יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ח.
כנגע נראה לי ולא לאורה. עיין שבות יעקב ח"א קצ"ט. פנים מאירות ח"ג ל"ט. ברכי יוסף ח"מ י"ב ע"ג ע"ד:
ואביי אי מהתם. שמע שלמה פ' תזריע:
מ"ש שלשים כו' הרמב"ן השיג על הריץ גיאות שפסק דבזמן הזה דלא שייך הך גזירה דרב מותר והרמב"ן השיג עליו דא"כ ה"ל להגמרא לומר הך איכא בנייהו והקשה בשער המלך ח"א דף ס' דהירושלמי מחלק בין מת חדש למת ישן וכ' הב"י בסי' תקנ"ז דהרמבם והרמב"ן מחלקי' בין מת חדש למת ישן ומשמ' דפוסקי' כהך ירושלמי וא"כ ק' על הרמב"ן כשם שסתר דעת הריץ גיאות מכח הקושיא דה"ל להגמרא לומר איכא בנייהו הך בזמן הזה כן קשה לדעתו דלימא הגמרא א"ב מת חדש דלרב אסור ולשמואל מותר ע"ש ואחר המחילה רבה אגב שיטפא דגירסא כתב כן דהרמב"ן לא פסק כשמואל ולא כהירושלמי ולא כך כתב הב"י אלא שכתב וגם הרמב"ן כתב דמת חדש בתוך ל' יום ד"ה מותר וכוונתו בין לרב בין לשמואל שדעתו דכל השלשים יום למיתתו אע"פ שנכנסו בתוך ל' לרגל מותר להספיד לכ"ע ולא נחלקו אלא לאחר ל' למיתתו. ועיין בדבריו ותמצא וכן כתב משמו הרדב"ז דפוס פיורדא סימן תקנ"ז וע"ש שהאריך בענין זה וא"כ ל"ק כלל קושיות הרב שער המלך על הרמב"ן כיון דלכ"ע מותר אפילו לרב לא מצי למימר איכא בנייהו והפוסקים כשמואל וכהירושלמי אפשר דלא חשו לקושיות הרמב"ן וסברי באמת דלרב מותר בזמן הזה אמנם שמואל לא סבר כוותיה וניחא ליה להגמרא לומר איכא בנייהו אליבא דהלכתא לשמואל ותו י"ל דבאמת הוי מצי למימר הך איכא בנייהו אלא מאי חזית דהך עדיפא דבחדש אפילו תוך למ"ד בשכר מותר ודילמא הך חידושא עדיפא דבחנם נמי אסור לשמואל ואשמעינן חדושא לחומרא ומה שהוקשה לו להרב שער המלך בדברי הטור הנה בדפוס ברלין שמו הך דכתב הטור ודוקא בשכר בגליון ונראה שרצו למחקו ותו וודאי נראה דדעת הטו"ר כדעת הרמב"ן דכל חית תוך ל' שלו מותר ומאי דהקשה בשער המלך דא"כ למה דחו הירושלמי מהלכה נימא דהירושלמי בהכי מיירי כבר הוקשה כן להרדב"ז שם ותירץ מכח הסיפא עיין עליו ובאמת יש להעיר על הרדב"ז כי נראה דהרמב"ן יחידאה הוא ובאמת נראה דכן הוא דעת הטו"ר. ועיין במנחת בכורים:
רש"י ד"ה יבכון עמיא. מנחת בכורים ט"ו ע"ב:
תוס' ד"ה נפקא ליה. עיין ערובין ט"ו ד"ה בכתיבה:
בא"ד ובשלמא אי מייתי מביום הראות כו' ואביי דאמר אי מהתם כו' הנוסחא שלפנינו בוודאי מוטעת ועיין הגהות מהרש"א ועיין שמע שלמה סדר תזריע שכתב דהך ואביי אי מהתם צריך להיות תחלת הדבור וע"ש מה שפירש בדברי התוספות: