יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יב.
מקבלי קבולת. עיין ע"ז כ"א ד"ה אריסא. ב"מ צ' ד"ה אבל הכא:
כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין הרמב"ם הביא הך דינא בפ"א דמעילה ה"ט ומר"ן ציין על זה סוגיא דמכות והקשה למה לא כתב שלוקה ובמשנה למלך השיג עליו דהתם במכות לענין כלאים מיירי ומה שייך בכור לזה וכבר ביאר הרמב"ם זה בהלכות כלאים אמנם הך דינא שכתב הרמב"ם הוא מסוגיא דהכא והטעם משום עבודה כמ"ש רש"י ואע"ג דלוקין על העבודה בפסולי המוקדשין שאני הכא דאין איסור עבודה אלא שלא יעבוד הוא בבהמה אבל לגרום שיעשה בה עבודה כגון המרבע שהוא גורם שהרובע עושה עבודה עם בהמה הנרבעת אינו לוקה דאינו אלא מדרבנן שאסור לגרום שיעשה עבודה בקדשים דומיא דחולו של מועד ולפ"ז האיסור דוקא כשהבהמות פסולי המוקדשין היא נרבעת אבל כשהיא רובעת פשיטא דשרי שהרי אין כאן עבודה ע"כ ואני לא זכיתי להבין דבריו כלל וכי בבכור שייך נרבעת והלא בכור זכר הוא ובע"כ צ"ל לפמ"ש רש"י הטעם משום מלאכה דגם ברובע שייך מלאכה דאל"כ למה אסור. ועיין במשנה למלך פ"ט מהלכות כלאים דשם כתב הרמב"ם דהמרביעי בהמת פסולי המוקדשין לוקה והקשה המשנה למלך דא"כ למה צריכין לאסור כאן משום עבודה תיפוק לי' דאסור לרבעות משום כלאים ואפילו לוקה נמי לוקה ותירץ דצ"ל לדעת הרמב"ם והוכיח מזה דלאחר הפדיון אינו לוקה משום כלאים ודוקא קודם פדיון הוה אסור משום כלאים וע"ש שהאריך ובאמת אינו מוכרח דלעולם אפילו לאחר פדיון י"ל שאסור ודוקא הקדש מעיקרא ונעשה בעל מום שכן כתב שם בהלכות כלאים שהיתה קדש ונעשית קודש וחול מעורבין אבל בעל מום מעיקרא לא וא"כ דוקא קודם פדיון מיירי אבל לאחר פדיון כיון דיוצא לחולין לגזוז ולעבד לא שייך ביה איסור הרבעה ושוב ראיתי כן בשער המלך ח"ג דף כ"ב. ועיין עוד מ"ש במשנה למלך בהלכות כלאים דאפשר דמיירי כאן בפסולי המוקדשים על פסולי המוקדשים דלא שייך איסור הרבעה ולדעתי צ"ע ומה שרצה לדמותו להנולדים מן הכלאים הא התם צריך שיהי' אמותיהם שוות והוי הכל מין אחד אמנם בפסולי המוקדשין לא שייך זה מין אחר וא"כ לא דומיא כלל. ועיין בברכת הזבח במסכ"ת מעילה בחדושיו על הרמב"ם דף נ' ע"ב שכתב דהרמב"ם מיירי בבכור בעל מום דהוה גם הוא פסולי המוקדשין דאי בתם לא ידע טעם לאסור הרבעה וכנראה אחר המחילה דאישתמיטתיה ליה הסוגיא דכאן ומה שפירש"י דאסור משום עבודה גם מה שכתב דהרמב"ם שלא כתב בהלכות מעילה דאינו לוקה סמך על מה שכתב בהלכות כלאים חדא דשם לא כתב בכור כלל ותו דשם משום איסור כלאים וכאן משמע דשייך להלכות מעילה ומשום עבודה:
בשבת בטובה בי"ט במזונת. מרכבת המשנה פ"ו דשבת הי"ב:
מאן תנא שינוי בדבר האבד כו' הלכה כר' יוסי והקשה הריטב"א דכאן משמע דהלכה כר"י ואפילו טירחא מרובה שרי ואלו בפרק קמא אמרינן בכל הפרק דטירחא מרובה אסור וע"ש מה שתירץ ובלא"ה הא אמרינן בסמוך הלכות מועד עקרות הן ואין ללמד זו מזו:
רש"י וצריכי למימר בתרווייהו בשני בבא דמתני' בדמשחא ובדחמרא נ"ל שכאן צריך להיות סוף הדבור ומתחיל הדיבור ר' יוסי וקאי אמאי דאמר בגמרא קמיית' ומפרש רש"י מאי קמייתא דרבי יוסי אמר ובע"כ צ"ל כן דאי כמו שכתב לפנינו משמע דהקושיא דוקא מרבי יוסי למה צריכין תרתי דר' יוסי אבל מר' יהודה ל"ק והא ליתא דקושיות הגמרא גם מר' יהודה והא רשי' דמתרץ ואי אשמעינן בתרייתא בההיא קאמר ר' יהודה וא"כ לא מתורץ דר' יוסי ל"ל אלא וודאי דהקושיא מר' יהודה ואגב דתני דר' יהודה תני נמי דר' יוסי: