יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יז:
בשלא הי' להן פנאי. עיין בארוכה משנה למלך פ"ז די"ט הי"ט:
כהן ואבל מותרין בגילוח מרכבת המשנה ח"א פ"ז די"ט הי"ז והי"ח:
כשחל שמיני שלו בשבת ערב הרגל לפ"ז אם שמיני הוא שבת א"כ בע"כ שהתחיל האבלות בשבת שלפניו וכ"כ התוספות ומוקי לה בשמועה קרובה או בנתייאשו מלקברו אבל לה"ר יחיאל שכתב הטור י"ד ח"ב שאין שבת מתחילת המנין אלא מתחיל למנות מיום א' א"כ שמיני בשבת ערב הרגל היכא משכחת לה ושוב ראיתי בתשובת הרשב"א שהביא הב"י שם דהביא ראי' זו מסוגיא דכאן ואפשר דר' יחיאל לא אמר אלא בשמועה קרובה אבל בנתייאש מלקברו לא אמר ומודה דהא מוכח כן בירושלמי ושוב ראיתי כן בדברי אמת בשו"ת דף ד' שהקשה כן לר' יחיאל ותמהני שהרי כבר הרשב"א הביא ראי' זו:
ה"ד אלימא דשלים משמרתו בערב הרגל ברכי יוסף א"ח קנ"ה ע"ד:
רש"י שלא ישהו קרבנותון כו' נמצא שמשהין קרבנותיהן ואין קרבין ביום השמיני דברי רש"י תמוהים מאוד כמו שהקשה במשנה למלך פי"ז די"ט דהא בהוה לו פנאי מיירי וא"כ כבר עבר יום השמיני. ועיין בספר בית דוד על המשניות שכתב שצריך להגיה בדברי רש"י ולמחוק ואין קרבין ביום השמיני ואפשר לומר דכוונת רש"י דוודאי זה שכבר שהא ועבר זמנו לא איכפת לן אם ישהא עוד אך הגזירה הוא כשרואה זה שעבר זמנו דאסרינן ליה במועד יאמר שאין חשש לשהות קרבנותיו ופעם אחרת ישהא בשביל זה באופן שלא יהי' קרבים ביום השמיני ומ"ש רש"י דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר היינו בזמנה אבל שלא בזמנה וודאי לא איכפת לן כן נראה לי אם נקיים נוסחת רש"י שלפנינו:
תוס' ד"ה שמא ישהא כו' משום דרש"י כתב דתגלחת דנזיר ומצורע מעכב ובאמת גבי נזיר פלוגתא היא אי מעכב ומשמע דלמ"ד לא מעכבה אסור לגלח שהרי יכול להביא קרבנותיו לכך באו התוספות לפרש דלעולם אפילו למ"ד בנזיר אינו מעכב מ"מ מותר לגלח דתגלחת מצוה היא עכ"פ אבל מצורע משמע וודאי דלכ"ע מעכב וכ"כ התי"ט בפי"ד דנגעים ובספר בית יעקב דף פ"ה ע"ג השיג עליו ולא הבנתי כוונתו כי בתחילה כתב דבמצורע וודאי וא"ל דלכ"ע לא מעכבא ואח"כ כתב הוא דאע"ג דבנזיר איכא פלוגתא במצורע לכ"ע לא מעכבה:
תוס' ד"ה ותנא דידן עיין על הסוגיא ורש"י מחזיק ברכה חא"ח ק"ו ע"ג ובתשובת שבסוף ספר פחד יצחק ח"ג על הגילוח דח"ה שהאריכו בסוגיא זו:
תוס' ד"ה זאת אומר' כו' וי"ל משום דתני לקמן כו' והקשה מהרש"א דאכתי לא מתרצא דהא קחשיב התם מלאכה וא"כ תכבוסת בכלל וי"ל דכוונתם משום דבתכבוסת איכא לאסתפוקי אע"ג דמלאכה היא הא יש מלאכות שמותרת גבי אבל מפני שהם לצורך הגוף והוה כמו הדחת כוסת והצעת המטה דשרי באבל וא"כ ה"א מדלא קתני בפירוש לקמן תכבוסת דתכבוסת בכלל מלאכת המותרת לזה אשמעינן דאסור משום מלאכה וא"כ לא צריך למחשביה לקמן דבכלל מלאכה היא ומ"ש בתרוצם השני תכבוסת מים כמ"ש מהרש"א צ"ל באמת דלאו מלאכה הי' ואפ"ה אסור:
כשם שאסור לח. עיין יבמות מ"ג ד"ה במקום שמותר ובמהרש"ל ובמהרש"א שם: