יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כב.
איבעיא להו הולך גדול הבית לבית הקברות ע' מגן שאול סי' כ"ג. קהלת יעקב בדרשות סי' ל"ה ל"ו מלך שלם ח"א ס"ח ע"ד. דבר משה ח"א דף צ"ד ע"ג וע"ד:
על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקיו ע"ל כ"ז ד"ה אם יכול:
רש"י הכי גרסי' והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו. נראה דכתב כן משום דלגירסתינו והוא שבא ומצא מנחמים אצלם משמע דבעי דוקא שימצא מנחמים הא כל שלא מצא מנחמים אע"פ שהוא בשחרית ולא בא מנחמים מונה כל שבעה והא ליתא דהעיקר תלוי בזמן אם הוא בשחרית שעדיין הם נוהגים אבלות כמ"ש בסימן שע"ה ולכן גריס רש"י והוא שלא עמדו מנחמין כלומר שהוא בשחרית שעדיין לא הגיעו הזמן שיעמדו מנחמים כי מסתמא אין המנחמין עומדין עד שיפסקו האבלות:
רש"י ממעט בעסקו כגון סחורה והיינו בדבר האבד כמו שפסק בש"ע סימן ש"פ סעיף כ"ד והא מנ"י בשם י"מ ובכ"מ כתב דמיירי לאחר שבעה כמו בתענית דממעטין במו"מ:
תוס' ד"ה הלך גדול עיין במהרש"א. ובדבר משה ח"א דף צ"ז ע"ג ע"ד ובמלך שלם ח"א ס"ח ע"ד: