אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יד.

דף יג:

ושאר כל אדם מ"ט אסורים. בספר נודע ביהודה סימן י"ג כתב לתרץ דעת ר"ת שהביא פטור [לוח הטעות: בטו"ר] שאם גלח ערב הרגל שמותר לגלח ברגל והטור הקשה עליו וכן שאר כל הפוסקים והוא ז"ל כתב לתרץ שבוודאי גילוח מלבד הטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול יש בו איסור משום מלאכה כמ"ש התוס' אלא שהדבר הזה ראוי להתיר משום כבוד הרגל לפיכך אסרוהו כדי שלא יכנס כשהוא מנוול וכיון שאסרוהו משום כך א"כ גם איסור מלאכה נשאר שאסור ג"כ משום מלאכה. ולפיכך אם גילח ערב הרגל כיון שאין בו צורך כ"כ וודאי אסור משום מלאכה אף שלא שייך טעמא שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול ואם לא גלח ערב הרגל אף דמשום מלאכה הי' ראוי להתיר. מ"מ אסור משום שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. מ"מ אם גלח ערב הרגל אף דאין איסור רק משום מלאכה מותר ע"י מי שאין לו מה יאכל ולהכי לא חשב במשנתינו דחשב רק מה שהוא מותר לחלוטין ולא דוקא ע"י מי שאין לו מה יאכל ע"ש ואף אם נקבל זה התירץ זה עולה אם נפרש קושיות הטור על ר"ת דהו"ל לחשוב במתני' כמו דחשיב אינך אבל אם קושיות הטור דהו"ל להתלמוד לפרש על מתני' דאלו מגלחין דמי שגילח מותר וכמו שמפרש התלמוד על מתני' דאלו מכבסין דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר א"כ אזלא ליה כל התירץ שכתב הרב דעכ"פ הגמרא הי' לו לפרש ופירש זה הרב ב"י עיקר וכן נראה וודאי שזה כוונת הטור מדקאמר כי היכא דקאמר גבי כיבוס ובכבוס הרי לא מצינו במשנ' דין מי שאין לו אלא חלוק א' ובע"כ דקאי על התלמוד מעתה נבוא לעיקר תירוצו מ"ש שאם גלח קודם הרגל א"צ כ"כ ברגל ואסו' משום מלאכ' מנ"ל זה הלא גבי חלוק אפי' כיבוס קודם הרגל מותר ואפשר דוקא כמבואר בתוס' ופוסקי' וא"כ למה התירו נימא כיון דאין צורך כ"כ אסור משום מלאכה ודוקא ע"י אין לו מה יאכל מותר ואם נאמר דבכיבוס יש בו צורך יותר חדא דנראה לעין שאינו כן מצטערי' יותר בגילוח מבכיבוס ובשבת דף ק"מ אמרי' גבי חלוק דנחויר' כל תלתין יומין ואע"ג דהתם בבגד פשתן מיירי וכאן בצמר מ"מ אי אפשר דהמרחק רב כל כך בין צמר ופשתי' דהתם תלתין יומין וכאן רק איזה ימים מקרי צורך גדול להתיר משום מלאכה ותו כיון דפשוט דאם גילח קודם הרגל אסור משום מלאכה מאי הקשה ואם נאמר דשואל על מי שלא גילח קודם הרגל דניהי דמלאכה היא הי' לו להתיר לצורך כיון דזה פשוט דמלאכה היא אם גילח מנליה להמקשיה להקשות דאם לא גילח יהי' מותר לצורך הרגל דילמא לא פלוג וכשם דאם גילח אסור משו' מלאכ' גבי לא גילח נמי אסו' משום מלאכ' וכי הי' להמקשה סברה פשוטה כ"כ דלצורך רגל מותר ואם נאמר דהמקשן באמת לא הי' יודע כלל טעמא דמלאכה אפי' בגילח (או שהי' סבור דאפי' גילח אסור לכן שואל שפיר מ"ט א"כ כיון דהמקשן לא ידע מזה מנלי"ה דהתרצן נאיד מסברת המקשן וסבר דאסור משום מלאכה דכלל גדול כל שאין לנו הכרח לא אמרי' דהתירצן נאיד מסברת המקשה בחנם אלא וודאי צ"ל בין להמקשן בין להתרצן אין אסור כלל משום מלאכה בין גילח בין לא גילח כי מפני צורך הרגל מותר מלאכה כזו ולכן הקשה מ"ט ועוד הארכתי בזה בקונטרס השגות ועל כל דבריו בתשובה הנזכר. ומפני שכבר נדפס אחת בסוף ספר בנין אריאל לאחד מחכמי דורנו וגם בחלק שלישי בספר פחד יצחק שיצא מחדש לאור נדפסו בסופו איזה תשובת מרבינו איטלי' שהאריכו מאוד וכתבו בתוקף נגד דברי הרב נודע ביהוד' לכן קצרתי פה רק את זה אגיד כי סברת ר"ת הלזו לא מצאתי בשום פוסק שאמרה בשם ר"ת חוץ מהטור והתוס' שדרכם תמיד להביא דברי ר"ת לא הביאו וכל פיסקי הלכות שדרכם להביא דברי ר"ת לא הביאו דברי ר"ת אלו והם הסמ"ג והרא"ש ורבינו ירוחם ונימוקי יוסף והריטבא והרב המגיד והאגודה וגם פסקי הלכות קצרות כגון הכל בו וארחת חיים הארוך ושבולי הלקט וסמ"ק אין גם אחד מהם שיביא דברי ר"ת. והגהות מיימון פ' ז' די"ט כתבו סברת ר"ת בשם י"א. וכתבו עלה בשם מהר"ם מרויטנבורג שטעות הוא בידם. ואלו הי' ר"ת אמרה לא היה הקדוש מהר"ם מרויטנבורג כותב על המאור עינינו ר"ת דטעות הוא בידו גם הגהות אשרי בשם א"ז כתב סברא זו בשם י"א ולא בשם ר"ת לא נשאר מכל הפוסקים שהביאו בשם ר"ת רק הטור וגם הוא כתב ור"ת פירש ולא ור"ת פסק שהי' שפסק הלכה למעשה רק שפי' ואולי לא הי' סומך על פירושו וכה"ג מצינו בתוס' כתובות דף צ"ח ע"ב כ' ר"ת לר' יעק' ישראל אע"פ שיש פרושי' אחרי' מ"מ זה נר' עיק' שהמוחזק ידו על העליונה הרי דר"ת בעצמו כתב שם דהי' מסופק בפרושו ולא הכריע רק מטעם שהוא מוחזק א"כ אפשר הכ' ר"ת לא הי' סומך על פרושו ואולי זה כוונת הטור במה שכתב וקשה הדבר להתיר כלומר אע"פ שלא הי' קושיות על פירושו זה מ"מ קשה להתיר כיון דלא מצינו שר"ת פסק הלכה למעשה רק הי' מפרש כך וגם אולי גם הטור גופי' היה מסופק אם ר"ת אמרה או לא. גם מ"ש שם בנודע ביהוד' כיון דבשביעי' לא חששו משו' מרא' עין גם בח"ה לא חששו אישתמיטי' אחר המחיל' גמ' ערוכה בפ' מי שהפך מקבלי קבולת במועד דאפי' חוץ לתחום אסור דחיישי' לאורחים וכן מצאתי שוב בפרישה שרצה לתרץ דעת ר"ת דמיירי בזר יחידי ואח"כ סתר דיש לחוש לאורחים ולסיומא דמילתא אומר אני ק"ו ומה כיבוס כלי פשתן דכל הפוסקים מתירים חוץ ממהר"ם ואפ"ה כ' בש"ע דהוי דברי' המותרי' ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירם מכ"ש גילוח דכל הפוסקים אוסרים לא מצינו מי שיתיר רק הטור בשם ר"ת ועליו נופלים כמה קושיות פשיטא בתכלית הפשיטות דגרע טפי מכיבוס כלי פשתן ומלבד הראיות העצומות הוה בכלל דברים מותרים ואחרים נהגו בו איסור. ותו לא מידי:

ושאר כל אדם מ"ט אסורים. עיין בחקרי לב קפ"ז שכתב דאפש' לתרץ קושי' התו' דלמה לא אסור משום מלאכה ע"פ מ"ש הכל בו והביאו הב"י בסי' רנ"א לחלק בע"ש בין תספורת מעשה הדיוט למעשה אומן וא"כ הכי קמקשי על מעשה הדיוט דלמה הוא אסור דהא וודאי ג"כ אסור מדלא התיר במשנה ע"ש ודוחק הוא לפ"ז צ"ל דהך איבעי' דאומן ומי שאבדה לו אביד' ג"כ במעשה הדיוט קמיירי דאי במעשה אומן בלא"ה אסור משום מלאכה וא"כ הו"ל להגמר' לפרש:

כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד. בבית דוד א"ח דף ע"ט הקשה למה לא התירו עי"ט האחרון כמו שהתיר בחמישי וע"ש וכן הק' מהרח"א בעץ חיים בלשונת דף ד' דבחמישי יהי' מותר לגלח במועד מפני כבוד שבת. ועיין במקראי קודש ותירץ כיון דלאו בכל רגל אירע כן בחמישי לפעמים לא יש חמישי שצריך לגלח לא פלוג וא"כ י"ל כיון דלא התירו בחמישי גם בערב הרגל לא התירו ועוד י"ל דבסוף פ"ב דסנהדרין קאמר דכה"ג מסתפר מע"ש לע"ש הואיל דמשמרות מתחדשות אלמא דדי בתספורת של שבעה שהרי כה"ג עובד תדיר אם ירצה אע"פ שאינו מגולח רק מע"ש לע"ש א"כ גבי אנשי משמר התירו בחמישי שאין להם פנאי בע"ש וא"כ הוה כדי שלא יעבור עליהם שבעה ימים ונתנו להם דין כה"ג אע"פ דקאמר מפני כבוד השבת אפשר לעולם עיקר הטעם מפני שהמשמרות מתחדשות וזה לא שייך גבי רגל ותו דבע"פ אם גילח עי"ט האחרון לא עברו עדיין שבעה לא פלוג ואסרו גם בעי"ט האחרון של סוכת וע"ש בבית דוד שהקשה על הרמב"ם למה השמיט דינא דאנשי משמר מותרין בחמשי ודבריו דחוקים. ועיין ברכי יוסף סימן תקל"א בארוכה. ועיין בסוף ספר פחד יצחק ח"ג בתשובת מהר"י:

אומן שאבדה לו אבדה י"ל דמאי בעי דוודאי אסור כיון דלא תני במתניתין בהדי אלו מגלחין ומראי' זו הכריח הרשב"א בתשובה והביאה הב"י בסימן תקל"א דחלה ונתרפא אסור ודלא כהתוספות שמספקין בדבר ודוחק לומר דתנא ושייר וצ"ל דבעל האיבעי' הי' יודע צריכותא במתניתין דתני כל הנך וא"כ כל היכא דמוכח מילתא כי הנך וודאי לא צריך למתני רק שמסופק אי אומן מוכח מילתא כי הנך או לאו וסבר הרשב"א דדוקא מה שמצינו בגמרא דדמי להנך אבל חלה דנתרפא מדעת עצמינו לא נוכל לומר דדמי להנך. ועיין בתשובת זרע אמת סימן ע"ד אמנם התוספות לקמן דף י"ז ד"ה ותנא דידן נראה דס"ל תנא ושייר ולפיכך מספקא להו בחלה ונתרפא אבל הרשב"א וודאי נראה דלס"ל תנא ושייר:

מנודה מהו בקריעה. ב"מ נ"ט ד"ה וקרע:

קטן שנולד במועד. עיין על הסוגיא שו"ת רשב"א סימן ק"ל:

תוס' ד"ה אומן שאבדה לו אבדה כו' יש להסתפק אי חלה ונחרפא נראה דפשיטא להו להתוספות דנקטינין האיבעי' לקולא כמ"ש הגהות הרא"ש בשם א"ז והתוספות ס"ל דתנא ושייר כמ"ש לקמן בדף י"ז מעתה נסתפק להו אי חלה ונתרפא דמי לאומן דיש לו פרסום או לאו בוודאי אי הוה אמרינן דגם לבני העיר נסתפק הגמרא וא"כ שרי א"כ גם חלה ונתרפא לא גרע מבני העיר דליכא פרסום כ"כ דהא י"ל דלא הי' אצל האומן ואפילו לא אבדה להאומן אבדה לא הי' זה מסתפר ואפ"ה שרי וא"כ ה"ה חלה ונתרפא אבל כיון דהאיבעי' הוא דוקא באומן י"ל דלא דמי לאומן דהתם כ"ע ידעי שוודאי רוב אנשי העיר הי' אצלו להסתפר אבל חולה לאו כ"ע ידעי אמנם בפסקי תוספות כתב אומן שחלה ונתרפא ומשמע דשאר כל אדם שחלה ונתרפא לא מספקא להו דאסור רק באומן שחלה ונתרפא מספקא להו אי חלה דומה לאבדה לו אבידה ונתפרסם או לא דמי לאבדה לו אבידה דלא נתפרסים כל כך וכן באלי' רבה כתב דהתוספות מספקא להו באומן שחלה ונתרפא ובלי ספק מפסקי התוספות לקח. ובשו"ת זרע אמת השיג עליו ולא ראה פסקי תוספות וע"ש מה שכתב בדברי התוס':

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה