אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יג.

דף יב:

משום דאסורא דאורייתא. עיין חגיגה י"ח ד"ה חולו של מועד ובתחלת מסכתא:

גברא קניס רבנן והא ליתא או דילמא ממוניה קנסו וכתב ר"י הביאו ב"י בס"ס תקל"ח דהא דמסקינן דלא קנסו בנו אחריו היינו בדבר אבוד אבל בדבר שאינו אבוד אם עשאה בח"ה מאבדין אותו ממנו ואפילו מת קנסו בנו אחריו ונראה כי זה למ"ד דאיסור מלאכה בח"ה דאורייתא ולפיכך בדבר שאינו אבד קונסין בנו אחריו כדאמרינן גבי כהן שצרם אוזן בכור וקנסו בנו אחריו מאחר שהוא אסור מדאורייתא ותמה עליו הב"י דהא גם בצורם אוזן בכור אפשטא בעיא שם בבכורות דלא קנסו. ועיין בט"ז ופרישה מה שתירצו ואפשר לומר כי לדעת הרמב"ם שכתב כי קונסין אותו ומפקירין הכל א"כ כיוון מלאכתו בח"ה חמור מצרם אוזן בכור דהתם לא קנסו רק שלא ישחט עם אותו מום כמ"ש הרב המגיד והיה ק' לרבינו ירוחם למה אמר כאן ואת"ל קנסו בצרם אוזן בכור משום דאסורו מדאורייתא ולמה צריך לומר דאיסורו מדאורייתא אבל הכא איסור דרבנן ואי נמי הוה כאן איסור דאורייתא נמי שייך למיבעי דהתם עביד איסורא אבל כאן לא עביד איסורא וכמו שאמר שם בבכורות דף ל"ד וכן הקשה התוס' וצ"ל דמבעי' לי' בעביד איסורא שעשה מלאכה בדבר שאינו אבוד ולכן הוצרך לחלק בין מדאורייתא לרבנן אלא דקשה למה דמיבעי' לי' בעביד איסורא וא"כ מיבעי' לי' דוקא למ"ד דח"ה מדרבנן למה לא מיבעיא בלא עביד איסורא נמי ולחלק בזה שהרי יש מקום לטעות דלא מיבעיא ליה אלא בעביד אסור' אבל בלא עביד איסורא פשיטא דלא קנסו ולזה צ"ל דלהכי בעי בעביד איסור' כדי לאשמעינן דדוקא למ"ד ח"ה דרבנן שייך למיבעי אבל למ"ד ח"ה דאורייתא לא שייך למיבעי דאפי' אי צורם אוזן בבכור לא קנסו הכא קנסו. דח"ה חמור מצורם אוזן בכור כמ"ש כיון דמפקירין הכל ולהכי אם שנים במדרגה אחת אף דצורם לא קנסו אבל בח"ה קנסו היינו היכ' דשניה' מדאוריית' ובשניהם עביד איסור' וא"כ לא שייך למיבעי אבל בעייתו הוא היכ' דבלא"ה צורם חמור כגון דהוא מדאוריי' וח"ה לאו מדאוריי' בזה י"ל דח"ה קיל כיון דלאו מדאורייתא הוא וכן אי לא עביד איסורא אע"ג דהוא מדאורייתא שוה לזה כיון דקיל בענין דלא עביד איסור' שפיר י"ל דלא קנסו מעתה אתי שפיר דברי רבינו ירוחם. כל זה כתבתי לפי חומר הנוש' דלא לשווי' רבינו ירוח' כטוע' בדבר פשוט כיון דהוא עצמו פסק כן גבי צרם אוזן בכור:

אין לוקחין בתים ועבדים ובהמה. ברי"ף ורא"ש גרסי אבנים וכן הוא בירושלמי ועיין בתוי"ט:

מתיב רב ששת וחכמים אומרים ג' אומנות. עיין לעיל דף ו' ד"ה דמוזלי גבן וכנראה לכאורה דאיכא מ"ד דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור. עיין מ"ש שם ובברכי יוסף דף קנ"ז ע"ד כתב דמשמע קצת ברשי' דרב ששת סובר כן ואני לא מצאתי גילוי מזה ומה שכ' רש"י בד"ה מתקיף אלמא סבר כל מלאכה שרשאי לעשותו בחולו של מועד עושין אותו בערב פסח הא וודאי דזה הי' סבר רב ששת ולכך הוקשה לו אם נימא שכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר אבל לעולם הוה רק מקשה ולא מוכח דס"ל שכר פעולה שאין מה יאכל אסור:

רש"י ד"ה שאין לו מה יאכל לאתויי מאי כו' משום לוה כו' דהא מותר בלא"ה כוונתו דשני דינים הוזכרו במשנה אם אין המלוה מאמין ללוה בלא שטר מותר לסופר לכתוב וכן אפי' אם מאמינו רק שאין לסופר מה יאכל מותר לכתוב ומעתה מוכח דפועל שאין לו מה יאכל מותר כדקתני או שאין לו מה יאכל וליכא למימר פרושי קמפרש והכי פרושא דאין לו מה יאכל על הלוה קאי דאם אינו מאמינו אין ללוה מה שיאכל מותר לכתוב שטר הא ליתא דאם אינו מאמינו אע"פ שיש ללוה מה יאכל מותר דהא קתני או שאין לו מה יאכל וא"כ בע"כ צ"ל דאסופר קאי ושפיר מוכח:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה