יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כא.
אלא מעתה ועמד ואמר. יבמות ק"ג ד"ה בין עומד בין יושב. שבועות ל' ד"ה מצוה. ועמ"ש שם:
מי כתיב ויעמוד ויאמר. ע' זבחים ט"ז ד"ה מיושב ות"ח:
תוס' ד"ה אלא מעתה עיין מה שכתבו בשבועות ומ"ש שם ועיין כאן בזרע יצחק:
תוס' ד"ה דאלת"ה כו' אע"ג דושכב ארצה כתיב נמי אצל הילד דבת שבע כלומר וכיון שלא היה שם מת א"כ נאמר שאין ושכב ארצה ענין כלל לאבילות אלא בשביל צער כיון שאין לו שייכות לאבלות לזה תירצו דהתם גבי הילד נמי משום אבילות הוה. ועיין בס' גופי הלכות דף קכ"ה ע"ב ובשנות חיים דף קפ"ה:
בא"ד ובתוספו' הרב הקשה כו' ונראה לי כו'. ע' בריטב"א שבאו הדברים מבוארים קצת יותר וע' ברמב"ם פ"ד מהלכ' אבל ופ"ה ונ' וודאי שהרמב"ם סבר דישיבה ושינה תרי מילי נינהו וישיבה אינו נוהג אלא ביום ראשון אבל שינה נוהג כל שבעה וסבר הרמב"ם דהך סוגיא מיירי מישיבה וביום ראשון דוקא דומיא דקריע' דהיא וודאי רק ביום ראשון והרמב"ם ג"כ מפרש כמ"ש התוס' והריטב"א דא"א לומר שישב על הארץ בלי כפית המטה זה אי אפשר הא בלא"ה מחויב לכפות המטה מפני השינה אלא וודאי היה כופה מיטתו ומילתא יתירא הוא דעבד דנהג כן כל שבעה ותירץ כעין ארצה אבל לא נהג רק יום אחד ודוקא על המטה הכפוי' ועיין לחם יהודה: