יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כט.
מאני' משתי' במטלתא מאני מיכלי לבר ממטלתא. עיין רש"י ותוספות ונראה וודאי דעת רש"י דמאני מיכלי קרי לקערות שדרך לאכול בהן ואעפ"כ צריך להוציא חוץ לסוכה לאחר שאכל משום מיאוסתא ולא ניחא ליה לרש"י למימר משום תשבו כעין תדורו דהא וודאי הני קערות רגילין להיות במקום דירה שהרי אוכלין בהן וליכא למעטינהו מכעין תדורו וגם לא ניחא ליה לרש"י לפרש בשאר כלים שאין אוכלין בהן דהנהו ס"ל לרש"י לאו בכלל מאני מיכלי הוא דדומיא דכלי שתיה הם כלי אכילה. מה כלי שתיה שותין בהם עצמם. וא"כ הרבותא דא"צ להוציאם הוא דוקא אחר האכילה ושתי' דאי בשעת אכילה ושתיה פשיטא דהא צריך להם א"כ ה"ה נמי מאני מיכלי נמי פרושו כך היא שאוכלם בהם עצמן וצריך להוציאן לאחר אכילה דוקא משום מאוסותא. אמנם היש מפרשים שהביא התוס' ס"ל דרבא על הברייתא קאי דקאמר תשבו כעין תדורו כיצד הי' לו כלים נאים ומשמע דבא לפרש איזה כלים שיעלם מכח תשבו כן תדורו ואיזה כלים שלא יעלם וכן מבואר בספר תמים דעים סימן קפ"ב שהביא שם דברי ר"ת מספר הישר שהם פירש הי"מ ולפ"ז הי"מ וודאי אינם מודים לרשי' דקערות אסורים משום מאיסותא כיון דלא נזכר בגמרא וגם נראה דרשי' אינו מודה לפירש ר"ת משום דגם זה לא נזכר בגמרא ואע"ג דאמר בגמרא הי' לו כלים נאים היינו דמצוה להדר סוכתו בכלים נאים לא מפני זה יש איסור להביא כלים אחרים כל שאין בהן משום מיאוס דכן דרך הוא לפעמים אף בביתו. ועיין במרכבת המשנה אלפאנדרי ובברכי יוסף קי"ח שהאריכו בזה ועיין בר"ן שהביא בשם י"מ דמאני משתיא צריך דוקא בסוכה ומאניה מיכליה אין צריך דוקא בסוכה. אבל אם ירצה רשאי להניחם בסוכה ואח"כ הביא (פירוש רשי' ותוס') דאינו רשאי להניחם בסוכה וכתב דהרי"ף סבר כן מדכתב בס"פ לולב וערבה דמעייל מאני אוכליה ופסיל ליה והקשה בס' זרע אמת חא"ח דף ק' דדברי הר"ן סתרי זה את זה דכאן מדכתב הרי"ף סבר דאסור להניחם מדאמר פסול לי' ש"מ דפסיל ליה ממש קאמר ולקמן ס"פ לולב וערבה כתב דלא פסיל ממש קאמר דבזמנו אין נפסל בכך ותו איך אפשר לומר פסול ממש דסוכה קטנה בנר איך אפשר למפסל. והנה וודאי מה שהכריח מנר ל"ק דכבר כתב הרז"ה לקמן דנר פוסל בסוכה קטנה מפני שהיא מפחת השיעור והבין הרז"ה בדברי הרי"ף לפסול ממש קאמר וכן הבין הריטב"א אמנם הרמב"ן במלחמות כתב דוודאי לא פסול ממש קאמר הרי"ף אלא להכי קורא פסול שהוא פסול שהוא מוציא מתורת דירה ועושה אותה כמו מוקצה שבבתים כמו פסל היוצא מן הסוכה ופסולת גורן ויקב וכהנה רבים וא"כ דברי הר"ן פשוטים דבשלמא אם הרי"ף סבר דבזמנו אין רשאי להניחם בסוכה שפיר שייך לשון פסול שע"י זה עושה אותה מוקצה אבל אם נאמר דגם בזמנו רשאי להניח רק שאינו חיוב א"כ לא יצדק לשון פסול דמאי מוקצה עושה בזה כיון שכן דרך בכל החג ובוודאי דהנך מפרשים לא גרסי בגמרא פסליה ליה וכן בנוסחתינו ליתא ואפשר דגם הריף לא גריס כן רק הוא מפרש כן. מעתה ל"ק כלל על הנך מפרשים מלשון פסול ובגופי הלכות דף מ"ב הניח בצ"ע ול"ק ואינהו סברי דעכ"פ היכר' הוי כמ"ש שם הריטב"א:
שרגא במטללתא כו'. עיין מחזיק ברכה קי"ז קי"ח ע"ד. ובגופי הלכות מ"א ע"ד ולשון רש"י במחזיק ברכה שם:
איבעיא להו מי שפך למי. שו"ת הרשב"א סימן נ"ז:
עד שיאור ויעלה עמוד השחר תרתי. עיין ברמב"ן ומלחמות וביבין שמועה דף י"ב ע"ב:
על ד' דברים חמה לוקה ולשון רש"י אמרי שפר להמר"א נ"ח:
פרק שלישי
חידושים על הרמב"ם מהלכות לולב מלכי בקודש דף פ"ו: