יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יד:
אבלות נוהג בקטן. עיין בחקרי לב דף רי"א שתמה על הרא"ש דלענין קריעה כתב בשם הר"י גיאת דקטן שהגיע לחנוך חייב ואלו לשאר דיני אבלות משמע דאפילו קטן שהגיע לחנוך אין מחנכין אותו ונראה דלא קשה דקריע חמורה משאר דיני אבילות כידוע ולכן החמירו מדרבנן אבל כל שאר דיני אבילות קילא ולכן לא החמירו בקטן שהגיע לחנוך:
מנודה מהו שינהג כו' מצורע מהו כו' משנה למלך פ"ז די"ט הי"ב והי"ט דף י"ח ע"ד:
אבל אסור בתספורת מדאמר רחמנא כו'. עיין בית דינו של שלמה דף ס"א ע"ג:
תוס' ד"ה עשה דיחיד. שאגת ארי' סי' ס"ה. ארעא דרבנן מהדורא בתרא רי"ב:
תוס' ד"ה מהו שינהג נידוי ברגל ושמא מסוטה ילפינין משמע דהתוס' ס"ל דנידוי דאורייתא היא ועיין בזה באורך בשו"ת האחרונים די"א דהרשב"א חולק וס"ל דספק נידוי לקולא דהוה רק מדרבנן ועיין דברי אמת בשו"ת דף מ' ועיין במהרש"א שהקשה דמאי תירצו דהוה עשה דרבי' דהא רגל נמי עשה דרבים ואין עשה דוחה עשה. ואפש' לומר דמה שכתבו דהוה עשה דרבים היינו דהוה צורך רבי' ולהכי אלימא טפי ועוד י"ל כיון דכבר נידהו קודם הרגל וא"כ כשבא הרגל חל הנידוי חייב לקיים דומיא למאי דאמרי' במסכת תענית דף י"ב ואם גזירתינו קודם לנדרו ידחה נדרו מפני גזירתינו ופירשי' דידחה מכל וכל ועיין בריטב"א שכתב בשם התוס' דאע"ג דנידוי דרבנן יש כח ביד ב"ד לעקור דבר בשב ואל תעש' ואפש' נתכוון לתוספות אחרת. ובדוחק יש להעמיס דברים אלו בתוס' שלפנינו ולפמ"ש דחל הנידוי מעיקרא קשה לרב יוסף דבעי למימר דמשמתינן בי"ט:
תוס' ד"ה ואי לא ציית דינא ומיהו פריך שפיר הלשון מגומגם וצ"ל ומיהו בלא"ה פריך שפיר כלומר דהגמרא סתר ראיות רב יוסף שפיר דדילמא לעיין בדינא ואפי' אם לא נגיה תיבת בלא"ה מ"מ יש לפרש כן דברי התו':
תוס' ד"ה אמר אביי כו' כוונתם דאביי דרצה לפשוט דאינו נוהג נידוי אע"ג דרב יוסף פשוט איפכא מ"מ אביי לשיטתו דסתר פשיטות דרב יוסף ומוקי לעיין בדינו וגם אביי הוכיח כן דאי לא תימא הכי ואע"ג דהגמ' דחי הך דאי לא תימא מ"מ אביי לא חש לזה וסובר דהך דאי לא תימא הוה הוכחה נכונה ואפילו אם נימא דהך דאי לא תימא לא הוי הוכחה אפ"ה מסברא יש לאוקמי' לעיין בדינו ולא לשמותי: