אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף טו:

דף טו.

מנודה מהו בנעילת הסנדל. מקשים דלמה לא פשט ממדבר דהי' מנודים לשמים וכתיב בפ' כי תבא שמלתך לא בלתה ונעלך מעל רגליך ואפשר י"ל דקטנים דוקא שלא הגיעו לכלל מצות אבל גדולים לא. ועיין בפ' עקב גבי ורגליך לא בציקה משמע דוקא יוצאי מצרים הי' להם מנעלים ולא הנולדים וא"כ הם הי' גדולים ואפשר עוד לומר דעל הדרך הי' מותרין. ועיין מקום שמואל שתירץ כן:

כל אותן מ' שנה מנודין הי' ושלחו קרבנותיהן. עיין במשנה למלך פ"א דתמידין ה"א שהקשה מהא דאמרינן בחגיגה וי"ו שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הן הקריבו תמידין והניח בצ"ע וי"ל דוקא תמידין הקריבו שבטו של לוי אבל קרבנות יחיד הקריבו כל אחד ואחד ושוב ראיתי בקהלת יעקב בדרושים דף י"ד שכתב כן בשם הספרי והילקוט וראיתי שם שהקשה היאך הקריבו מלואים וזו קשה לרש"י דפירש ביבמות ע"ב נזופים הי' מעון העגל אבל להתוספות שהקשו על רש"י דעון העגל נמחל ופירשו עון מרגלים ל"ק דמלואים קודם למרגלים ועיין מ"ש בחגיגה וי"ו וביבמות דף ע"ב וכאן קצרתי:

מצורע מהו בתשמיש המטה כו' וישב מחוץ לאהלו התוספות מוקי לה במצורע בימי ספרו ובאמת קרא מיירי בימי ספרו אבל הדברים תמוהים דהא משנה שלימה היא בפי"ד דנגעים מנודה מבית שבעת ימים ואסור בתשמיש המטה והא בימי ספרו מיירי וכ"כ הכ"מ בפ"י דטומאת צרעת וצ"ל דהא דקאמר מצורע מהו בתשמיש המטה לאו איבעי' היא דקא מספקא ליה אלא שואל הטעם מנין לנו דאסור בתשמיש המטה ולולי דברי התוס' הי' מקום לומר דאיבעי' ליה במצורע מוחלט ופשיט ליה כיון דבימי ספירו אסור כ"ש בימי חלוטו וכמ"ד דאמר הכי בפ"ק. ועיין ביבמות ה' ד"ה ואכתי איצטריך דשם כתבו התוספות דהא תונא למאן דשרי מצורע מוחלט וציינו המדפיסים לסוגיא דכאן והוא טעות דהא כאן ליכא פלוגתא וכוונתם לסוגיא דלעיל דף ז'. ועיין ב"מ ל' ד"ה הא אין. ובשער יוסף דף קי"ב ע"א:

אבל אינו משלח קרבנותיו. עיין זבחים ע"ד ד"ה והא בעי סמיכה מנחות ס"ב ד"ה וכן השולח:

וביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית זבחים ע"ד ד"ה והא בעי סמיכה מנחות ס"ב ד"ה וכן השולח חגיגה ד' ד"ה דכתיב:

רש"י ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו. עיין בלחם משנה פ"ה מהלכות אבל דנראה דהי' לו הנוסחא כן בגמרא ותמה שם מסוגיא דיומא. ועיין מ"ש בשער המלך לתרץ בח"א דף כ"ט ע"א. ועיין מה שכתבתי שם ביומא:

תוס' ד"ה לא אשארא דמייתי התם כו' והקשה בשער המלך דף כ"ט ע"ב בח"א דהגהת מיימן כתב בשם רשב"ם והביאו הב"י דאם הסיך רגליו מותר לרחוץ משום הכון ותיפוק ליה דבלא"ה מותר רחיצת פניו וידיו ורגליו ואפשר דאף רשב"ם נמי אינו מתיר בחנם אם לא משום נקיות דאם בחנם בוודאי הוא עושה משום תענוג. ועיין דבר משה ח"ג דף כ"ו:

תוס' ד"ה לא אשארא כו' וא"ת ואמאי לא פשוט מר"א. עיין בספר אדרת אלי' אשר בשני מאורת הגדולים סימן ד' דף כ"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה