אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יז.

דף טז:

צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה. מהרי"ק שורש קס"ח תיקון סופרים דף קכ"ח:

ההיא צורבא מרבנן כו' שפתי כהן ישמרו דעת. עיין חגיגה ט"ו ד"ה הא בגדול. חזון עובדיה קי"ד ע"ג.

למערתא דדיינא וקבלוהו שבת יוד ד"ה אי איכא.

דעבר אדר' אליעאי רצוף אהבה:

לההיא גברא דמחי לבנו הגדול. ביד מלאכי כלל שס"ז הוכיח מכאן דעובר על לפני עוור כל שנותן מכשול לפניו לעבור עבירה אע"פ שהאחר אינו עובר עבירה דהא הכא עדיין לא הכהו בנו ואעפ"כ שמתוהו משום דעבר אלפני עיוור והקשה מההיא דקדושין גבי רבה בר רב הונא דקאמר ודילמא רתח וקעבר אלפני עיוור ומשמע דאי לא רתח לא קעבר אלפני עיוור. ומה שתירץ דכוונת הגמרא כן הוא אפילו בלא רתח ורק הגמ' מפרש הטעם מה לפני עוור יש לזה קאמר דילמא רתח ה"ה דאפילו לא רתח לע"ד הקלושה דוחק הוא בלשון הגמרא ולכן נראה וודאי דהא דדרשינן בברייתא לפני עיוור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול ע"כ אפילו אין הבן מכה לאביו דאי במכה פשיטא מאי צריך לאשמעינן פשיטא דעובר מ"ש מהגורם לחברו לעשות שאר עבירה או להכות או לקלל אביו אמנם וודאי דזה אסמכתא עלמא הוא ומדרבנן דמן התורה אינו חייב עד שיעשה בנו העברה אבל מדרבנן חייב לאלתר ולכן הקשה שם בקדושין ודילמא רתח כי אם לא ירתח ליכא עבירה כיון שאביו לטובתו הי' מכוון לראות אם ירתח או לא ולהוכיחו אם ירתח וכל כה"ג וודאי לא גזרו רבנן כשלא נעשה שום עברה על ידו אבל אם ירתח בוודאי יש לפני עיוור דאורייתא. ועיין בלימודי ה' לימוד נ"ז:

ופליגי דר"ל דאמר ר"ל ת"ח שסרח. בארות המים י"ז ע"ב.

תיתי לי דלא שמתי צורבא מרבנן. שער אפרים סימן ס"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה