אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יא:

דף יא.

פרק שני

מי שהפך את זתיו ואירעו אבל רש"י פי' בשאר ימות השנה שלא סמוך לרגל אמנם הרע"ב פירש דמיירי שהי' סמוך לרגל ומפני האבל עכבו עד הרגל והקשה בעץ חיים ושושנים לדוד דמאי מקשה הגמרא לפ"ז פתח באבל וסיים במועד וכבר תרצה הריטב"א יע"ש שגם הוא מפרש כפירש הרע"ב:

אלא אפילו במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא. עיין בתו' בתחלת המסכתא ובע"ז דף כ"ב ד"ה ותיפוק ליה:

זתיו הפוכים טוענים לו. עיין ברמב"ם פ"ז די"ט ה"ג ובמ"מ שם ובריטב"א:

יותר ע"כ אמר רשב"ג אם היה אומן לרבים כו'. הרא"ש פסק כהך דרשב"ג קמייתא אבל בזה לא פסק כרשב"ג והקשה בלחם משנה פ"ה דאבל דמ"ש כיון דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל מ"ש הא מהא ונראה כי הרא"ש אינו מפורש כפירש"י דהטעם משום הפסד אלא מפני כבוד רבים וכן הוא בהגהות הרא"ש שכתב מפני כבוד העם וא"כ כיון דנחלקו בזה אי מתירין לאבל מפני כבוד העם לא שייך לומר בזה הלכה כדברי המיקל באבל דהא הקולא לאו לדידי' אלא לרבים וכיון דלאו מפני הפסד דאבל הוא ולא שייך למימ' הלכ' כדברי המיקל הדרינן לכלל' דהלכ' כרבי':

רשי' משתגיע עונת המים שלו כו'. עיין בטור י"ד סימן ש"פ שכתב בשם רש"י השקאה מועטת לירקות והוא מדכתב רש"י לעיל דף וי"ו ע"ב מרביצין היינו השקאה מועטת כדי שיצאו ירקות והשקאה היינו השקאה גמורה וכאן ג"כ נקט מרביצין לפיכך בע"כ פרושו השקאה מועטת לירקות ואע"פ שכתב רש"י כך הי' נוהגין כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה כשהגיע יומו אין כוונת רש"י למה שכתב הטו"ר שם בשם ר"י דצריך להשקות ואם לא ישקו יפסיד וא"כ אפילו השקאה גמורה נמי שרי דהוה דבר האבוד גמור אלא כוונת רש"י שהגיע זמנו לרבץ ומ"מ אפשר דלא היה דבר האבוד כל כך שצריך להשקות או שגם האחרים יפסידו ע"י כך.

תוס' ד"ה ר' יוסי ושמא חדש מתקלקל וכן העתיק התי"ט וברש"י שאצל הריף ל"ג וגף ובש"ס דפוס ברלין הדפיסו כאן התוספות השייך למשנה אחרת ובש"ס דפוס פ"פ העמידו במקומו:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה