן תרנ"ה דלולב הוה עשה דרבים ודחינן מקמיה אמירה לנכרי שבות דהוה דרבנן ואפילו ביו"ט שני דהוה לולב רק מדרבנן כיון דהוה מצוה דרבים דרבנן דחי אמירה לנכרי דהוה דרבנן דהא מצוה הבא בעבירה לא הוי אלא מדרבנן כמ"ש התוספות לעיל דף ט' וא"כ למה גזול פסול בי"ט ואפי' ביו"ט שני יתכשר דהא עשה דרבים דחה שאר עשה ומכ"ש מצוה הבאה בעבירה דרבנן ע"ש ולא ידעתי למה לא קשה ליה בלא"ה מלבד הט"ז כיון דמצוה הבאה בעבירה דרבנן איך דחו מקמיה מצות לולב ביו"ט ראשון דאורייתא ובע"כ צ"ל דיש כח בידם לגזור כן בשב ואל תעשה ופסלו מצוה הבאה בעבירה ובטלו מפניה כל המצות כיון דחמירי כולי האי א"כ אף אם יהי' מצוה דרבים מה בכך כשם דבטלו מצות עשה גרידא ה"ה דבטלו מצות עשה דרבים ואין לומר דנילף מינה דמבטלי מצוה דרבים בשביל דרבנן הא ל"ק דדוקא כאן שאמר בפירוש וכן גבי שופר אמרו דאין מבטלין מצוה דרבנן הא כל שלא אמרו בפירוש וודאי הדרינן לכללין דמצוה דרבים ובטל דאורייתא וכ"ש דרבנן ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו:
קפסיק ותני. עיין תמים דעים סימן רכ"ז:
בשלמא יבש. מרכבת המשנה ח"ב פ"ח דלולב ה"ט:
בעינין לכם משלכם. עיין לעיל ט' ד"ה ההיא:
רש"י יבש דבעינן מצוה מהודרת משום דכתיב זה אלי ואנויהו וכ"כ הסמ"ג ועיין להרא"ם בביאורו ובאמת צריך ליישב מ"ש התוספות דהא לקמן ילפינן כל המינים מאתרוג דבעי הדר ולמה לו למימר לרש"י דטעמא משום זה אלי ואנוהו ואפשר לומר דקשה לרש"י הא דקאמר קפסיק ותני וכו' הדר בעינן ואי ס"ד אהדר דקרא סמיך מ"ש דלכם לא מוקמינן אלא ביום ראשון והדר מוקמינן לכל הימים וכן הקשו הראשונים ובתמים דעים נדחק בזה בסימן רכ"ז ע"ש ולכן סבר רש"י דמה דילפינן שאר מינים מאתרוג היינו דוקא ביום ראשון דהוה דאורייתא אבל בשאר הימים ליכא למפסליה משום הדר כלל אמנם הפיסול משום זה אלי ואנוהו וכן כתב רש"י בגמרא הדר בעינן הידור מצוה שלא נטעי לפרש דאהדר דקרא קאמר והא ליתא דלא נאמר אלא ביום ראשון ולהכי מפרש רש"י משום הידור מצוה דהיינו זה אלי ואנוהו ומה שהקשו התוס' דמשום זה אלי ואנוהו אין לפסול אלא לכתחילה כמו לא אגדו י"ל דדוקא גבי אגודה שבשום יום אינו נפסל בדיעבד אבל הדר דביום ראשון אפילו בדיעבד פסול משום דכתיב הדר והוקשו כל המינים לא רצו חכמים לחלק וכיון שהצריכו לכתחילה משום זה אלי פסלו הכא אף בדיעבד כדי שלא ניטעי ביום ראשון ובעל המאור וודאי ס"ל כרש"י אלא דנראה דהוקשה לו קושיות התוספות אי משום זה אלי ואנוהו א"כ בדיעבד יכשר לכן כתב הוא משום הקריבהו נא לפחתך וא"כ מפני טעם זה שפיר יש לפסול דיעבד ועיין גט מקושר קי"ט זרע אמת בחידושים סימן נו"ן:
תוס' ד"ה לולב היבש פסול כו' ולא כמו שפי' בקונטרס נראה וודאי דהתוספות הבינו מפירש"י דרש"י נתן הטעם דזה אלי ואנוהו אכל הימים ואפי' ביום ראשון ולכן הקשו על רש"י דהרי הם בעצמם בד"ה בעינן הדר כתבו דהדר בשאר ימים משום הידור מצוה ובלא"ה לא היה פוסלים רק ביום ראשון ואפש' דכוונת התוספות לקמן דהדר דכתבה תורה ביום ראשון נמי הוי משום הידור מצוה. ועיין זרע אמת בחידושים סי' נו"ן ובגט מקושר קי"ט:
באותו דיבור דהא אמרינן לקמן גבי הדס כו' אלמא אין היבשות תלוי בשנים עשר חודש דא"כ דתלוי בשנים עשר חודש הרי כולן יבשין הן כמ"ש מהר"ם לובלין וכן מבואר להדיא בר"ן שכתב אלמא לא תלי בזמן שהרי הזמן שוה לכל העלין כלומר לכל העלין שבאותו בד כולן בני י"ב חודש וא"כ כולם יבשים:
תוס' ד"ה בעינן הדר. עיין זרע אמת בחידושים סי' נו"ן ומה שכתבתי בד"ה לולב יבש: